"אנחנו המילרים" אינו הסרט הכי מצחיק שתראו השנה

על הקומדיה המשפחתית "אנחנו המילרים" הלבישו בדיחות מיותרות ועלילה צפויה. מצד שני – קשה להתעלם מהמשחק הטוב של ג'ייסון סודייקיס ומהענטוזים הסקסיים של ג'ניפר אניסטון. אפשר לראות

Print Friendly

[rating=3]

קומדיה למבוגרים הוא אחד הז'אנרים הנפוצים בימי הקיץ. חלק מסרטים אלו הופכים לשוברי קופות, בעיקר אם הם זרועים בכוכבים מנצנצים. עם זאת, לא כל סרט הוא "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", כיוון שחלק נכשלים לחלוטין, כמו "הנגאובר 3: חוזרים לווגאס". איפשהו בין שני הקצוות של קומדיה חסרת מעצורים לכאב ראש חסר תכלית, שוכן לו הסרט "אנחנו המילרים".

עם מעט עזרה מהשכנים. "אנחנו המילרים." התמונות באדיבות גלובוס גרופ

הסרט עוקב אחר דיוויד קלארק (ג'ייסון סודייקיס, "איך להיפטר מהבוס"), סוחר סמים פשוט למדי, הנשדד על ידי חבורת נערים, עובדה שגוררת לחוב כספי מול הבוס הגדול, בראד גארדלינגר (אד הלמס, "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"). כדי לפצות על כך, עליו לנסוע למכסיקו ולהביא "מעט" סמים חזרה לדנוור, קולורדו.

כדי לסייע לעצמו לחצות את הגבול בקלות, דיוויד מגייס את עזרתה של שכנתו החשפנית, רוז (ג'ניפר אניסטון, "חברים"), שכן חנוני ובודד, קני (וויל פולטר, "הבן של רמבו") וילדה שברחה מהבית, קייסי (אמה רוברטס, "ננסי דרו"). יחדיו, הם יוצרים את המשפחה המזויפת, מילר, שוכרים קרוואן, ויוצאים לעבר הגבול המכסיקני.

זהו סרט מסע פשוט למדי שהעמיסו עליו הרבה בדיחות, וצוות השחקנים אכן מצליח לסחוט גיחוכים, עד כמה שהוא יכול. לאורך הדרך יש לא מעט הופעות אורח של שחקנים מוכרים, אבל מי שגונב את ההצגה הם זוג נשוי אחר, הנוסע בקרוואן מקביל לצד המילרים, אדי ודון (קתרין האן, "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים", וניק אופרמן, "רחוב ג'אמפ 21"). הרבה בדיחות מגיעות מבני זוג אלו, המתוסכלים מינית, אם כי גם המילרים מצליחים לשעשע פעם בפעם.

עם זאת, עד כמה ש"אנחנו המילרים" משעשע, הוא גם צפוי ואין בו קסם מיוחד. כל פיתול בדרך או בעלילה – ניתן לראות קילומטרים מראש. בעוד חציו הראשון של הסרט לועג לקלישאות של טיולי משפחות, מחציתו השני מלמד איך להזדהות עם הדמויות ולאהוב אותן. זהו רומן שבין הדמויות לצופים – שלא מצליח להגשים את עצמו.

משעשעת ביותר. אניסטון

הבמאי ראוסון מרשל ת'רבר לא יצר סרט יוצא דופן. עם זאת, אניסטון וסודייקיס מביאים הופעה נמרצת ועומדים באתגר. אמה רוברטס משחקת בצורה טובה, וויל פולטר מושלם כבתול חסר ניסיון בחיים. יש לציין, כי בשנים האחרונות רואים יותר ויותר את אניסטון בתפקידים פחות "מוסריים" וענטוזי הגוף שלה כחשפנית הם מצחיקים וסקסיים כאחד. למותר לציין, שהיא עדיין שחקנית קומית פנטסטית.

חלק ניכר מהקומדיה מגיע מהפיתולים של מבנה המשפחה הבדיונית, אבל אי אפשר למתוח את הבדיחה יותר מדי זמן. רוב נקודות המחץ משעשעות בפעם הראשונה, אבל חוזרות על עצמן ביותר מדי סצנות.

"אנחנו המילרים" אינו קומדיה באמת נוראה. אם אתם מחפשים לצחוק, ולא איכפת לכם מכמה גיחוכים פה ושם, אפשר להצדיק את הצפייה. המשחק טוב, והופעות האורחים בסרט עוד יותר טובות. "אנחנו המילרים" בהחלט לא יהיה הסרט הטוב ביותר שראיתם השנה, אבל למי שמחפש משהו קליל, אוורירי ומהנה, יוכל למצוא ערך כלשהו בחיי משפחת מילר.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.