בית משפט בהודו חרץ היום את דינם של ארבעת האנסים שהתעללו בסטודנטית בת 23, אנסו אותה ולאחר מכן אף רצחו אותה, למוות. בית המשפט קבע כי הארבעה יוצאו להורג בתלייה. גזר הדין עדיין אינו סופי, משום שהוא מחייב אישור של בית המשפט העליון בניו דלהי. הארבעה רשאים לערער על גזר הדין וכן לפנות אל נשיא הודו ולבקש ממנו כי יחון אותם.

השופט יוגש קהאנה אמר בהכרעת הדין כי הפשע שביצעו הארבעה הוא בגדר "קטגוריה נדירה שבנדירות", ולכן יש בגינו הצדקה להטלת עונש מוות. "בזמנים אלה, כאשר פשעים נגד נשים מצויים במגמת עלייה, בית המשפט אינו יכול לעצום את עיניו למקרה המזעזע הזה", אמר.

כל ארבעת האנסים, שהורשעו בעבירות של חטיפה, אונס, אלימות ורצח כבר ביום שלישי, פרצו בבכי כאשר שמעו את הכרעת הדין. לעומת זאת, כשנודע על גזר הדין מחוץ לכתלי בית המשפט, קהל הנאספים שהצטוף בבניין ומחוצה לו הריע משמחה.

תזכורת: שישה צעירים, אחד מהם מתחת לגיל 17, תקפו במהלך נסיעה באוטובוס בניו דלהי את ג'יוטי סינג פאנדיי, סטודנטית לרפואה בת 23, ואת בן זוגה. הם היכו את בן הזוג עד שאיבד את הכרתו, ולאחר מכן אנסו בזה אחר זה את ג'יוטי, כשהם מתעללים בה פיסית באמצעות מכשיר מתכתי ובאופן שכמעט גרם לקציני משטרה מנוסים להתמוטט. הפרשה עוררה גלי זעם בהודו ובעולם כולו, ואישים פוליטיים בכל רחבי המדינה קראו לגזור עונש מוות על האנסים.

הארבעה שנדונו למוות הם מוכר הפירות פאוואן גופטה, מנקה האוטובוסים אשקאיי קומאר סינג, המורה להתעמלות וינאי שארמה והמובטל מוקש סינג. נהג האוטובוס ראם סינג נמצא מת בתאו כבר לפני מספר חודשים ואילו צעיר נוסף, שהיה קטין בעת המעשה, כבר הורשע בבית דין מיוחד.

דאיאן קרישנאן, עורך הדין שעמד בראש צוות התביעה במשפט, הביע סיפוק. "עשינו את העבודה שלנו. אני שמח על גזר הדין הזה", אמר. גם אביו של אחד האנסים הודיע שאין לו בעייה עם הפסיקה, הגם שמדובר בבנו. "אנחנו שמחים", אמר לכתבים, שעה שעזב את המקום בחברת אשתו ובניו, "הצדק חייב להיראות". לעומת זאת, הוריו של מוקש סינג עזבו את האולם כשהם ממררים בבכי, ואימו אף הטילה עצמה לבפני המושבעים, מתחננת לרחמים.

השופט יוגש קהאנההקריא את רשימת האישומים הארוכה נגד הארבעה, החל משכנוע האישה ובן זוגה להיכנס אל האוטובוס, עבור דרך האונס המזעזע וכלה בהתעללות האלימה שהביאה למותה. "אני מרשיע את כל הנאשמים", הודיע, "הם נמצאו אשמים באונס קבוצתי, פגיעה בלתי טבעית, השמדת ראיות…ובביצוע רצח של קורבן חסר ישע".

עורך דינו של מוקש סינג תקף את הפסיקה. "מרשי בסך הכול נהג באוטובוס", אמר, "הוא הודה בצור הוגנת בכך שנהג באוטובוס, אבל לא היה לו כל מושג מה מתרחש בפנים". עורך דינם של קומאר סניג ושל שארמה כינה את ההרשעות "פוליטיות", והודיע מייד כי בכוונתו לערער על הפסיקה בשמם.

האונס המזעזע עורר בשעתו גלי מחאה אדירים בהודו, כשהמונים יצאו נגד מה שנראה כאזלת יד, ולעתים אף כחוסר עניין, מצד השלטונות באכיפת חוקים שימנעו התעללות מינית ופיסית בנשים. הביקורת הציבורית, שסחפה אחריה מחאות גם במדינות רבות בעולם, הביאה את הממשלה להכניס תיקונים בחוקי הפשיעה המינית ולהקים מסלול לשיפוט מהיר במטרה להימנע מהליכי משפט ארוכים, שבמקרים רבים אורכים בהודו למעלה מעשר שנים. משפטם של הארבעה ארך כשבעה חודשים, ובמושגים מקומיים נחשב כמהיר באופן חריג. במהלך התקופה הזו נשמעו עדויותיהם של מאה עדים, 85 מתוכם מטעם התביעה.

"כל אישה, בכל גיל, עוברת את זה – הטרדה או אונס", התריסה ראפיה פאטאניה, אחת המפגינות, "זו הסיבה שאנחנו כאן. אנו רוצות שהמקרה הזה יהיה דוגמה לכל מקרה אחר שיובא בעתיד למשפט".