Skip to content

כאוס ואנרכיה: חזרתו של הפאנק לאופנה

על תרבות הפאנק מהולדתה בשנות השבעים ועד חזרתה לככב בתצוגות האופנה של עונת סתיו-חורף 2013/14
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

שנות השבעים בבריטניה שהתאפיינו בגזירות כלכליות, מחסור בהספקת דלק ושביתות ועדי עובדים, הובילו לאחוזי האבטלה הגבוהים ביותר ולמצוקה החברתית החריפה ביותר שידעה הממלכה המאוחדת מאז המהפכה התעשייתית. מציאות זו הולידה תת-תרבות חדשה בקרב בני הנוער ממעמד הפועלים הבריטי. תת-התרבות נקראה "פאנק". בעונת הסתיו-חורף הנוכחית חזרו מאפייני הפאנק לככב בחנויות האופנה.

מעילי עור עם ניטים, חולצות רשת ושיער קוצים צבוע- מאפייני סגנון ה"פאנק". מתוך תערוכת האופנה מנשף האופנה של מוזיאון המטרופולין The Met Fashion Gala
מעילי עור עם ניטים, חולצות רשת ושיער קוצים צבוע- מאפייני סגנון ה"פאנק". מתוך תערוכת האופנה מנשף האופנה של מוזיאון המטרופולין The Met Fashion Gala

מעילי עור, חולצות ("טי-שירטס") קרועות בעלות כיתובים גסים וציורי גולגלות, ניטים מבריקים ושיער מחומצן – מראות אלו מזכירים לרובנו את חגי הפורים בהם קרענו חולצות של אימא, מרחנו איפור צבעוני, חבשנו פאות מבריקות וקראנו לעצמנו "פאנקיסטים". אבל, למראה הייחודי הזה הייתה היסטוריה, מסר, ואפילו סטייליסטית אחת מפורסמת.

מאפייני הפאנק הבולטים: נעלי "ניטים" וחולצת טי עם הדפס גולגולת
מאפייני הפאנק הבולטים: נעלי "ניטים" וחולצת טי עם הדפס גולגולת

שנות השבעים: הולדת הפאנק
תת-התרבות הזועמת נוצרה על מנת להביע כעס נגד השלטון המלוכני המיושן ולהתריס נגד הממסד. בני הנוער קראו לעצמם "פאנקיסטים", מילה שנגזרה מהמילה האנגלית "Punks" שמשמעה פרחחים. כדי לזעזע את מעמד הביניים השמרני והמעונב הם גם העזו ללבוש לאור יום את בגדי העור ושרשראות המתכת שנראו עד אז רק במועדוני הסקס והפטיש המחתרתיים.

לא רק תחפושת פורים: פאנקיסט במעיל עור ותסרוקת קוצים בסגנון "מוהוק"
לא רק תחפושת פורים: פאנקיסט במעיל עור ותסרוקת קוצים בסגנון "מוהוק"

בחוד החנית המוסיקלי של הפאנק עמדו חברי להקת ה"סקס פיסטולס". הלהקה, שקמה בלונדון בשנת 1975, ביטאה את זעמו של מעמד הפועלים המדוכא באמצעות שירים אגרסיביים שלעגו למלכת אנגליה וקראו לאנרכיה. כדי להפגין את כעסם כנגד בית המלוכה, גייסה הלהקה את מי שהייתה אז סטייליסטית צעירה ובועטת והיום נחשבת לאייקון עיצוב בריטי – המעצבת וויוויאן ווסטווד.

ווסטווד הלבישה את חברי הלהקה בחולצות טי קרועות שעליהן התנוסס הדגל הבריטי בליווי כיתוב לעגני – חולצות שהפכו לימים ל"מדי א'" של כל פאנקיסט מתחיל. בהמשך התהדרו חברי הלהקה גם במכנסיים מבד אדום משובץ, שמקורותיו במדי החיילים הסקוטים שלחמו נגד הדיכוי הבריטי.

לימים התבררה הבחירה בווסטווד כאירונית, משום שסגנונה המאוחר יותר התאפיין דווקא במראה שהזכיר מאוד את האצולה הבריטית ולאו דווקא את מעמד הפועלים הזועם.

חלוצת הפאנק רוק המקורית- המעצבת וויוויאן ווסטווד: כיתובים חצופים על חולצה גם בגיל 72
חלוצת הפאנק רוק המקורית - המעצבת וויוויאן ווסטווד: כיתובים חצופים על חולצה גם בגיל 72

דרכה של אמנות היא להתבטא גם במציאות. זעמם של ה"סקס פיסטולס" וסגנון ה"סקס, סמים ורוקנרול" ששלט בחייהם גבה מחיר כבד כשגיטריסט הלהקה, סיד וישס (ג'ון סיימון ריצ'י), רצח את חברתו הגרופית ננסי ספנג'ן במלון צ'לסי בניו-יורק ב-1979. זמן קצר לאחר מכן מת וישס עצמו ממנת יתר של הרואין ובני הזוג הוכרו כ"רומיאו ויוליה" של סצנת הפאנק-רוק. מלון צ'לסי הפך למוקד עליה לרגל לכל מעריצי הז'אנר לדורותיהם.

ה"סקס פיסטולס" מימין: סולן הלהקה ג'וני רוטן (וויקימדיה) משמאל: סיד וישס וננסי ספנג'ן
ה"סקס פיסטולס" מימין: סולן הלהקה ג'וני רוטן (וויקימדיה) משמאל: סיד וישס וננסי ספנג'ן

שנות השמונים: הפאנק מגיע לארה"ב

ניצני הפאנק הופיעו בארה"ב כבר בשלהי שנות השבעים כמחאה על ההרס החברתי שהביאה איתה מלחמת וויאטנם. עם זאת, רק בתחילת שנות השמונים חדר הפאנק לתרבות הפופולארית. מובילי הז'אנר היו אמנים בריטיים – בילי איידול, ה"סמית'ס" וה"קלאש" – אבל גם בסצנת המוסיקה האמריקנית החלו לצוץ להקות שהתהדרו בסאונד רועש ואיפור כבד, כמו ה"ראמונס" ו"בלונדי".

האמריקניזציה של הפאנק: מימין- בילי איידול; משמאל- חברי להקת בלונדי (וויקימדיה)
האמריקניזציה של הפאנק: מימין- בילי איידול; משמאל- חברי להקת בלונדי (וויקימדיה)

להקת "בלונדי", במקצבים רקידים ועם יופייה העדין של סולנית הלהקה, דבי הארי, הרחיקה את הפאנק האמריקאי מהמסרים הזועמים והמראה האגרסיבי ויצרה מוסיקה "פופית", ששילבה לראשונה מוסיקת פאנק עם מקצבי רגאיי והסיפה לז'אנר מספיק מתקתקות כדי שהמיינסטרים האמריקני יצליח לעכל אותו.

שנות התשעים: גראנג'
מעורבות במלחמת המפרץ מבחוץ והתפשטות נגיף האיידס מבית השאירו את ארה"ב של תחילת שנות התשעים שרויה בקשיים כלכליים ועם תמותה אדירה של אזרחיה. הצעירים, שהתבגרו באותם שנים, לקו בחוסר מוטיבציה ודכדוך וזכו בזכות כך לשם המלגלג "דור ה-X". כמו הדורות שקדמו להם, פנו גם הצעירים האמריקאים של ה"ניינטיז" למוסיקת ה"פאנק". אולם כמו בני דור ה-X, גם הפאנק עצמו חדל להיות ראוותני וצעקן והפך למופנם ודיכאוני יותר. לא עוד בגדי עור פרובוקטיביים וצבעי שיער בוהקים: תרבות המחאה התאפיינה בחולצות פלאנל משובצות שהזכירו את בגדי פועלי המפעלים, מכנסי ג'ינס קרועים ומגפי צבאיות שעוצבו במקור במהלך מלחמת העולם השנייה על-ידי רופא גרמני בשם ד"ר קלאוס מרטינס. המראה הכללי שידר עוני ומלנכוליה ועד מהרה זכה הז'אנר לשם "גראנג'", שמשמעותו לכלוך וזבל.

חידוש מודרני למראה ה"גראנג' ": חולצות פלאנל משובצות ונעלי "דוקטור מארטינס" בתצוגת אביב/קיץ 2013 של איב סאן לורן.
חידוש מודרני למראה ה"גראנג'": חולצות פלאנל משובצות ונעלי "דוקטור מארטינס" בתצוגת אביב/קיץ 2013 של איב סאן לורן

מי שהפכו לפנים של מוסיקת הגראנג' היו חברי להקת "נירוונה" האמריקאית, שנוסדה בשנת 1987, אך זכתה לפופולריות הולכת וגדלה בשנת 1990. סולן הלהקה, קורט קוביין, שזכור בשל שיריו הדיכאוניים כמו גם בשל חולצות הפלנל הגדולות והג'ינס הקרוע, ואשתו הרוקרית קורטני לאב, שהרבתה להופיע על הבמות בשמלות קצרות דמויות כותונת "בייבי דול" ושיער פרוע, הוכתרו על-ידי התקשורת האמריקאית כ"סיד וננסי" של סצנת הגראנג'. התאבדותו של קוביין בשנת 1994 קיבעה דימוי זה בעיני מעריצים למשך שנים רבות.

איקונות הגראנג' מהנייטניז: קורט קוביין וקורטני לאב
איקונות הגראנג' מהנייטניז: קורט קוביין וקורטני לאב

חזרתו של הפאנק לעולם האופנה

לקראת סוף שנות התשעים ותחילת המילניום, חגג העולם התפרצות טכנולוגית שכמוה לא ידע המין האנושי מעודו. האינטרנט והסלולאר יצרו פריחה כלכלית והזדמנות תעסוקה מרובות ונראה היה כאילו הזעם והדיכאון של הפאנק והגראנג' נשכחו מאחור לטובת דואר אלקטרוני, רשתות חברתיות ו"סקס והעיר הגדולה".

בשנת 2013 נשמעה תרועת החזרה הרשמית של הסגנונות הרוקיסטיים כאשר המעצב הצרפתי ז'אן פול גוטייה קיים תצוגת אופנה לעונת אביב/קיץ 2013 שהייתה כולה מחווה לאיקונות המוסיקה והתרבות של שנות השמונים. בין העיצובים בלטו חולצות רשת, שרשראות הצלב שהונצחו על-ידי מדונה בתחילת דרכה וגם חזיית הקונוסים המפורסמת – כולם אלמנטים הלקוחים מתרבות הפאנק.

דוגמנית בת דמותה של מדונה בתצוגה של גוטייה. אביב/קיץ 2013
דוגמנית בת דמותה של מדונה בתצוגה של גוטייה. אביב/קיץ 2013

צפייה בתצוגות האופנה האחרונות בפריס ובניו-יורק מלמדת, כי שנות השבעים והתשעים חוזרות לחיינו, כשמילת המפתח היא "רוקנ'רול". המעצב האמריקאי הצעיר ג'רמי סקוט, לדוגמה, נתן דרור לסגנון הרוקיסטי עימו הוא מזוהה והעלה על המסלול דוגמניות בשיער קוצים, גרבוני רשת קרועים, חצאיות עור וחולצות טי בעלות כיתובים גסים וחצופים, שהיו גורמים אפילו לסטייליסטית האגדית של ה"סקס פיסטולס" להיחנק תוך כדי שתיית כוס התה האנגלי שלה.

אפילו בית האופנה האלגנטי איב סאן לורן נתן פרשנות משלו לסגנון הגראנג' עם ז'קטים מעור ושמלות קצרצרות בסגנון ה"בייבי דול" של קורטני לאב בהדפסי המשבצות הסקוטיות – זיכרונות מימי התיכון העליזים.

משמאל: הפרשנות הרוקיסטית של ג'רמי סקוט. מימין: הפרשנות האלגנטית של איב סאן לורן. סתיו/חורף 2013-14
משמאל: הפרשנות הרוקיסטית של ג'רמי סקוט. מימין: הפרשנות האלגנטית של איב סאן לורן. סתיו/חורף 2013-14

אין פלא אפוא כי גם אירוע האופנה החשוב ביותר של השנה – נשף האופנה במוזיאון המטרופוליטן של ניו-יורק ("The Met Fashion Gala") – הוקדש השנה לתרבות ה"פאנק". הנשף, שנערך במאי השנה תחת הכותרת: "From Chaos to Couture" ("מכאוס לאופנה עילית"), הוקדש לגלגולו של הפאנק מתרבות רחוב לאופנה עילית. הכוכבות שהתייצבו על השטיח האדום בנשף הוכיחו שהחוצפה והזעם של הפאנק חוצים דורות: מצד אחד – מדונה, שהגיעה בחליפת משבצות עטורת ניטים ושרשראות וגרבי רשת שערורייתיים מבית היוצר של ג'יבאנשי; ומהצד השני – מיילי סירוס, נציגת דור ה-Y, ששמלת הרשת שלה פרי יצירתו של מארק ג'ייקובס ושיער הקוצים המחומצן השיקו את הקריירה החדשה שלה כ"מורדת ללא סיבה".

פאנק חוצה דורות: מימין-מדונה, משמאל- מיילי סיירוס, בנשף האופנה השנתי במוזיאון המטרופוליטן
פאנק חוצה דורות: מימין-מדונה, משמאל- מיילי סיירוס, בנשף האופנה השנתי במוזיאון המטרופוליטן

פאנק ישראלי

מה שטוב לנשפים בניו-יורק ומסלולי תצוגה בפריס טוב גם לנו, הישראלים. בתצוגת האופנה לסתיו/חורף הנוכחי של קסטרו כיכבו מכנסי ג'ינס עם קרעים, חצאיות וז'קטים מעור מלאכותי, וחולצות פלנל משובצות.

הפנקיסטים החדשים בתצוגת סתיו/חורף 2013-14 של קסטרו
הפנקיסטים החדשים בתצוגת סתיו/חורף 2013-14 של קסטרו

על-פי מיטב המסורת של ה"סקס פיסטולס" משנות השבעים, כל פאנקיסט מתחיל חייב קודם כל חולצת טי אחת צעקנית במיוחד. במהלך חול המועד סוכות נערך ה"טי-מרקט", שכשמו כן הוא – שוק שמציע חולצות טי בעיצובם של מיטב המעצבים הצעירים בארץ. מי שחיפש להוסיף קצת רוקנרול לארונו הפרטי יכול היה למצוא שם שלל חולצות מתאימות. ההדפסים המשעשעים והשובבים שעל חולצות המותג המותג "ג'לדה" (Gelada) בלטו במיוחד והזכירו מאוד את הסגנון הרוקיסטי משנות השמונים. "מי שמנסה להעביר מסר בדרך כלל גם יוצא טרחני ויומרני, וגם לא מעביר אותו באמת," אמר ירון מנדלוביץ', מבעלי המותג. מה יכול להיות יותר מרדני ואנטי-ממסדי מאמירה זו?

 

חולצת טי של Gelada: הכי אנטי ממסדי. מתוך: טי-מארקט 2013. צילום: גיא רוטר
חולצת טי של Gelada: הכי אנטי ממסדי. מתוך: טי-מארקט 2013. צילום: גיא רוטר

* * *

1 Comment

  1. מירי
    13 בינואר 2014 @ 16:02

    הי אריאלה,
    נפגשנו באירוע של רון ארד בפופ-אפ בוקס ברוטשילד 69,
    אשמח לשלוח לך הזמנה לאירוע החדש שלי לאי מייל 🙂
    מירי

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן