יעקב ביטון - עוד. התלבטתי האם לפתוח או לסגור בשיר המפואר, החיפזון לתעד!. לבסוף החלטתי לפתוח ולסגור בו. אז הוא מופיע פעמיים. לגבי song, אפשר להקשיב בתפילה המופיעה ב"שיר אחד" - יעקב ביטון, משבוע שעבר. קישור למטה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
החיפזון לתעד!
הרי הדברים היו אחרת! כמו הזמן
חתומים לעצמם
סד התוחלות, המבנה העליון,
נחמת הגבול המרצד
חלולה בעפר הזה
אוצר שיער הערווה
נפער לבסוף בטמיון\דמיון
איזור מוקצה חריף
נסמך על הצימצום העז
מעבר לו
הכול שדה בדיות
סוד הסברה האחרונה
האישה הכושייה שזכרת
עיניה צהובות
איך ימסר צחוקה עכשיו?
סרקה את שיערה כאילו המחר
המחר
איזה הרהור אכזר
איך אשכח את הצייר ההוא ובלוטות עיניו
איך הלביש את אהובתו שכבות
וחתם פרח בגופה
איך ראה את צבעו הנסתר של השלג
___
פלאיו
פלאיו
אבדת באותו סבך
פרחי הכותנא הקטנים שלך
כובע נערה המלבין כל קיץ
ונשכח כיומן עבדים
היית תנשמת אורות
ראיתיך דואה בתוך הזוהר ההוא
בארץ טלאים מרה
פלאיו
יחפה ופתוחה כמו נוצה
ונשר אחד כבד כנפיים
על הגבעה עומד
בפלומתך השמורה פלאיו
קראת בשמו
וארבעה פנים לאחד
ילדתי שאבדה
פרעונית חולות\חול
השער פתוח
פלאיו
יכולת לנוח שמה
להתנחם בשעה על כיסא קטון
___
הגוף היונק ונחנט בשמש
לשון חרותה נודדת
זהר המצפון הנופל
שם מותני משנסת
מן האכזר אשר ליבי גואה
וזרועי עד קציר.
עד קציר.
לפני השדה נצרב האובד בחותם שולחו
—
דיוקן לשעה עמדתי
נזרע הכול
לאבידה \בנפילה
ובאין דרכים
רוח\י נפקחת
__
גיד מן הרקיע הוליך אותך
חזרתי גם אני בחול הרופף
הזדקנו בצעדת ערב אחד
עקבך מרוטש חיים
צעיף אלמנה\אלמנות לצווארי
בשדה אחר
יבול נשרף בשעה
***
העיתון תחת ידי
ואני נוברמחפש תאריך
הרי היום קניתיו , יעיד המוכר בתחנה המרכזית
ראה אותי מועד במדרגות היציאה
הנה עברו חמש שנים
בריקודו פרכס הזמן
חמש שנים עברו על דם.
___
מזווה האש
הנה בסאלון עולה צהלה חדשה
מאוס כבר השעשוע במזונות נפש דקה
מזווה האש!
הגרונות סטו מן הסוכר
מרצד עכשיו קרמל הנפשות
על המשקוף אותה לכה לחה.
בין העצים
בכיכר
מלחית ומושך הלב הישן
שריר לשון הסופרים
לקלף
להתיק
ללחך
עיקר העין בעצמה מלבה
הילולה
אין נמלט
הנה המשרת במטאטא.
פניו הגלויות לרוח
הגבירה נשלחת אל חדרה ממש ברגע זה
__
החיפזון לתעד!
הרי הדברים היו אחרת! כמו הזמן
חתומים לעצמם
סד התוחלות, המבנה העליון,
נחמת הגבול המרצד
חלולה בעפר הזה
אוצר שיער הערווה
נפער לבסוף בטמיון\דמיון
איזור מוקצה חריף
נסמך על הצימצום העז
מעבר לו
הכול שדה בדיות
סוד הסברה האחרונה
האישה הכושייה שזכרת
עיניה צהובות
איך ימסר צחוקה עכשיו?
סרקה את שיערה כאילו המחר
המחר
איזה הרהור אכזר
איך אשכח את הצייר ההוא ובלוטות עיניו
איך הלביש את אהובתו שכבות
וחתם פרח בגופה
איך ראה את צבעו הנסתר של השלג