Skip to content

האם העם הוא מנגנון להשמדה עצמית?

הרקע למה שקורה היום הוא מהותי יותר מהתוצאות הספציפיות של הבחירות האחרונות. הוא נוגע בבסיס של הדמוקרטיה – העם. העם עצמו מאיים על המשטר שהוקם למענו. מאת אבינועם בן זאב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

על מקצת מהבעיה המוזרה הזאת ניתן ללמוד מהפריימריז: דווקא הרעיון הנכון והחשוב הזה משפיע על הדמוקרטיה בצורה הרסנית. הוא הגורם הישיר לכירסום המשמעותי ברמה של חלק לא מבוטל מהח"כים מימין ומשמאל, בשיח הציבורי, בתחושת הסולידריות ובהתנהגות השלטונית. הדמוקרטיה בגללו רעה יותר, חבולה ופצועה יותר. מאמר דעה

מאת אבינועם בן זאב

 נכון, אנשי הימין מתפרעים, אבל הם לא מפזרים את הכנסת, לא מבטלים את הבחירות לכנסת, לא מדברים אפילו על זה, וראש הממשלה הודף עדיין את הנסיונות של מחוקקים מהימין לערער את מעמדו של  בית המשפט העליון. זה לא אומר שהם לא יצליחו אי פעם. בינתיים, כלבי השמירה של הדמוקרטיה עובדים. לא רק הם. הדמוקרטיה משתלמת כמעט לכולם.

השמירה על חירויות הפרט, למשל, טובה לכלכלה. אי אפשר לקיים כלכלה מודרנית ומתפתחת בלי דמוקרטיה. הדמוקרטיה מאיצה תהליכים כלכליים חיוניים. קשה להעלות על הדעת שאיזה גורם פוליטי רציני במדינת ישראל מתכוון באמת לוותר על הדמוקרטיה. אפילו חרדים שדוגלים במדינת הלכה מבינים זאת. הם מדברים על מדינת ההלכה, לא דמוקרטית בעליל, אבל לא באמת מתכוונים.

אלוהים יצר את הדמוקרטיה כדי לשמור על התורה

יותר משהתורה שומרת על בני ישראל, בני ישראל הדמוקרטיים שומרים היום על התורה. הם לא רק מממנים את מי שמקריבים נפשם באוהלה של תורה, אלא גם תומכים בה ערכית במסגרת חירויות הפרט. מדינת הלכה טובה לימים עברו, למשטרים לא דמוקרטיים, ואף אחד, כולל חרדים, לא מתכוון לחזור לשם. אם תרצו, אפשר לנסח זאת גם כך – אלוהים יצר את הדמוקרטיה כדי לשמור על התורה.

גם אנשי הימין רוצים בדמוקרטיה, לא פחות מאנשי השמאל. בזכותה, הימין נמצא היום בשלטון. בזכותה, השמאל מקבל את השלטון שלהם ומציית לו. בזכותה, הימין והשמאל מאחדים כוחות למען קיומה של המדינה.

ניתן כביכול לשנות לצורך זה את החוקים כדי להפוך את השמאל לאזרחים דרגה ב', אבל אזרחים דרגה ב' יעילים פחות למדינה שהימין חולם עליה. השמאל מהווה הרי כמעט מחצית מהאוכלוסייה. הימין, כדי לממש את מטרותיו הוא, זקוק להתלהבות, המרץ והנחישות של אזרחים סוג א'. מעבר לכך, ככל שקל לשנות חוקים מהותיים וככל שזה הופך למנהג, יגיע היום שהשמאל יעלה לשלטון, ואז הנוהג השלטוני הזה יתהפך נגדם. לא כדאי להם.

מחיאות כפיים
הימין זקוק להתלהבות
צילום: photostock / FreeDigitalPhotos.net

נכון, לא כל המחוקקים מסוגלים לחשוב ברמה כזאת. אחד המאפיינים של הפוליטיקה הוא כידוע קוצר ראייה. ועדיין, משבודקים מי מצליח לבלום יותר את מפולת החוקים האחרונים, מגלים שההפגנות יעילות פחות לעומת פעילותם השקטה, מאחורי הקלעים, של אנשים מהימין, כולל, לפעמים, ראש הממשלה הימני.

העם הוא יותר טיפש מאשר חכם 

הרקע למה שקורה היום הוא מהותי יותר מהתוצאות הספציפיות של הבחירות האחרונות. הוא נוגע בבסיס של הדמוקרטיה – העם. העם עצמו מאיים על המשטר שהוקם למענו. הוא המטרה של הדמוקרטיה והוא המחתרת נגדה. הוא התזה והאנטיתזה שלה. מדובר בסתירה פנימית מהותית שהדמוקרטיה אינה יכולה להשתחרר ממנה.

על מקצת מהבעיה המוזרה הזאת ניתן ללמוד משיטת הפריימריז, על פיה חברי המפלגה בוחרים את מועמדי המפלגה לכנסת. השיטה הקודמת של ועדות מסדרות נתפשה בצדק כלא דמוקרטית, והמעבר לפריימריז נתפש כחיזוקה וביסוסה של הדמוקרטיה. אלא שדווקא הרעיון הנכון והחשוב הזה משפיע על הדמוקרטיה בצורה הרסנית. הוא הגורם הישיר לירידה המשמעותית, אולי אפילו הדרסטית, ברמה של חלק לא מבוטל של חברי הכנסת (מימין ומשמאל), בשיח הציבורי, בתחושת הסולידריות ובהתנהגות השלטונית. הדמוקרטיה בגללו רעה יותר, חבולה ופצועה יותר. הפרטים הרי ידועים.

התהליך מתחיל בצורך הדמוקרטי של המועמדים לגרום לעם להצביע בעדם. העם, ככל שאפשר לדבר עליו במטאפורה של יצור אנושי, אינו בהכרח חכם. הוא יותר טיפש מאשר חכם. הוא לא יכול להיות אחרת, מעצם זה שאין לו מוח אחד, שהוא רחוק מכל המידע הנחוץ לו ומזה שכל ניסיון להבין ביחד מה קורה, במפגשים של לימוד וחשיבה, הוא בדרך כלל, אם לא תמיד, רעשני וצעקני, הכול חוץ מחשיבה עניינית. אדם בודד יכול להיות חכם. עם מתקשה להגיע לרמה כזאת. והיצור הזה, חסר היכולות בעליל, צריך וראוי מבחינה ערכית להחליט מי ישלוט ואיך ישלוט. אי אפשר לצפות ממנו ליותר מדי. העם פוגע בכך בעצמו.

העם בוחר בנציגים שמעלתם ביכולת לתעתע

העם הוא בעצם תמים. קל מאוד להפעיל עליו מניפולציות רגשיות ואחרות. בגלל זה חלק משמעותי מנבחרי העם הם אנשים מניפולטיביים. אהוד ברק הוא דוגמה מובהקת. הוא אדם איכותי ביותר ובעל רקע רלוונטי לשלטון, אבל הוא נמצא היום בשלטון אך ורק בזכות יכולותיו המניפולטיביות. העם בוחר בלא מעט נציגים שמעלתם העיקרית ביכולתם לתעתע.

הערכים של הנבחרים חשובים פחות לעומת יכולתם להיראות ערכיים. הם לא חייבים להיות בשביל זה ערכיים. אשליה שהם כאלה, טובה לא פחות. היא אפילו נוחה יותר לשימוש. בהתאם לכך, כמו שנבחרי העם יכולים להגן על העם ולשרתו נאמנה, כך הם יכולים די בקלות לפגוע בו ולנצלו. תלוי מה נכון יותר בכל רגע נתון כדי להיבחר.

נבחרי העם נחשבים לראויים לתפקידם מעצם בחירתם על ידי העם. לכן, עצם בחירתם גוברת על ערכים שאינם תורמים לבחירתם. עצם בחירתם גובר גם על הצורך שהנבחרים יהיו בעלי כישורים מתאימים לתפקידם. העיקרון הזה הכרחי בדמוקרטיה, אלא שלצורך זה, יש להניח הנחה שגויה שהעם חכם והוא לא יבחר מחדש בנבחרים כושלים, או לא ערכיים, אבל אמרנו כבר שהעם לא בהכרח חכם, אלא יותר טיפש מחכם. שאלו את המשרדים המצליחים של יחסי ציבור. הם עושים הרבה כסף מהעובדה שהעם יותר טיפש מאשר חכם.

הנוסח הזה של הצגת העניין משתלב עם תיאוריה רחבה יותר בפילוסופיה של ההיסטוריה, שאסתפק כאן לגביה במילים מועטות. באופן כללי, על פי אותה תיאוריה, בכל המשטרים שקדמו לדמוקרטיה, הייתה סתירה פנימית ומהותית בין תזה ואנטיתזה, ולכן יש בכל אחד מהם מנגנון להשמדה עצמית. העבדים למשל נחשבו לאנטיתזה של משטר העבדות. המתח בין העבדים למשטר שמנצל אותם, הוא המנגנון להשמדה עצמי. הדמוקרטיה נחשבת על פי אותה תיאוריה (מבלי להיכנס לדקויות ולמחלוקות לגביה) למשטר הראשון שאין בו סתירה כזאת. העם הרי שולט בעצמו.

אני טוען שתזה ואנטיתזה קיימות גם בדמוקרטיה. האם זה אומר שגם הדמוקרטיה מהווה פצצה מתקתקת נגד עצמה? לא בהכרח. יש גם דרך בה העם יכול להיות חכם. הדרך הזאת יכולה להתחבר לרעיון שתופס לאחרונה תאוצה רבה – חוכמת ההמונים, אבל זה נושא למאמר נוסף.

  • אבינועם בן זאב הוא פילוסוף, מחבר הספר "אחרי הדמוקרטיה" (הוצאת מכון מופ"ת וספרית מעריב)

2 Comments

  1. חגי קמרט
    6 בינואר 2012 @ 17:47

    אני חושב שיש כאן עניין של יחסי גומלין או היזון חוזר בין תוכן וצורה תכני העם לגבי המעטפת שלו קרי הרושם הכללי שהוא יוצר כאשר מביט מבחוץ בלבן שבעיניו.
    דמקורטיה יפה לה שתיהיה כפי שהיתה בתחילתה. אך הדמוקטיה של ימינו רחוקה להיות מהדמוקטיה במיטבה כפי שנוצרה אי שם בימי קדם.
    התכנים מושפעים ומעוצבים ( בל כורחם) מזרמים שונים בעלי עוצמות שונות בעם ( חרדים, ש"ס, שמאל ימין וכו') בדימוי מדיני נראה כאילו במיקרו כובשים להם אותם זרמים טריטוריות או אזורי השפעה בעם.
    מובן שקיימת עוצמת השפעה בהירכיה של נבחרי העם אך קיימות גם יחסי עוצמה א' פורמלית מאחורי הקליעים איילי הון המושכים בחוטים וכמוהם אחרים. ההאשמה של ראש ממשלה הכנסת נבחרי ציבור לכלא צריכים היו מזמן להיות אור אדום לדמוקטיה הישראלית שלא הצורה היא העיקר ( יופי הכנסתי אותו לכלא! בלשון שגיא נהור) אלא, בדק בית מבפנים. ניכוש העשבים השוטים, בניית תשתית נכונה ורק אז יציאה זהירה מחושבת לשטח.

    תודה על מאמר מעניין

  2. אלון
    6 בינואר 2012 @ 14:55

    שלום,

    בהתייחס ל "הערכים של הנבחרים חשובים פחות לעומת יכולתם להיראות ערכיים. הם לא חייבים להיות בשביל זה ערכיים. אשליה שהם כאלה, טובה לא פחות. היא אפילו נוחה יותר לשימוש. בהתאם לכך, כמו שנבחרי העם יכולים להגן על העם ולשרתו נאמנה, כך הם יכולים די בקלות לפגוע בו ולנצלו. תלוי מה נכון יותר בכל רגע נתון כדי להיבחר."
    אני חושב שהקטע שציטטתי בכתבה קצת מטעה, ההכרח להיות כבול להטעיות השיווק והמיצוג נובעים בגלל חסרונה של שקיפות ראוייה בפוליטיקה ומגוון כלים נלווים, אנחנו באתר כנסת פתוחה פועלים לשנות זאת, למשל ע"י כלי ה"אג'נדות" שאמור לנסות לכמת את הערכים שמאחורי ההצבעות של הח"כים
    http://oknesset.org/agenda/
    יש גם עוד גופים כגון המשמר החברתי http://hamishmar.org.il/ שפועלים להגדלת המעורבות והגדלת השקיפות ומגוון הדיעות.
    אני בטוח שיש עוד גופים שפועלים בנושא. להבא אשמח גם לקבל פתרונות אפשריים, מהעולם מהעתיד ומהעבר כדי לחולל שינוי ולא רק להצביע על חסרונות, שהם רבים…

    תודה מראש.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן