בוקי מתגעגע לימים שבהם פושר היה פושר, משפחת פשע הייתה כזו וארגון פשע היה ארגון פשע. היום, כולם משדרגים עצמם בתארים או שאחרים משדרגים אותם. פישרים, לא פושרים, רוצים להרתיע. כתבים שרוצים שהסיפור יתפרסם. המשטרה שרוצה לתפוס כמה שיותר. ממש שכונה עשו כאן מהפשע

מאת בוקי נאה

פעם כשנרקומן עמד בפינת הרחוב ביפו, ומכר מנות סמים כדי לממן לעצמו את השימוש העצמי  קראו לו "פושר". "פושר" קראו גם לזה שעמד בפינה הסמוכה ומכר. "סוחר" קראו לזה שהביא לכל אחד מהם את חמשת הגרמים אחרי שכבר עורבבו עם כל מיני זבלים שהעלו את המשקל והגדילו את הכמות.

היום לשלושת הפרחחים האלה קוראים "ארגון פשע" ואם יש להם איזשהו קשר משפחתי אז  הם "משפחת פשע". המשטרה והפרקליטות המציאו את המושגים האלה כדי שיוכלו ליישם על השלישייה הזאת את  סידרת החוקים החדשים, שמאפשרים לשלוח אותם ליותר שנים לכלא ולקחת להם את המכונית ואת הבית ואפילו את המכנסיים, שנקנו בכסף שנקרא היום "הלבנת הון". 

האמת היא שהשלושה האלה מהסמטה ביפו נשארו שלושה פרחחים- צ'חצ'חים מסוממים, אבל בגלל שהמשטרה מתייחסת אליהם כמו אל ארגון, גם הם התחילו להתייחס אל עצמם יותר ברצינות. התחילו ללכת עם חולצות צווארון – כי התואר הזה "ארגון" או "משפחה" מאד עוזר להפחיד אנשים – לגבות מהם חובות של אחרים ולתת להם הלוואות בריבית קצוצה. 

כשהפרחחים האלה מתקשרים להפחיד, לגבות חוב, לבקש ולאיים הם מציגים את עצמם כ"אני מהמשפחה של ההוא" ו"ההוא ביקש שתעשה מה שאני אומר לך לפני שהוא מתקשר בעצמו וזה הסוף". "ההוא" זה העבריין שהראו בחדשות בטלווזייה בתור "ארגון" או "משפחה", וכדי שהכתבה תשודר במהדורה העמוסה –  עשו ממנו הרבה יותר מפחיד ומסוכן ממה שהוא באמת.

עיקר הפרנסה היום של החבורות האלה, שנקראות "ארגונים" ו"משפחות", זה הלוואות בשוק האפור. עסק מתמוטט, בעל העסק חושב שיצליח להציל אותו אם ישקיע. הוא משקיע הרבה כסף שלקח מהשוק האפור אבל ההשקעה לא עוזרת והעסק מתמוטט, אז החבר'ה מהשוק האפור לוקחים לו את העסק וקוראים לעצמם "אנשי עסקים".

הם נשארו אותם בבונים וכל פעם כשהם אומרים את המילה "משפחה", זה שולח אותם לכלא ולכותרות העיתונים, כי המשטרה מאזינה ומקליטה היום כל דבר שזז בסביבתם ברגע שהכריזו עליהם כ"יעד".

כשהילד הקטן של יעקב אלפרון הלך לסחוט מועדון לילה הוא טרח להציג את עצמו "הבן של יעקב אלפרון, ההוא שנרצח". לא כדי שירחמו עליו. כדי שיפחדו ממנו. האלפרונים הם אומנם משפחה גדולה שכמה מבניה מתעסקים בפשע אבל קשה לקרוא להם משפחה או ארגון, כי הם  בכלל לא משפחה מאוחדת שתשכב על הגדר אחד בשביל השני. למרות שהם משפחה ביולוגית, הם כל אחד לבד בשביל עצמו .ואפילו את האזכרה ליעקב אלפרון ביום השנה השני למותו, האלמנה אהובה והילדים שלה – אלה שלא בכלא – עשו ללא הדודים המפורסמים. הדודים עשו לחוד וכל הניסיון להשוות אותם למשפחת מאפייה איטלקית קרס.  יעקב הוא היחידי שכשהיה בחיים, נחשב למנהיג משפחה.

כשהוא נרצח והתחילו לרוץ שמועות שמי שעומד מאחורי הרצח שלו זה ברנש בשם עמיר מולנר, היו בטוחים כולם שאוטוטו האלפרונים רוצחים את המולנר. כי משפחת אלפרון הייתה חזקה רק בדבר אחד. בלהרביץ מכות, בעיקר בגלל כבוד. יעקב אלפרון ישב כמה פעמים בכלא בגלל שאנשים אמרו לבני משפחה שלו ש"אלפרון לא סחורה".  

המשטרה ניצלה את המומנט הזה של "הנקמה בדרך"  כדי להתיישב על האלפרונים ולחפש אצלם ולעצור אותם ולחקור אותם. כל יומיים וחצי על כל שטות.  עברו כבר יותר משנתיים ומולנר חי וקיים ונושם, אומנם בין הסורגים, אבל בהנאה רבה והמושג הזה של "נקמת דם" עדיין קיים אצלנו רק בין המשפחות של הבדואים והעבריינים הערבים בלוד וטייבה .

אומנם, פה ושם איזה פרחח קטן שרוצה להיות גדול הולך, לנקום בפרחח אחר שהזיק לו, עושה את זה בעצמו או שלח שכיר חרב בעשרת אלפים שקל אבל נקמות של ארגונים ומשפחות פשע כבר לא היו פה מזמן. מאז שכנופיות פרדס כץ ורמת עמידר טבחו זו בזו על רקע שהן אפילו לא זוכרות מה היה ואיך התחיל. בשלב מסוים מי שנותר בחיים התחיל לרעוד שהוא הבא בדרך. אז יוסי הררי תפס יוזמה והלך לעשות סולחה עם איציק חדיף, כדי לעצור את מרחץ  הדמים. בספר שלו על עצמו אמר יוסי הררי: "הרגשתי שאני חייב לעצור את הטרוף הזה." והוא עצר. היום הוא משמש כבורר בין הפרחחים. "את המלחמה על האגו. איבדנו אחים. איבדנו חברים בקרב נוטף הדם הזה".

אגב, ליוסי הררי הזה, יש אח תאום שקוראים לו רוני הררי. למרות שהם תאומים אף אחד במשטרה לא מעז לקרוא להם משפחה. זאת תהיה בדיחה שתבזה את מי שיספר אותה. כל ילד בעולם הפשע יודע שאומנם הם תאומים אבל יוסי מתרחק מאחיו התאום ופעם אפילו קלטו מבכשיר ההקלטה של המשטרה אמרה שלו שאומרת שאחרי שאמא תמות הוא ישלח להרוג אותו.

המשטרה מאד אוהבת לקרוא להם "משפחות פשע" כדי להבהיל את בית המשפט שיוריד את נחת זרועו חזק חזק על הפרחחים. לפעמים המשטרה מרוב התלהבות קוראת משפחת פשע גם ליתומים גלמודים. למשל המושג "משפחת פשע רוזנשטיין ".

הופיע באמצעי התקשורת מאות פעמים כדי לספר לציבור כמה שהוא מפחיד. האמת היא שרוזנשטיין גלמוד חוסר משפחה בפשע. הבנים שלו  נמקים באוהלה של תורה וקרוב המשפחה היחידי שלו ש"הסתבכה" בפלילים הייתה הבת שלו שרית. יום אחד היא לקחה את החבר שלה וכתבה על חומות כלא רמלה "ישוחרר רוזנשטיין".  אם הייתה לו משפחה, שותפה בפשע, יכול  להיות שהוא לא היה נופל אבל ברגע האמת כשהשותפים/עובדים שלו הסתבכו, הוא התקמצן לממן להם עורך דין ומשכורת חודשית. אז הם פתחו עליו את הפה כי לא הייתה פה שום מחויבות משפחתית. 

מה שקרה לרוזנשטיין זו הדוגמא הטובה ביותר להתנהלות של החבר'ה האלה שקוראים לעצמם ארגוני פשע. בשנים האחרונות כשהם מזהים שהנפילה קרובה והמאסר הארוך שלהם בדרך, בגלל העבירות שביצעו – הם הופכים לעדי מדינה נגד מי שנחשב ל"בוס" של ה"ארגון" כדי לקבל הנחות בעונשים במסגרת העסקאות עם המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט.

 בשנים האחרונות נוצר מצב שמרבית התקציב של המשטרה הולך למלחמה ב"ארגונים" ו"משפחות" האלה, כדי לקצץ להם את הכנפיים ולשמור אותם בבתי הסוהר. ההשקעה הזאת באה על חשבון כוחות המשטרה הרגילים בערים, שקוצצו בגלל שכל התקציבים הלכו למלחמה ב"ארגונים" ומשפחות".

החבר'ה הלא נחמדים האלה מעולם הפשע ניסו לשחק אותה פושעים על אמת, כמו בסרטים – "ארגונים" ו"משפחות" ואימצו את הכינויים האלה שהמשטרה הלבישה עליהם, בלי להבין שזה  משרת את המטרות שלה.

בזכות המהומה עם הארגונים והמשפחות המשטרה קיבלה תקציבים והקימה גוף שקוראים לו "להב 433", שיש לו תקציבים להאזין כל היום וכל הלילה, ולעקוב ולהפריח בלוני ריגול מעל כל מי שמוכרז כ"יעד", ליירט את המסרונים שהוא שולח ואת שיחות הסלולרי שלו.

למכונית שלו צמוד איתוראן משטרתי שיכול לספר לכוח העוקב איפה הוא נמצא כל הזמן. וכמובן, מכשיר האזנה שיכול להקליט כל הזמן מה שהוא מדבר עם סביבתו.

עד כדי כך החבר'ה האלה מהמשפחות של הפשע התייחסו אל עצמם בחשיבות, אז כשהם דיברו ביניהם על דברים חשובים, הם עשו את זה רק בים בין הגלים ואפילו המציאו תיאוריה שגם האזיק האלקטרוני שצמוד לרגל שלהם כשהם משוחררים בערבות, מקליט ומאזין. בגלל התיאוריה הזאת הם היו קובעים פגישות בבריכות השחייה, יושבים עם הרגליים במים ומדברים בלי שמכשיר האיתור יוכל לשמוע.

כשהמשטרה המציאה עליהם את המושגים ארגונים ומשפחות הם נסעו בג'יפים והלכו עם שומרי ראש צמודים. אז במריבות ביניהם הם הפסיקו לירות מטווח אפס והתחילו לפוצץ מטעני חבלה בשלט רחוק ולירות טילים כדי להתגבר על השומרים. בגלל שקראו להם "ארגונים" ו"משפחות" הצליח המחוקק לקצץ להם את הכנפיים ולאסור עליהם לנסוע במכוניות משוריינות ולהעסיק מאבטחים חמושים. המשטרה הורידה אותם מהשריון ומהמאבטחים החמושים והם חזרו לחסל אחד את השני מטווח אפס.

ולמה בכלל לחסל אחד את השני אם הם הרי ביחד באותו צד של המתרס?

הנורמטיבים אשמים. הנורמטיבים מקימים עסקים גדולים מסתבכים בהרבה כסף ולא משלמים חובות. האופנה היום זה לשכור כאלה "ארגונים" ו"משפחות" כדי שיגבו את הכסף מזה שלא משלם. כשבבונים כאלה עם ג'יפים שחורים, זיפי זקן וכובעי מצחייה באים למי שחייב, ההוא נבהל ורץ לשכור חבורת בבונים אחרת כדי שתשמור עליו. הבבונים רבים ביניהם וככה מתחילות מלחמות הארגונים והמשפחות בעולם התחתון.

להיות או להיות  והבורר זה רק בסרט. .