ירושלים לא ידעה לוויה כזו

המון אדם צבא על הדרך לבית הלוויות סנהדריה ומסע הלוויה התקדם לאט. ייקח כמה שייקח, אמרו במשטרה. בנו של הרב עובדיה, הרב יצחק יוסף, בכה עד שקשה היה להבין חלק מדבריו. "אבא הותיר צוואה: אחדות. לא להיפרד", ספד בבכי גדול. הרב אריה דרעי: "אין לנו אבא, אין לנו מנהיג. מי יאחד את כולנו? אני מרגיש יותר יתום מאשר כשאבי מורי נפטר"

ירושלים לא ידעה לוויה כזו

המון אדם צבא על הדרך לבית הלוויות סנהדריה ומסע הלוויה התקדם לאט. ייקח כמה שייקח, אמרו במשטרה. בנו של הרב עובדיה, הרב יצחק יוסף, בכה עד שקשה היה להבין חלק מדבריו. "אבא הותיר צוואה: אחדות. לא להיפרד", ספד בבכי גדול. הרב אריה דרעי: "אין לנו אבא, אין לנו מנהיג. מי יאחד את כולנו? אני מרגיש יותר יתום מאשר כשאבי מורי נפטר"

לפי ההערכות של המשטרה כ-850 אלף איש ליוו את הרב עובדיה יוסף שהלך לעולמו ביום שני בצהריים. הלוויה החלה לפני השעה 18:00 בחצר ישיבת "פורת יוסף" כאשר הכוונה המקורית הייתה לא להלין את המת, כמנהג ירושלים, ולקבור את הרב עוד לפני שקיעת החמה. כוונה זו לא מולאה, והמון אדם צבאו על הדרך לבית הלוויות סנהדריה. כתבים שמצויים בשטח הזהירו מפני פגיעות אפשריות בנפש. בשעה 22:30  מסע הלוויה לא הצליח להשלים את הקטע של 1,300 המטרים שמפרידים בין ישיבת פורת יוסף, שממנה החל המסע, למקום הקבורה. המשטרה, כפי הנראה, וזה נאמר בזהירות, לא נערכה כראוי. ספק אם אפשר להיערך ללוויה של הרבה יותר מחצי מיליון אנשים.

הרב ישראל מאיר לאו, מי שהיה רבה הראשי של מדינת ישראל ואביו של דוד לאו, הרב האשכנזי הראשי שנבחר לא מכבר יחד עם בנו של הרב עובדיה, הרב יצחק יוסף, רמז למי שסביבו, ורמז לבאות בדמעות: "הייתי מעז לומר בשמו. אילו היה עומד לפנינו ליד המיקרופון הזה היה מבקש: 'כולנו בני איש אחד אנחנו, שחלילה לא תהיה מריבה בינינו, שנחיה באחווה בשלום וברעות שנהיה כולנו אגודה אחת' … בזכות תורתו ומפעלו האדיר שימשיך ויתגבר וילך מחיל אל חיל, שיבוא משיח צדקנו. יקיצו וירננו שוכני עפר והרב עובדיה יוסף יילך בראש הקמים והוא מליץ יושר על עמו ביתו". 

(צילום: דן בר דוב)
מסע הלוויה ברחוב מלכי ישראל בירושלים (צילום: דן בר דוב)
מאות אלפי אבלים חוסמים את ירושלים (צילום: משטרת ישראל)
מאות אלפי אבלים – כל הרחובות התמלאו בהמון אדם (צילום: משטרת ישראל)
(צילום: דן בר דוב)
(צילום: דן בר דוב)

הרב יצחק יוסף בכה כל כך עד שקשה היה להבין חלק מדבריו: "אבא, היית אבא שלנו אבל אבא של כולם. אבא של בני הישיבות, אבא של אברכים, אבא של היתומים … אבא, עטרת ראשנו, השמים של אתמול הם לא השמים של היום…יש תקופה של תנאים, של אמוראים, ויש תקופה של הרב עובדיה… לא קם כמוהו ולא יהיה כמוהו. מי יתן לנו … אבא נפש צדיק ונקי. הקב"ה שמח לקבל צדיק ונקי: קשה זיווגם של צדיקים כשריפת בית אלוקינו. האם הקב"ה שמח? או שזה חורבן בית המקדש… יש צדיק לעצמו, הקב"ה שמח. אבל צדיק לאחרים? זה קשה כחורבן בית המקדש. היום הזה כחורבן בית המקדש… רבותיי אני רוצה לסיים במשנתו של אבא : ע ל אחדות של אחינו הספרדים, ואוי למי שיעשה פירוד. נמשיך באחדות. בלי אב היינו…". משפט המפתח בדבריו של הרב יצחק יוסף: "אבא הותיר צוואה: אחדות. לא להיפרד".

הרב שלום כהן – ראש מועצת חכמי התורה: "כשאברהם אבינו הלך לעולמו אמרו: 'אוי לו לדור שאבד מנהיגו'. לא צריך לחכות לא יום ולא יומיים: הספינה איבדה את קברניטה". ההשוואה ברורה: הסתלקותו של הרב עובדיה מתכתבת עם הסתלקותו של אברהם אבינו. לא פחות…

מלווים את הרב עובדיה בדרכו האחרונה (צילום: לע"מ)
מלווים את מרן בדרכו האחרונה (צילום: לע"מ)
כוחות גדולים של מד"א בהלוויית הרב בירושלים (צילום: דוברות מד"א)
כוחות גדולים של מד"א בהלוויית הרב (צילום: דוברות מד"א)

ממד"א דיווחו שלעולם לא ראו כמות כזו של אנשים בבית הלוויות. יהכניסה לבית הלוויות נחסמה באנשים והמשטרה לא הצליחה לעצור אותם. כל הרחובות מסביב – כביש 1 נחסם, והמכוניות הופנו לכביש 9 (דרך רמות). שאר השכונות שגובלות בסנהדריה נחסמו אף הן, שכונות מאה שערים, בית ישראל, רוממה – המכונית שנושאת את הארון ברכב כחול לא מצליח לעבור. אנשים ניגשים ומנסים לגעת כדי לחלוק את כאבם. גם בנו הרביעי של הרב, הרב דוד יוסף, מספיד בקול גדול. אבל למעשה – הלוויה לא מצליחה לצאת.  שעה וחצי אחרי שהתחילו ההספדים, הרכב לא מצליח לנוע. טור של מג"ב נכנס למתחם כדי לנסות לסייע בתום ההספדים.  

אחד מבניו הספיד כך: "אבא! כל הזמן דאגת להחזיר עטרה ליושנה. איך נמשיך בלעדיך אבא? אבא, הגעת לכל מה שהגעת בעמל גדול בתורה, יותר מ-85 שנים בשקידה מופלאה. כל הזמן ישבת ולמדת. היית פוסק הדור. לא לחינם. לא הפסקת רגע מללמוד. אבא, כבר כשהיית נער התחלת לגדול בתורה, כבר אז גדולי הדור הקודם אמרו: הגאון ר' צבי פסח פרנק אמר: 'זה יהיה המשיב של הדור הבא'. הגאון הרב שלמה זלמן אויירבעך אמר עליך שאילו חיית לפני מאה שנים (הרב אויירבעך נפטר בשנות ה-90) גם אז היית גדול הדור. ביקשת לפני הצנתור: אני רוצה ללכת הביתה לשלוש שעות. אריה (דרעי) שאל: למה שלוש שעות? אמר הרב עובדיה: אני באמצע כתיבת פס"ד על עגונה. אני לא בטוח שאצא בשלום מהצנתור. מי ירחם על העגונה? …אבא, מי ירחם על הדור שלנו?"

"אנחנו, הבנים", המשיך בנו דוד, "נלך לאורך. החדרת לנו שו"ע. אבא, אנחנו מבטיחים, נמשיך בדרך הזו. נפסוק בדרך שלך. אנחנו נילחם על הפסקים שלך. אנחנו יודעים איך כיוונת לאמת. בלי פניות. החזרת עטרה ליושנה. איזו עטרה? עטרת ההלכה. עטרת מרן השולחן ערוך (הרב יוסף קארו)"…

בנו דוד, שאף פעם לא יוצא לתקשורת, ספד בלוויה: "כשאדם אחר הולך לעולמו אפשר להספיד. כשאב הולך… אפשר רק לצעוק: אבי אבי… שרתתי אותך כל השנים. נותר לי רק לבקש מחילה (בדמעות שליש) על משפחתנו כולה, אולי פגעתי, אולי לא כיבדתי אותך מספיק".

הרב אריה דרעי מספיד גם הוא. זה יוצא דופן, דמויות פוליטיות לא מדברות במעמדים כאלה, אבל דרעי הוא יוצא דופן. דרעי מחדד את המהפכה של הרב עובדיה.הוא מבקש להתאחד סביב מועצת חכמי התורה. מרכוז המועצה הוא בעצם האסטרטגיה שינהג בה.

ההספד של דרעי: "רבנו, רבנו, (בכי) על מי עזבת אותנו…בוכה….לפני ארבעים שנה, על המדרגות הללו, היינו כמה מאות בחורי ישיבות ספרדים בכל ארץ ישראל. ועכשיו רבנו תראה: מאות אלפים. הכול בזכותך. הכול מסירות נפש שלך. זכינו. ראינו מסירות נפש. אי, כשרבנו קם מהספר – היה קריעת ים סוף. להקים ישיבות, תלמודי תורה, מקוואות, שיעורי תורה. כל ערב נקבצו רבנו. כל אלה מעשי ידיך רבנו. על מי השארת אותנו? אין לנו אבא, אין לנו מנהיג. מי יאחד את כולנו. התנועה הקדושה שהקמת בעשר אצבעותיך, מי ינהיג אותנו? עמוד לפני כיסא הכבוד. שנמשיך בכל המורשת שלך. נמשיך להפיץ תורה. אני מבטיח לך עכשיו בשמי ובשם כל חבריי. אנחנו נמשיך בשמך. נמשיך להילחם על עולם התורה שעומד בסכנה. עזבת אותנו! מי ידריך אותנו? מי יראה לנו את הדרך? אבל רבנו אנחנו יודעים את דרכך, את צוואתך, תתלכדו ביחד סביב מועצת חכמי התורה, סביב חכמי ישראל ותמשיכו להמשיך ולהגדיל ולהפיץ תורה בעם ישראל ולעזור לעניים. אבא, עמוד לפני כיסא מרום. עמוד לנו בתפילה. גדולים צדיקים במיתתם מאשר בחייהם. אני מרגיש יותר יתום מאשר כשאבי מורי נפטר. אפילו עם כל הכאבים המשכת להילחם על עולם התורה. אבא, אל תעזוב אותנו לאנחות… מה נעשה עכשיו?"

"נפלה עטרת ראשנו". דף הבית של תנועת ש"ס
"נפלה עטרת ראשנו". דף הבית של תנועת ש"ס

"שמע ישראל"… פסוקים של הליכה אחר המיטה. ההלוויה מתחילה. "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים, כמו ביום הכיפורים… אמירת קדיש מרשימה אף היא. מן המשטרה מדווחים כי המסע ייצא לאט, סה"כ 1,300 מטרים שבהם יחופה הרכב שבו המיטה של הרב עובדיה, וייקח כמה שייקח. עד שיגיעו לבית הלוויות. זה עשוי לקחת שעות.

יש לציין שביום השנה הופך היארצייט ל"הילולה" ועוד צפויות לנו הרבה כאלה. יהי זכרו ברוך.

[related-posts]

התפילה בבית החולים לאחר פטירתו:

כתבות אחרונות באתר

לפי ההערכות של המשטרה כ-850 אלף איש ליוו את הרב עובדיה יוסף שהלך לעולמו ביום שני בצהריים. הלוויה החלה לפני השעה 18:00 בחצר ישיבת "פורת יוסף" כאשר הכוונה המקורית הייתה לא להלין את המת, כמנהג ירושלים, ולקבור את הרב עוד לפני שקיעת החמה. כוונה זו לא מולאה, והמון אדם צבאו על הדרך לבית הלוויות סנהדריה. כתבים שמצויים בשטח הזהירו מפני פגיעות אפשריות בנפש. בשעה 22:30  מסע הלוויה לא הצליח להשלים את הקטע של 1,300 המטרים שמפרידים בין ישיבת פורת יוסף, שממנה החל המסע, למקום הקבורה. המשטרה, כפי הנראה, וזה נאמר בזהירות, לא נערכה כראוי. ספק אם אפשר להיערך ללוויה של הרבה יותר מחצי מיליון אנשים.

הרב ישראל מאיר לאו, מי שהיה רבה הראשי של מדינת ישראל ואביו של דוד לאו, הרב האשכנזי הראשי שנבחר לא מכבר יחד עם בנו של הרב עובדיה, הרב יצחק יוסף, רמז למי שסביבו, ורמז לבאות בדמעות: "הייתי מעז לומר בשמו. אילו היה עומד לפנינו ליד המיקרופון הזה היה מבקש: 'כולנו בני איש אחד אנחנו, שחלילה לא תהיה מריבה בינינו, שנחיה באחווה בשלום וברעות שנהיה כולנו אגודה אחת' … בזכות תורתו ומפעלו האדיר שימשיך ויתגבר וילך מחיל אל חיל, שיבוא משיח צדקנו. יקיצו וירננו שוכני עפר והרב עובדיה יוסף יילך בראש הקמים והוא מליץ יושר על עמו ביתו". 

(צילום: דן בר דוב)
מסע הלוויה ברחוב מלכי ישראל בירושלים (צילום: דן בר דוב)
מאות אלפי אבלים חוסמים את ירושלים (צילום: משטרת ישראל)
מאות אלפי אבלים – כל הרחובות התמלאו בהמון אדם (צילום: משטרת ישראל)
(צילום: דן בר דוב)
(צילום: דן בר דוב)

הרב יצחק יוסף בכה כל כך עד שקשה היה להבין חלק מדבריו: "אבא, היית אבא שלנו אבל אבא של כולם. אבא של בני הישיבות, אבא של אברכים, אבא של היתומים … אבא, עטרת ראשנו, השמים של אתמול הם לא השמים של היום…יש תקופה של תנאים, של אמוראים, ויש תקופה של הרב עובדיה… לא קם כמוהו ולא יהיה כמוהו. מי יתן לנו … אבא נפש צדיק ונקי. הקב"ה שמח לקבל צדיק ונקי: קשה זיווגם של צדיקים כשריפת בית אלוקינו. האם הקב"ה שמח? או שזה חורבן בית המקדש… יש צדיק לעצמו, הקב"ה שמח. אבל צדיק לאחרים? זה קשה כחורבן בית המקדש. היום הזה כחורבן בית המקדש… רבותיי אני רוצה לסיים במשנתו של אבא : ע ל אחדות של אחינו הספרדים, ואוי למי שיעשה פירוד. נמשיך באחדות. בלי אב היינו…". משפט המפתח בדבריו של הרב יצחק יוסף: "אבא הותיר צוואה: אחדות. לא להיפרד".

הרב שלום כהן – ראש מועצת חכמי התורה: "כשאברהם אבינו הלך לעולמו אמרו: 'אוי לו לדור שאבד מנהיגו'. לא צריך לחכות לא יום ולא יומיים: הספינה איבדה את קברניטה". ההשוואה ברורה: הסתלקותו של הרב עובדיה מתכתבת עם הסתלקותו של אברהם אבינו. לא פחות…

מלווים את הרב עובדיה בדרכו האחרונה (צילום: לע"מ)
מלווים את מרן בדרכו האחרונה (צילום: לע"מ)
כוחות גדולים של מד"א בהלוויית הרב בירושלים (צילום: דוברות מד"א)
כוחות גדולים של מד"א בהלוויית הרב (צילום: דוברות מד"א)

ממד"א דיווחו שלעולם לא ראו כמות כזו של אנשים בבית הלוויות. יהכניסה לבית הלוויות נחסמה באנשים והמשטרה לא הצליחה לעצור אותם. כל הרחובות מסביב – כביש 1 נחסם, והמכוניות הופנו לכביש 9 (דרך רמות). שאר השכונות שגובלות בסנהדריה נחסמו אף הן, שכונות מאה שערים, בית ישראל, רוממה – המכונית שנושאת את הארון ברכב כחול לא מצליח לעבור. אנשים ניגשים ומנסים לגעת כדי לחלוק את כאבם. גם בנו הרביעי של הרב, הרב דוד יוסף, מספיד בקול גדול. אבל למעשה – הלוויה לא מצליחה לצאת.  שעה וחצי אחרי שהתחילו ההספדים, הרכב לא מצליח לנוע. טור של מג"ב נכנס למתחם כדי לנסות לסייע בתום ההספדים.  

אחד מבניו הספיד כך: "אבא! כל הזמן דאגת להחזיר עטרה ליושנה. איך נמשיך בלעדיך אבא? אבא, הגעת לכל מה שהגעת בעמל גדול בתורה, יותר מ-85 שנים בשקידה מופלאה. כל הזמן ישבת ולמדת. היית פוסק הדור. לא לחינם. לא הפסקת רגע מללמוד. אבא, כבר כשהיית נער התחלת לגדול בתורה, כבר אז גדולי הדור הקודם אמרו: הגאון ר' צבי פסח פרנק אמר: 'זה יהיה המשיב של הדור הבא'. הגאון הרב שלמה זלמן אויירבעך אמר עליך שאילו חיית לפני מאה שנים (הרב אויירבעך נפטר בשנות ה-90) גם אז היית גדול הדור. ביקשת לפני הצנתור: אני רוצה ללכת הביתה לשלוש שעות. אריה (דרעי) שאל: למה שלוש שעות? אמר הרב עובדיה: אני באמצע כתיבת פס"ד על עגונה. אני לא בטוח שאצא בשלום מהצנתור. מי ירחם על העגונה? …אבא, מי ירחם על הדור שלנו?"

"אנחנו, הבנים", המשיך בנו דוד, "נלך לאורך. החדרת לנו שו"ע. אבא, אנחנו מבטיחים, נמשיך בדרך הזו. נפסוק בדרך שלך. אנחנו נילחם על הפסקים שלך. אנחנו יודעים איך כיוונת לאמת. בלי פניות. החזרת עטרה ליושנה. איזו עטרה? עטרת ההלכה. עטרת מרן השולחן ערוך (הרב יוסף קארו)"…

בנו דוד, שאף פעם לא יוצא לתקשורת, ספד בלוויה: "כשאדם אחר הולך לעולמו אפשר להספיד. כשאב הולך… אפשר רק לצעוק: אבי אבי… שרתתי אותך כל השנים. נותר לי רק לבקש מחילה (בדמעות שליש) על משפחתנו כולה, אולי פגעתי, אולי לא כיבדתי אותך מספיק".

הרב אריה דרעי מספיד גם הוא. זה יוצא דופן, דמויות פוליטיות לא מדברות במעמדים כאלה, אבל דרעי הוא יוצא דופן. דרעי מחדד את המהפכה של הרב עובדיה.הוא מבקש להתאחד סביב מועצת חכמי התורה. מרכוז המועצה הוא בעצם האסטרטגיה שינהג בה.

ההספד של דרעי: "רבנו, רבנו, (בכי) על מי עזבת אותנו…בוכה….לפני ארבעים שנה, על המדרגות הללו, היינו כמה מאות בחורי ישיבות ספרדים בכל ארץ ישראל. ועכשיו רבנו תראה: מאות אלפים. הכול בזכותך. הכול מסירות נפש שלך. זכינו. ראינו מסירות נפש. אי, כשרבנו קם מהספר – היה קריעת ים סוף. להקים ישיבות, תלמודי תורה, מקוואות, שיעורי תורה. כל ערב נקבצו רבנו. כל אלה מעשי ידיך רבנו. על מי השארת אותנו? אין לנו אבא, אין לנו מנהיג. מי יאחד את כולנו. התנועה הקדושה שהקמת בעשר אצבעותיך, מי ינהיג אותנו? עמוד לפני כיסא הכבוד. שנמשיך בכל המורשת שלך. נמשיך להפיץ תורה. אני מבטיח לך עכשיו בשמי ובשם כל חבריי. אנחנו נמשיך בשמך. נמשיך להילחם על עולם התורה שעומד בסכנה. עזבת אותנו! מי ידריך אותנו? מי יראה לנו את הדרך? אבל רבנו אנחנו יודעים את דרכך, את צוואתך, תתלכדו ביחד סביב מועצת חכמי התורה, סביב חכמי ישראל ותמשיכו להמשיך ולהגדיל ולהפיץ תורה בעם ישראל ולעזור לעניים. אבא, עמוד לפני כיסא מרום. עמוד לנו בתפילה. גדולים צדיקים במיתתם מאשר בחייהם. אני מרגיש יותר יתום מאשר כשאבי מורי נפטר. אפילו עם כל הכאבים המשכת להילחם על עולם התורה. אבא, אל תעזוב אותנו לאנחות… מה נעשה עכשיו?"

"נפלה עטרת ראשנו". דף הבית של תנועת ש"ס
"נפלה עטרת ראשנו". דף הבית של תנועת ש"ס

"שמע ישראל"… פסוקים של הליכה אחר המיטה. ההלוויה מתחילה. "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים, כמו ביום הכיפורים… אמירת קדיש מרשימה אף היא. מן המשטרה מדווחים כי המסע ייצא לאט, סה"כ 1,300 מטרים שבהם יחופה הרכב שבו המיטה של הרב עובדיה, וייקח כמה שייקח. עד שיגיעו לבית הלוויות. זה עשוי לקחת שעות.

יש לציין שביום השנה הופך היארצייט ל"הילולה" ועוד צפויות לנו הרבה כאלה. יהי זכרו ברוך.

[related-posts]

התפילה בבית החולים לאחר פטירתו:

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן