Skip to content

בריאן דה פאלמה איבד את התשוקה

"תשוקה", עיבודו החדש של הבמאי בריאן דה פאלמה ליצירת המופת "פשע האהבה", הוא סרט רדוד ופשטני להחריד
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=1]

עד לאמצע הסרט לא נפל לי האסימון שזה רימייק, רדוד למדי, של המותחן הקומי הצרפתי הגאוני "פשע האהבה" משנת 2010. העלילה עוסקת בשתי עובדות משרד פרסום המטפללות האחת את השנייה, עד לכדי רצח. כפי שקורה בדרך כלל בעיבוד מחדש ליצירה קולנועית, מומלץ לשאול מדוע עשו זאת? למה בריאן דה פאלמה ("פני צלקת", "הבלתי משוחדים") החליט שהוא יכול לעשות את זה טוב יותר? האם כדי להזליף על קצפת המותחן סיפור לסבי/אירוטי, כפי שלא היה בסרט המקורי? האם הסיבה היחידה בעולם שנשים ירצו לדפוק האחת את השנייה, היא כדי "לדפוק" האחת את השנייה?

קנאה, השפלה ומתח מיני. נעמי ראפאס ורייצ'ל מק'אדמס

דה פאלמה, שעיבד את התסריט, מעבר לכך שביים את הסרט בצורה מחרידה, המזכירה את סרטי תחילת שנות ה-80', הרגיש שהוא גם צריך להסביר את העלילה בפירוט רב מן המידה הנדרשת. חשוב לציין, שלא היה קשה להבין את גרסת המקור הצרפתית, אך כאן הוא פורר את התסריט לרמה של הפשטת כל הסאטירה מהסרט. אפילו ההזדמנות להעריץ שחקניות אלוהיות, כנעמי ראפאס או רייצ'ל מק'אדמס, אינו מצליח להציל את הסרט.

העלילה עוסקת בכריסטין (רייצ'ל מק'אדמס, "חצות בפריז"), מנהלת חסרת רחמים במשרד פרסום בברלין, שאט אט רוכשת את אמונה של העובדת הנאמנה שלה, איזבל (נעמי ראפאס, "נערה עם קעקוע דרקון"). מערכת היחסים שלהן הופכת קנאית, כשכריסטין לוקחת קרדיט על הרעיונות המוצלחים של איזבל. לא רק זאת, היא גם משפילה אותה עד עפר. מכאן מתחילים משחקי הכוח, שאף יוצאים משליטה, כשכריסטין מתחמנת בכל צורה אפשרית, בעוד איזבל מגיבה בצורה פאסיבית, אך הרבה יותר הרסנית. אומנם דה פאלמה נשאר נאמן ברובו לסיפור המקורי, אבל בשינויים קלים. ב"תשוקה", כריסטין ואיזבל קרובות בגיל, תכסיס המונע פערי דורות, ומאפשר לבמאי לשלב את המתח המיני בין שתי הנשים – שמיותר ביותר.

מהמורות נוספות ש"תשוקה" נופל בהן, הוא שהטוויסט נמשך הרבה מעבר למה שמספק את הצופים. הבמאי ממשיך להאכיל בכפית, על אף שהקהל השביע תאבונו. כנראה שזה מכוון, אבל אלמנט המתח של הסרט כבר מזמן איבד את הכלח. הניסיון של דה פאלמה לעדכן את רקע ההתרחשות בסרט גם אינו ברור. מדוע הוא לקח את הסיפור לברלין, בעוד כולם משוחחים אנגלית? האם זה המקום שבו מתנקזים התאגידים העולמיים של עולם הפרסום? המשחק בין השפות והמבטאים השונים, מגוחך עד כדי מעצבן.

האור היחידי בסרט מגיע מהשחקניות, שלועסות את התפקיד שלהן בצורה נאה. ככל שהסרט בונה את עצמו באופנה ההיצ'קוקיאנית המאפיינת את הבמאי, ניכר שהוא מעניין ועשוי בטביעות האצבע של דה פאלמה. אבל לאחר שמתפוצץ בלון המתח בפני הצופים, ניתן לקרוא לזה טֶבח קולנועי חסר אחריות.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן