מודעות אלוהית ומודעות טבעית / לפרשות ניצבים – וילך

המצב של בחירה חופשית הינו מצב שבו האדם מצוי בהתלבטות תמידית בין שני קטבים פנימיים שבתוכו האם להיות צדיק או רשע. בחירה בטוב היא איננה יותר התגברות על עצמי על מנת לעשות את רצון ה', אלא רצוני שלי באופן טבעי ופשוט המבקש ורוצה בטוב

Print Friendly

מושג התשובה הינו אחד ממושגי היסוד באמונה שלנו. התשובה הינה אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים ביותר בינינו לבין הנצרות. לעומת הנצרות הטוענת שאת הנעשה אין להשיב והחוטא לעולם נשאר בחטאו, אנו מאמינים בשם הוי"ה, כלומר בקב"ה שהינו היה הווה ויהיה. דהיינו, הוא מעל הזמן וביכולתו למחול, ולכפר גם על מעשי האדם. ביכולתו של האדם לתקן את המציאות על ידי מעשיו. אמונה בלבד איננה מספיקה אלא היא התנאי הראשוני שממנו האדם שומע בקול ה' במעשה ושב אליו. הגרעין האופטימי היהודי הקורא בקול גדול "לתקן עולם במלכות שד-י", כלומר שעלינו מוטלת מלאכת התיקון, בנוי על גבי יסוד התשובה שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. האומץ לקום ולעשות טומן בחובו כמעט בהכרח את החטא, את סכנת הנפילה. אולם שבע יפול צדיק וקם וגדולה תשובה שקדמה לעולם. התשובה היא הרפואה שהקדים הקב"ה למכת ההחמצה והנפילה.

בפרשת נצבים אנו מוצאים שני סוגי תשובה שונים ואולי אף הפוכים. האחד הינו תשובת האדם שהינה פרי מחשבתו ומעשיו "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו". אי שם, הרחק הרחק מביתו, מארצו וממולדתו מבקש האדם את אלוקים בכל לבבו ובכל נפשו. לאחר מכן זוכה האדם לסיעתא דשמיא "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך". אולם סופו של תהליך היא סוג אחר של תשובה: "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך" (דברים ל,ו).

מהי אותה "מילת הלב" עליה מבטיח הקב"ה ומה היחס בינה לבין התשובה הראשונה אותה מבקש האדם?

הרמב"ן בפירושו מסביר כי פסוק זה מתאר את ימות המשיח. ההבדל בין ימינו אנו לבין ימות המשיח הוא בעניין הבחירה החופשית. המצב של בחירה חופשית הינו מצב שבו האדם מצוי בהתלבטות תמידית בין שני קטבים פנימיים שבתוכו האם להיות צדיק או רשע. כלומר הטבע האנושי תמיד במאבק. לב מהול פירושו שבחירה בטוב הופכת להיות טבע האדם. בחירה בטוב היא איננה יותר התגברות על עצמי על מנת לעשות את רצון ה', אלא רצוני שלי באופן טבעי ופשוט המבקש ורוצה בטוב. אינני רודף אחר הטוב אלא הוא בוער בתוכי. זכה אברהם אבינו שנעשו לו שתי כליותיו כשני ספרי תורה.

Parochet

פרוכת לימים הנוראים (צילום: ויקיפדיה)

את שני סוגי התשובה האלו ניתן לכנות "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה) ו"אתערותא דלעילא" (התעוררות מלמעלה). או, אם נציין את ראשי התבות של אלו"ל כפי הכתוב בספרים הרי שהתהליך הראשון הינו אני לדודי והשני הינו ודודי לי. הסבר זה מצוי במקומות רבים ובעיקר בספרי החסידות. אלא שמדברי הרמב"ן והאופן שבו הרמח"ל והרב קוק מפתחים את דבריו הרי שיש להוסיף על כך. התהליך הראשון שבו אני לדודי, שבו אני הוא ששב לה' הרי שמגמת חיי היא אלוקים. האדם שם את הקב"ה כמגמת חייו ומחליט על פי זה לשנות ולתקן את דרכיו. הרב גינזבורג מכנה זאת "מודעות אלוקית". אם כך, הרי שהשלב השני הוא "מודעות טבעית" משום שבקשת הטוב ורצון ה' איננו דבר החיצוני לי שכדי להגיע אליו אני נדרש להיאבק אלא הטוב והבקשה הקדושה כבר טבועה בי.  אך מכאן עולה השאלה – אם אכן השלב הגבוה של המודעות הטבעית קשור לסיעתא דשמיא של מילת הלב מדוע אם כן זקוקים אנו לשלב הראשון, מדוע שלא נחכה למילת הלב בעזרתו של הקב"ה?

תשובה ראשונה ויסודית היא העניין המוסרי. תורה מצווה עלינו לחזור בתשובה, לתקן את מעשינו ולתת עליהם את הדעת. האדם איננו יכול לטעון שהוא מחכה רק לחסד חינם מאת הא-ל. אם נחזור לתחילת הדברים הרי שזאת בדיוק אותה נקודת תשובה המייחדת את אמונתנו. האדם איננו נשאר בחטאו ובשל כך מסיר מעליו את האחריות המוסרית. התשובה ניתנת בעולם כדי להטיל עלינו את החובה לנסות ולתקן הן את דרכי הפרטית והן ברמה החברתית, הלאומית והאוניברסאלית. האדם או התרבות המחכים רק לחסד האלוקי מבלי שהקב"ה מטיל חיוב מוסרי על האדם עלולים להכשל בחטאים מוסריים גדולים ואיומים.

atonement

יום הכיפורים, ציור של איזידור קאופמן (צילום: ויקיפדיה)

אלא שיש תשובה נוספת הקשורה בראשונה. רק מתוך המאמץ האנושי, רק מתוך שהאדם חותר אל טוב והמוסרי, אל הטהור והקדוש ומצליח מתוודע הוא לטוב אשר שוכן בקרבו. האמונה בכך שהקב"ה טוב ומוסרי, טהור וקדוש איננה אתגר גדול. התכלית הגדולה של העולם, מלמד אותנו הרמח"ל, הינה האמונה או הידיעה בכך שהאדם הוא גם כזה. שבתוך האדם שוכן הטוב והמוסרי, הטהור והקדוש. הדרך אל התשובה הטבעית מוכרחת היא לעבור דרך המודעות האלוקית.

ע"פ הבנתם של הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) והרב קוק (האב) את תורת האר"י זהו מהלכו של חודש תשרי: "בחודש תשרי מתגדלת היא בנו הקדושה הטבעית יסוד עריגת האמונה על-פי מקוריותה הנפשית" (קובץ ז, קלג). חג הסוכות הוא חג הטבע ומבטא את קדושת הטבע או את הטבע הקדוש הטמון בתוכנו. חג סוכות מסיים את מהלכו של חודש תשרי המתחיל בראש השנה הלא הוא יום ההמלכה. בראש השנה איננו מזכירים עדיין את חטאינו ואת מעשינו. מלכותו של ה' בעולם היא בלבד זאת העומדת לנגד עניניו ובמילות התפילה במהלך החג. ביום זה אנו מבקשים שכל העולם כולו יהיה במודעות אלוקית. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. מתוך המודעות האלוקית, לאחר ששמנו את ריבונו של עולם כמגמת חיינו אנו ניגשים לתקן את דרכינו ומעשינו בעשרת ימי תשובה כאשר התכלית והמגמה הסופית היא חג הסוכות בו 'הקדושה הטבעית' צפה ועולה מאליה מתוך קרבנו.

 

 

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, דת ומסורת, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.