הפרי התנ"כי והעשיר בסיפורי פיתיונות והשמצות, שוב בעונה ומככב על מדפי המרכולים. נועה יוגב, כל כך הזדהתה עם סבלו המושמץ לשווא, כך שהחלה לדבר בשפתו… אבל אז בישלה לו את הצורה

מאת: נועה יוגב

"אני רואה אותם חולפים על פני מדי יום, מתבוננים בי במבט מבולבל וחושבים לעצמם, איך פרי אקזוטי יכול להיות כל כך מכוער? לפחות קיבל צבע כתום שעוזר לו לבלוט בשטח"… יום יום אני מתאמץ שלא להשחיר, משנה את הזווית שלי וצועק: תבחרו בי. אני מתוק, טעים ואגרום לכם להאמין שאתם נמצאים באי חמים בימי החורף הקרים. הם מושיטים יד בהססנות, רוצים לקחת אותי, אבל משהו עוצר אותם. זה בטח העניין הזה עם הבטן. שמעתי פעם אמא אומרת לילד שלה שאסור לאכול את הקליפה שלי, וגם אסור לאכול יותר מאחד כמוני ביום. זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי. כשעוד הייתי בעץ, הייתי שווה בין שווים, טיפחו אותי ואהבו אותי. אבל מהרגע שהגעתי לסופר אני מרגיש רדוף"…

קשה שלא להרגיש אמפתיה כלפי האפרסמון התמים, שמלבד מראהו הסולידי, הוא קשור במיתוסים מטרידים. על כן, החלטתי לענות, כמה והאם כדאי לאכול אפרסמון? אתחיל בדבר החשוב ביותר: קלוריות. על אף שהאפרסמון מתוק כמו ממתק, הוא מכיל רק 80 קלוריות לפרי בגודל בינוני. אמנם הוא לא הפרי המועדף לפצוח בדיאטה חורפית, אבל הוא ללא ספק המתוק ביותר. האפרסמון עשיר במינרלים, ויטמין A ובנוגדני חמצון המצויים בקליפה.

צבעו הכתום מכיל ויטמין הנקרא קרוטנואידים, המשפיע על הראייה, תהליך הגדילה, בריאות העור ותפקודה התקין של מערכת החיסון. כמו כן, האפרסמון עשיר בסיבים תזונתיים המתחלקים לסיבים מסיסים ובלתי מסיסים. הסיבים המסיסים מצויים בעיקר בפרי עצמו, ומייחסים להם את היכולת לעכב סוכר וכולסטרול לדם. בכך, הם תורמים להפחתת הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם. הסיבים הבלתי מסיסים מצויים בעיקר בקליפת הפרי וידועים כסופחי מים למעי. בנוסף, הסיבים הבלתי מסיסים מגבירים את תנועתיות המעי ועל ידי כך תורמים לטיפול בעצירות ובמניעת סרטן המעי הגס.

אז מאיפה בכל זאת הגיע המיתוס שאסור לאכול את קליפת האפרסמון, או שרצוי לא לאכול יותר מאפרסמון אחד ביום? נראה כי מקור המיתוס קשור בסיבים הבלתי מסיסים, שאינם נסבלים על ידי אנשים שעברו ניתוחי מעיים ו/או הסובלים ממחלות מעיים, כגון: קרוהן והיצרות המעי על רקע צלקתי. לאותם אנשים מומלץ שלא לאכול בכלל אפרסמונים, ואם כבר אוכלים, אז עדיף בלי הקליפה. באופן כללי, אכילה מופרזת של סיבים תזונתיים (מסיסים ובלתי מסיסים) אינה ממולצת, משום שהאפרסמון נחשב לפרי עשיר בסיבים – כחמישית מהכמות הדרושה לאדם מבוגר. גישה נוספת, מייחסת את המיתוס למקרה של נהג משאית להובלת אפרסמונים, שלא הצליח לעמוד בפיתוי הכתום שנוסע מאחוריו, ואכל אינספור אפרסמונים ביום. כתוצאה מכך, לקה הנהג בבטנו. השמועה התפשטה, הסיפור מעט שוּנה וכך נולד מיתוס מרושע על אפרסמון תמים שבסך הכל רצה שיאכלו אותו. לבסוף, אם טרם הצלחתי להחזיר עטרה ליושנה, הרי לכם מתכון נפלא של חסילונים צרובים על מצע של אפרסמון עם רוטב קארי אקזוטי.

שרימפס צרובים על מצע של אפרסמון עם רוטב קארי

דרגת קושי: ♥♥♥♥♥
זמן הכנה: 30 דקות

מצרכים ל-4 סועדים

• 20 חסילונים נאים, נקיים וקלופים (ניתן גם שרימפס קפוא)
• 3 אפרסמונים קלופים ופרוסים לפרוסות בעובי 2-3 סנטימטר
• עלי כוסברה קצוצים

לרוטב

• 1.5 כפות דבש
• 2 כפיות חרדל
• ½ כפית קארי
• 1 כפית כורכום

למִשְׁרֶה

• מיץ מחצי לימון
• 1 שן שום חתוכה לפרוסות
• שמן זית בכמות שתספיק לכסות את החסילונים

אופן ההכנה

1. הרוטב: מערבבים את החרדל עם הקארי והכורכום עד לקבלת תערובת אחידה, מוסיפים את הדבש ומערבבים. עדיף לערבב עם מקצף קטן לקבלת רוטב אוורירי.
2. החסילונים: תחילה, יש לשטוף את השרימפס במים קרים עד שיפשירו (במידה והם קפואים), לנקות את שאריות הקליפה, כולל הזנב ולהשרות במִשְׁרה של שמן זית לימון ושום במשך רבע שעה לפחות.
3. מחממים מחבת פסים על להבה גדולה. כשהמחבת הגיעה לחום הרצוי, שופכים מעט שמן זית על המחבת. מוציאים את השרימפס מהמשרה, מניחים על המחבת וצורבים עד שהחסילונים מקבלים צבע ורוד עם פס חריכה קל. יש להקפיד לא להעמיס את המחבת בשרימפס, כדי ששטח הפנים של החסילונים יגע במחבת.
4. מניחים 6 פרוסות של אפרסמון על צלחת הגשה אישית. מעל פרוסות האפרסמון מניחים חמישה שרימפס ויוצקים מעליהם מעט רוטב, כך שיכסה את החסילונים ויזלוג לאפרסמון. קוצצים עלי כוסברה ומפזרים מסביב.
   .

התמונות באדיבות: נועה יוגב, Grant Cochrane / FreeDigitalPhotos.net