אין ספק, הולך לנו "קלף משוגע" עם הכימיה. פרופ' אריה ורשל הוא החמישי, בשנים האחרונות, שזכה בפרס נובל בכימיה, אחרי פרופ' אהרן צ'חנובר, פרופ' אברהם הרשקו, פרופ' עדה יונת ופרופ' דן שכטמן והישראלי ה-11 שזכה בפרס נובל. אבל הקלף המשוגע הזה לא יימשך עוד הרבה זמן, אם לא נתעורר ונעשה משהו דראסטי, כדי להשאיר בארץ "אריה ורשלים" רבים,  המצויים כבר רגל וחצי, אם לא יותר, בדרך לארצות הניכר.

פרופ' אריה ורשל הוא לא לבד. כרבע מהמדענים הישראלים שוהים באופן קבוע בארצות הברית – זה אחד הנתונים המבהילים שנמסרו לוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת, ע"י מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, משה ויגדור. ויגדור, אמר בדיון, שנערך לפני כשנה, כי "ישראל הפכה להיות היצואנית השנייה בגודלה של מוחות לארצות הברית".

חמור יותר: סקר של המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, שבוצע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מעלה כי רק 31% מבעלי התואר השלישי מועסקים באוניברסיטאות בישראל. הנתון הזה פורסם רק לפני כשלושה חודשים. יו"ר המועצה הלאומית למו"פ פרופ' אלוף (במיל') יצחק בן-ישראל, אומר כי משמעות הנתון היא שכשליש מבעלי התואר השלישי בישראל אינם מוצאים מענה לכישורי המחקר שלהם בשוק העבודה הישראלי, דבר שמעודד את תופעת בריחת המוחות ומביא לאי מיצוי כושר האדם האיכותי בישראל. "הדבר עלול להביא להידרדרות בהיקף המחקר", הסביר פרופ' בן ישראל. "הניצול הנמוך של בעלי תואר שלישי באוניברסיטאות מצביע על מחסור בתקני מחקר באקדמיה. הסרת החסמים הקיימים תוכל לתרום רבות לחיזוק המחקר והפיתוח בתעשייה ובקידומה המדעי והטכנולוגי".

אולי לזה התכוונה רעייתו של פרופ' אריה ורשל, כאשר אמרה בשיחה עם "קול ישראל", כי בעלה עזב את ישראל "משום שלא עסק בפוליטיקה", כלשונה, ומשום שלא ידע כיצד לשווק עצמו בממסד האקדמי. מדוע מדען מוכשר כמו פרופ' אריה ורשל צריך "לשווק" את עצמו בממסד האקדמי? מדוע הוא צריך לעסוק ב"פוליטיקה"? כמה "ורשלים" כמוהו לא הצליחו "לשווק את עצמם" באקדמיה – ועזבו לאוניברסיטאות בחו"ל?

החוקר הישראלי-אמריקני, אריה ורשל, ושני החוקרים האמריקניים – מרטין קרפלוס ומייקל לוויט, שגם הוא עבד בעבר במכון ויצמן בישראל – יקבלו את הפרס על פיתוח שיטות חישוביות לחיזוי מבנה של חלבונים, כלים בעלי חשיבות רבה במדע בסיסי, ברפואה ובתעשייה. חלוץ המחקר בתחום היה הפרופסור שניאור ליפסון ממכון ויצמן למדע, שהנחה את ורשל ואת לוויט בראשית דרכם ועבד בשיתוף פעולה גם עם קרפלוס.

פרופ' אריה ורשל, הוא בעל אזרחות כפולה, ישראלית-אמריקנית. הוא נולד בקיבוץ שדה נחום ב-1940. שירת בצה"ל בחיל השריון והגיע לדרגת סרן. נלחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. ב-1966 קיבל בהצטיינות יתרה את התואר הראשון בכימיה בטכניון. את עבודת הגמר עשה בהנחיית ראובן פאונץ. את התואר השני ותואר דוקטור בכימיה פיזיקלית קיבל ממכון ויצמן למדע ב-1967 וב-1969 בהתאמה. נושא הדוקטורט "קרוב "שדה-כוח מתואם" של משטחי אנרגיה ואנליזת הספקטרום, המבנה והתכונות התרמודינמיות של מולקולות פוליאטומיות" בהנחיית שניאור ליפסון. לאחר מכן עשה בתר-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. בשנים 1972–1976 שב למכון ויצמן, אולם לאחר שלא קיבל קביעות, הצטרף, בשנת 1976, לסגל המחלקה לכימיה באוניברסיטת דרום קליפורניה.

פרופ' מיכאל לויט הוא תושב ארה"ב, בריטניה וישראל. הוא נולד בשנת 1947 בפרטוריה שבדרום אפריקה וקיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1971 מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. הוא נמנה על הסגל המדעי של מכון ויצמן למדע מסוף שנות ה-70 ועד לתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, מכהן כיום בקתדרה על שם רוברט וויויאן קאהיל לחקר הסרטן בבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.  פרופ' לויט הוא פרופסור אורח תדיר במכון ויצמן למדע וחלק ממשפחתו מתגורר בארץ.

פרופ' ורשל ופרופ' מיכאל לויט החלו את שיתוף הפעולה המדעי שלהם במכון ויצמן למדע כאשר ורשל היה סטודנט לתואר שלישי במכון, בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20. שניהם עבדו עם פרופ' שניאור ליפסון המנוח במחלקה לפיסיקה כימית. ביחד הם פיתחו תוכנת מחשב להדמיית מולקולות, אותה הריצו ב"גולם" – המחשב של המכון, שבאותו זמן נחשב לכלי חישובי רב-עוצמה. התוכנה הייתה רלוונטית במיוחד למולקולות ביולוגיות גדולות.

לאחר שסיים את הדוקטורט שלו במכון ויצמן למדע, עבד ורשל עם הזוכה השלישי בפרס נובל בכימיה השנה, פרופ' מרטין קרפלוס, באוניברסיטת הרווארד. ביחד הם פיתחו מודל של מולקולת הרטינאל (פיגמנט הראייה), וכך הצליחו לשלב לראשונה בין בניית מודלים קלאסיים של מולקולה במנוחה, לבין הצצה לאופן פעולתה של מולקולה בשיטות של פיסיקה קוונטית.

ורשל ולויט נפגשו שוב במכון ויצמן למדע בשנת 1972. אתר האינטרנט של פרסי הנובל מציין כי שניהם "כיוונו גבוה". הם פיתחו תוכנת מחשב "שהייתה מהפכנית מפני שאפשר היה להשתמש בה על כל סוגי המולקולות". כמו כן, הם מצאו דרך לייעל את התוכנה באמצעות התמקדות בחלקים המעניינים ביותר של המולקולה. בהמשך תרמו תרומה משמעותית לתחום הביולוגיה החישובית באמצעות מודלים המדמים את אופן פעולתם של חלבונים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר לברך את חתן פרס נובל בכימיה פרופסור אריה ורשל. נתניהו אמר לפרופסור ורשל: "מזל טוב. אתה עושה דברים ענקיים. זה מרשים בצורה בלתי רגילה אנחנו גאים בך, גאים באנשים שהיו בטכניון ובמכון ויצמן וקידמו את המקומות האלה. אשמח להיפגש איתך כשתגיע לארץ". נתניהו ביקש מפרופסור ורשל להסביר לו על המחקר שזיכה אותו בפרס. פרופסור ורשל סיפר לו שהמחקר המדובר בוצע בשנים שהיה בארץ.

גם נשיא המדינה שמעון פרס התקשר לברך את חתן פרס נובל לכימיה אריה ורשל. הנשיא פתח בהומור ושאל את חתן הפרס: "איך מרגיש קיבוצניק שזוכה בפרס נובל?" ומיד אמר: "אני רוצה לברך אותך בשם מדינת ישראל והעם היהודי ובשם כל אדם המקווה להתגבר על החולי והסבל בזכות התגליות שלך. אני בטוח כי פריצת הדרך המדעית שהובלת תתרום לרפואה ולתגליות מדעיות נוספות". הנשיא ביקש להעביר ברכתו גם לעמיתיו לפרס, מיכאל לויט ומרטין קרפלוס: "מיטב הברכות מכולנו גם לעמיתייך לזכייה, חזקו ואמצו, ותבואו לבקר בארץ".

ורשל, אשר שוחח עם הנשיא מביתו בארצות הברית, סיפר על המחקר ארוך השנים שהביא לפריצת הדרך, הודה לנשיא על הברכות החמות ושיתף אותו בקורות חייו ובעבודת המחקר שלו: "נולדתי בקיבוץ שדה נחום, אחרי הצבא המשכתי לטכניון ומשם למכון ויצמן. לאחר מכן חקרתי במוסדות אחרים והתחלנו לפתח מודלים מיוחדים בכדי להבין את עבודת החלבונים. הגילוי עצמו היה בשנת 1975 אך לקחו שנים רבות לשכנע כי מדובר בפריצת דרך, וכי ניתן באמת להבין כיצד עובדים חלבונים".

שר המדע יעקב פרי בירך על זכייתו של הפרופסור אריה וָרשֶל בפרס נובל בכימיה ואומר כי זו גאווה לאומית למדע הישראלי. לדברי פרי, ורשל ממשיך מסורת של 11 חתני פרס נובל ישראלים אך זכייתו מדגישה את חשיבות האתגר הלאומי שבהחזרת המוחות המדעיים לישראל.