וכך מעדכנים אותנו משתתפי צוות הראלי רז והלל, מריבאריצה, בולגריה.

הדבר הראשון שמכה בנו כאן זה הנוף. נוף פראי של הרים ירוקים. פלגי מים זכים בכל פינה, הכל ירוק. האוויר רענן, והעיקר – אותנטי, עדיין לא מקולקל וממוסחר. צוותי פוינטר (רז היימן והלל סגל) וקוקה-קולה זירו (גל שחם וקיד) ושני האופנוענים – דורון וינטר ועומר שושני, בילו את הלילה בוארנה שעל חוף הים השחור, ובבוקר עסקו בשחרור כלי הרכב מהנמל, העמסת כל הציוד על הפורד-טרנזיט של אסן (הנהג הבולגרי הקבוע של צוות הסיוע), ויצאו לנסיעת כביש ארוכה של מעל ל-400 ק"מ בדרכם לריבאריצה.

אמנם מדובר בראלי קטן יחסית – כ-64 משתתפים בסה"כ, מתוכם כ-27 צוותי מכוניות בקטגוריית "קרוס קאנטרי" אליה משתייכים הצוותים הישראליים, אבל הגודל והארגון של האירוע פשוט מרשימים והיעילות של המארגנים הגרמנים אופיינית ומעוררת קנאה. מתי יהיו גם אצלנו אירועי ספורט מוטורי שמתוקתקים ברמה כזו?…
עד שיגיע כריסטו, הנהג המקומי שייקח אותנו לטטבן – עיירת המחוז, ממנה ניסע באוטובוס של הראלי לסופיה על מנת לאסוף את הרכב השכור שהוזמן עבורנו, יש לנו זמן להסתובב בין כלי הרכב שכבר הגיעו לכאן ולהתרשם – ויש ממה להתרשם. לא מעט מתחרים מקומיים והרבה כלים שהגיעו לכאן מצרפת, גרמניה, איטליה, שווייץ, בלגיה, פולין, נורבגיה ואפילו טורקיה "ידידתנו". המכנה המשותף לכולם – רמת בניה גבוהה מאוד. הרבה מרצדס G, טויוטות 80, כמה באולרים, פטרולים, קבוצת רנגלרים רוביקון דיזל משופרים מאוד שהגיעו משווייץ, כמה וכמה אבי טיפוס מעניינים על בסיס לנדרובר, טויוטה וכו'. בולטים מאוד הכלים שמתחרים בקטגוריית ה"טרופי"/"אקסטרים" שמשלבת קטעי עבירות – מגודלי צמיגים, כפולי כננות וכו' – כאן יש הרבה טויוטות גדולות, דיפנדרים משופרים מאוד, רנגלר JK קצר על סרנים פורטליים ועוד מפלצות.

גם מגרש החנייה של הקאמפ יגרום לג'יפאי ישראלי לרייר באופן בלתי נשלט – עוד ועוד G קלאסים מכל הסוגים, הצבעים ורמות השיפורים, טויוטות 76, FJ60 קלאסי עם 72,000 ק"מ אמיתיים שנראה כאילו הגיע לכאן מאולם התצוגה או לחילופן מוזיאון טויוטה. את משאיות הסיוע, הנגררים והקמפרים המדוגמים שמשמשים את הצוותים המתחרים מיותר לציין… תנו לתמונות לדבר.

חובבי קלאסיקות 4X4 יתמוגגו כאן למראה המוני כלים צבאיים רוסיים עתיקים שמשמשים כאן את התושבים המקומיים באיזור ההררי/פראי הזה – אואזים בכל גרסה ומצב צבירה אפשרי, משאיות זיל ו"גאז 66" ישנות בהמוניהן שעובדות כאן בשינוע גזעי עצים וג'יפים עתיקים "גאז 69", כולם חיים ונוסעים וכנראה ימשיכו לנסוע לנצח… פלדה רוסית בלתי מנוצחת. לרגע חשבנו שהגענו למגרש רכב שלל ענקי אחרי מלחמת ששת הימים… שיא השיאים היה משאית זחלילית/גוררת תותחים חלודה מדגם רוסי ישן (שנראה כמו משהו משנות ה-50 של המאה הקודמת) שמצאנו בחצר של איזה בית מקומי, שגם היא נראית במצב של לשפוך קצת סולר למיכל, להניע ולנסוע…

ערב. הצוותים שלנו מגיעים לקאמפ כשבחוץ כבר חשוך וגשם זלעפות מתחיל לרדת, ואיך מזהים אופנוען ישראלי בלילה בולגרי קר ורטוב? ברור, לפי החרמונית הירוקה… כולם מחייכים, המכוניות תקינות, אבל ברור שהם עייפים ומותשים אחרי נהיגת כביש ארוכה כל כך ברכבי מירוץ רועשים ולא בדיוק מפנקים. בשעה מאוחרת כל כך גם אין מה להתחיל להשתגע סביב המכוניות – ארוחת ערב חפוזה, מקלחת ולישון.

בבוקר – טקס הדבקת הסטיקרים (הגרמנים האלה, אפילו לכבוד המשימה הזו הם הדפיסו מדריך מסודר ומפורט בכמה שפות, שאין לסטות ממנו…), בדיקות טכניות שהכלים שלנו עוברים בקלות, ותדריך לפני הפרולוג. הצוותים שלנו כאמור לא יוצאים לפרולוג בגלל יום הכיפורים, מה שיגרום להם לזנק אחרונים בסטייג' הראשון שיצא לדרכו הלילה. אבל אנחנו לא עמדנו בפיתוי ויצאנו בפרילנדר השכור שלנו להרים כדי לצפות בקטע מהפרולוג הזה, שמטפס למרומי רכס גבוה (כ-1,700 מ'). את פנינו קיבלו נוף מהמם, עוצר נשימה ממש, ורוח מקפיאת עצמות…

נכון לרגע זה, אפשר לנחש שהפעם ייתקל והצוותים הישראליים בתחרות שקולה בהרבה מאשר חוו בראלים הקודמים בבלקן (ראלי יוון 2013 וראלי-מרתון הבלקן 2012). יש כאן לא מעט צוותים חזקים במכוניות מקצועיות שנראות ובנויות טוב, והעובדה שהחבר'ה שלנו מזנקים אחרונים, בוודאי לא תקל עליהם את המלאכה.
מקצה הלילה.

לאחר טקס הפתיחה שנערך בכיכר העיירה טטבן (בהשתתפות שר הספורט של בולגריה וראש עיריית טטבן שמתחרה בעצמו בראלי, בקטגוריית הקרוס קאנטרי, על גבי רנגלר JK קצר!) יצאו המתחרים למקצה הלילה שכלל שני סטייג'ים, באורך כולל של כ-50 ק"מ. הישראלים שלא השתתפו בפרולוג זינקו כאמור אחרונים, וההמסלול התגלה כקשה ומאתגר לניווט ולנהיגה ברמות שכל המתחרים לא ציפו להן. ראשונים הוזנקו – וסיימו, האופנוענים, ולמרבה ההפתעה והשמחה, דורון וינטר ועומר שושני שזינקו מהמיקום ה-11 וה-12 בהתאמה, מצאו את עצמם מסיימים בחמישיית האופנועים הראשונה שהגיעה לקו הסיום. הם תיארו רכיבה מהירה וזורמת למרות תנאי הבוץ הקשים והמסלול הטכני המהמורתי והאיטי, כשהם עוקפים רוכבים רבים שזינקו לפניהם.

במכוניות, החלו להגיע עד מהרה הדיווחים על התהפכויות ותאונות לאורך הסטייג'. צוות פוינטר הגיע 9 דקות אחרי המוביל, פתח מצויין, עקף מתחרים רבים ושמר על קצב גבוה עד שהחליק מהמסלול ונתקע, ונאלץ להמתין כ-20 דקות עד שמתחרה אחר סייע להם להיחלץ. צוות קוקה קולה זירו שישב חזק על זנבו של מתחרה אחר, עף בעקבותיו מהמסלול, התדרדר במדרון תלול ורק בדרך נס ללא שום נזק, הצליח לשוב למסלול. אותו מתחרה אגב, (ג'יפ רנגלר JK קצר על סרנים פורטליים של צוות שוויצרי) התהפך והתגלגל פעמים רבות, והוא כבר מחוץ למירוץ ככל הנראה. בהמשך, הגיעו לחסימה במסלול שיצרה פקק תנועה של המתחרים, שהתבררה כמרצדס G קלאס שהתהפך, וריינג' רובר של צוות שוויצרי שהחליק ונתקע ברכב ההפוך… כאן העיכוב ארך למעלה מ-20 דקות במהלכן גל כיבה מנוע והספיק אפילו לצאת מהרכב כדי לעשן סיגריה…
בסופו של דבר שני הצוותים הישראליים סיימו בשלום, מחייכים ודי מרוצים. הלל טוען לניווט קשה, רז רגוע כהרגלו, גל מחייך כל הזמן וקיד בטוח בחוסן המנטלי העדיף של הצוותים הישראליים. אז נכון שהם עדיין לא מובילים, אבל כבר לא בזנב השיירה, וכאמור, הכל עוד פתוח והמירוץ האמיתי מתחיל מחר בבוקר. דירוג סופי לאחר מקצה הלילה לא התקבל עדיין בזמן כתיבת שורות אלה ("רק" 01:30 בלילה…)
נמשיך לעדכן מחר. הישארו בהאזנה!