כן, למרות שאני כבר קרובה יותר לגיל 50 מאשר לגיל 40, אני עוד מתגלצ'ת במגלשות של פארק המים וגם במגלשות של החיים. אולי זהו סוד ההישרדות שלי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
כן, למרות שאני כבר קרובה יותר לגיל 50 מאשר לגיל 40, אני עוד מתגלצ'ת! במה דברים אמורים? בפארק מים ידוע באזור המרכז.
אז ככה. הזמנו כרטיסים מוזלים לפארק מים. הגענו מבלי לבדוק והיה יום סגור של אחד הוועדים הגדולים. אז הלכנו לים. אחרי שבוע, שוב השכמנו קום, ארגנו צידנית-בגדי ים- קרם הגנה-מגבות , בטוחים הפעם שהפארק פתוח לכל דכפין והגענו עם הפתיחה (איזה מזל!!). התנחלנו מתחת לשמשייה נחמדה קרוב למרכז העניינים, וללא שהיות, התחלנו כולנו להתרוצץ בין המגלשות. התחלנו, זה אומר גם הילדים, גם הבעל אבל – גם אני!
"אימא, את זה את חייבת לנסות!", כך בתי המתלהבת אחרי שהגיחה ממגלשה מפותלת.
ואני, חצויה. מצד אחד, משתגעת על התחושה המשוחררת, על האדרנלין, על המים השוצפים המקיפים אותי מכל עבר, מתגעגעת לימים שבהם עליתי כמעט על כל מגלשת אקסטרים (חוץ מההיא, הצהובה שנקראת "קמיקזה". יש גבול); ומצד שני "לא מומלץ לאנשים עם בעיות לב!", כתוב בשלטים סמוך לכל מגלשה…
עצמתי את העיניים, אטמתי את הפחד והדחקתי אותו לאיזו פינה במוח ו…גליץ'…זה היה אדיר!!כל פעם חצי דקה של כיף צרוף מההתחלה ועד שפלופ…הגחתי בקצה השני ונפלתי אל תוך המים הקרירים, מרגישה שהגיל, המשקל והבעיות הבריאותיות, כולם ביחד מתאדים עם המים המתיזים סביב. ומיד רציתי עוד פעם.
וכך מצאתי את עצמי עוברת ממגלשה למגלשה, עם אבוב או בלי אבוב, יותר תלולה או פחות תלולה, פתוחה או סגורה, ומרגע לרגע נהניתי יותר ויותר, ונעשיתי צעירה וקלילה יותר. בין לבין קפצנו לברכת הגלים, השתכשכנו במזרקות המים של הקטנטנים, וחשתי שאני אט, אט משילה מעלי את ה"אני העכשווי" והופכת לפעוטה זבת חוטם.
בשלב מסוים, אחרי שעה וחצי בקירוב, אולי כשהרשיתי לזה להתגנב לתודעה, התחלתי לחוש קצת חלושס, קצת עייפה, וצנחתי לכיסא, לנוח, מפקירה את גופי הרטוב לשמש החמה, ואת שאר המשפחה – להמשך ההרפתקאות.
מעת שהתיישבתי בכיסא, כל תודעת הילדות פרחה לה. שוב חזרתי לגיל הביולוגי שלי++, שוב הרשיתי לעצמי להתפדלע ולהיכנע לגרביטציה בגוף ובשכל. שוב חזרתי לעצמי.
אבל כמה שמחתי שבשעה הראשונה נתתי דרור ל"אני הילדי" שבי. וטוב שכמעט לא היו אנשים. המתקנים היו כולם כמעט לרשותנו. ואמי? כששמעה שהתגלצ'תי חופשי, חשבתי שתכעס… "את צריכה לשמור על הלב שלך", הנחתי שתאמר בתוכחה. אבל היא, מגניבה שכמותה, רק אמרה: "מה, אני לא מכירה אותך? תראי מגלשות ותוותרי על הכיף?". שמחתי שהגיבה כך.
כן, למרות הכול ואף- על- פי- כן אני מתגלצ'ת. במגלשות של פארק המים וגם במגלשות של החיים. תמיד מחליקה דברים, זורמת, נהנית מהרגע ולא חושבת מה יהיה מחר (טוב, כמעט). אולי זהו סוד ההישרדות שלי…