חודשים ספטמבר ואוקטובר הם החודשים בהם נפרדת מארסיי מן הקיץ בקול תרועה רמה, תרועת הפסטיבלים. המרסאטק (Marsatac) הוא אחד המכובדים שבהם, הוא נחשב לאחד מחשובי הפסטיבלים ובהחלט אחד ששווה לבקר בו ( אם אתה מתחת לגיל 25 זה אפילו רצוי), המוזיקה איננה כוס התה שלנו אלקטרו על כל סוגיו, אבל פה ושם יש גם ניצוצות שיקפיצו גם אותנו, ואולי זה עוצמת הרמקולים לך תדע.

המרסטק ה-15 במספר נערך בשתי ערים בפרובנס מארסיי ונים ומוזמנות אליו להקות מכל העולם. במארסיי נערך הפסטיבל בבניני ה- Dock Des Suds קומפלקס מחסנים אפל ומוזנח שהפך לפנינה תרבותית ומרכז מרשים לפסטיבלים הגדולים ביותר.

שלושה אולמות מריצים 9 הופעות בלילה והמבקרים נעים בין קונצרט לקונצרט עם כוס ענקית של בירה ביד בדרך כלל, או מתנדנדים עם כוס ענקית ריקה של בירה ביד. המקום נראה כמו קמפוס האוניברסיטה בעיר והרכבת הקלה שזו לה תחנתה האחרונה פורקת כל 10 דקות חמישה קרונות מלאים צעירים (שעדיין לא עירו בירה מכוס ענקית לקרבם). הפסטיבל חשוב מספיק כדי שחברת התחבורה המקומית תאריך את משך זמן פעילותה בעוד שעה וחצי כדי שכולם יוכלו לחזור הביתה.

אנחנו הסתפקנו באקואה נארו עם הצצה לעוד שתי להקות אחרות. אקואה נארו היא זמרת אמריקאית ממוצא סנגלי ששרה לקול צלילי ההיפ הופ עם השפעה בולטת של ג'ז, מה שהופך את המוזיקה שלה להרבה יותר מעניינת.

שתי הלהקות האחרות באותו ערב היו פיתוי, אבל אולמות הענק דחוסים בצעירים מיוזעים מקפצים (עם כוס בירה ביד כמובן) במזג אוויר שבמילא לח מדי, אז שתינו …כוס יין והלכנו הביתה.