Skip to content

חמישה חלומות/ עוזי וייל – סקירה וביקורת

הערבוב המתמיד של וייל בין מציאות לדמיון ובין רצינות לצחוק, מקשה לקרוא את הסיטואציה ולבחור באחת הגרסאות. הסופר חיים סבתו דימה פעם את מלאכת הכתיבה לאריגה ואת הספר הסופי לבגד. נראה כי וייל לקח את הרעיון הזה צעד אחד קדימה. ספרו דומה יותר לרשת בה החורים מרובים מחוטיה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הספר "חמישה חלומות" של עוזי וייל מספר על נעמה, שחולמת סדרה של חמישה חלומות, ואלו מתחילים להתגשם במהלך חייה. חלומות אלו נוגעים לא רק לחייה שלה, אלא גם לחיי בן זוגה, אבי, בנם, נתי, אביה של נעמה ודמויות נוספות הנמצאות במעגלים שונים סביב משפחתה. חלומות אלו מכניסים את כולם לתוך מערבולת של בדיון ואמת, חלומות ומציאות.

וייל מנסה להראות בספרו כי העולם אינו בנוי על רצפים של ניגודים והוא לא כל כך בינארי כמו שאנו תופשים אותו. קטגוריות שונות או אופוזיציות בינאריות כמו טוב ורע או מציאות ודמיון הן יצירות בשר ודם, ונזילות יותר ממה שנדמה לנו. הכאב הוא המפתח לאושר, ובשביל להתקרב למישהו צריך לתפוש מרחק, ולכן רק לאחר התאונה שעברה נעמה היא נהיית מאושרת ומתקרבת לבנה למרות שהיא לכאורה אדישה.

ניסיון זה מצליח חלקית, מכיוון שבין השאר וייל מנסה להראות גם כי אין ניגוד בין נושאים רציניים להומור, ובכל פעם שנקרית לו ההזדמנות להתייחס לנושא במלוא כובד המשקל וייל בוחר להשחיל פאנץ', למשל, כאשר הזקן בחלום מתלבט במה להכות את נעמה, כמו היה דמות בסרט מצויר. ההברקות של וייל נכונות לפורמטים אחרים בהם וייל מצטיין, אולם ברומן הן גורמות להסחת דעתו של הקורא, ובמקום להתרשם מהנושא עצמו (מהות, מטרה), הקורא חושב רק על הבדיחה (אמצעי, נספח).

הערבוב בין צחוק לרצינות אפיין גם הפרשיה שהטרימה את פרסום הספר. וייל פרסם באינטרנט כי חסר לו סכום כסף מסוים להשלמת הספר, וכל מי שיתרום יקבל את הספר בהקדשה אישית ובמחיר זול יחסית. אלא שזמן קצר לאחר מכן הספר יצא במקביל בהוצאת מודן לכבוד שבוע הספר, ועוד בטרם קיבלו התורמים את העותק המובטח להם בתמורה לתרומתם. וייל טען כי מעולם לא אמר שהספר יצא בהוצאה פרטית והוא התנצל על העיכוב בשליחת הספר לתורמים. אלא שהערבוב המתמיד של וייל בין מציאות לדמיון ובין רצינות לצחוק, מקשה לקרוא את הסיטואציה ולבחור באחת הגרסאות, ומכאן שנותרנו רק עם ההשלכות של התקרית: הבאזז התקשורתי סביב הספק תרמית-ספק טעות בתום לב, מה שבכל מקרה משחק לטובתו של וייל.

הסופר חיים סבתו ("תיאום כוונות", "כעפעפי שחר") דימה פעם את מלאכת הכתיבה לאריגה ואת הספר הסופי לבגד. אולם ספר, אם נמשיך עם הדימוי, אינו צריך להיות ארוג בצפיפות, "מושלם"; ספר טוב צריך להיות מרווח, עם קצוות פרומים, הוא צריך לאפשר לקורא לסיים את הבגד, לכתוב את הסיפור שלו לצד הסיפור של הסופר. ספר צריך להיות גמור-ולא-גמור בו זמנית.

נראה כי וייל לקח את הרעיון הזה צעד אחד קדימה. הספר שלו לא רק שאינו דחוס, ולא זו בלבד שהוא לא מושלם (במובן גמור); הספר שלו דומה יותר לרשת שהחורים בה מרובים יותר מחוטיה. אין כמעט פרטי עלילה שנמסרים לקורא או רציפות עלילתית, ואפילו הספר עצמו, מבחינה פונטית, בנוי מפסקאות המפוסקות ברווחים. מצד אחד הדבר מאפשר לקורא להפליג בדמיונו אל מחוזות שהקשר ביניהם לספר הוא שולי. אך הצד השני של המטבע הוא ספר אוורירי, "חלומי", כזה שלא מותיר חותם כלשהו אל הקורא. יתרה מזו: האווריריות של וייל מקשה על הקורא לעקוב אחר סיפור העלילה, כך שבמקום לרחף הקורא מוצא את עצמו מועד ונכשל ונופל.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן