ממשלת איטליה אישרה היום כי היא נמצאת במגעים עם ממשלת גרמניה בנוגע לקבורת פושע המלחמה הנאצי אריך פריבקה, שהלך לעולמו בגיל 100 לפני מספר ימים. למרבה האירוניה, דווקא בימים אלה מציינת הקהילה היהודית ברומא מלאת שבעים שנה לגירושם של יותר מאלף יהודים אל מחנות ההשמדה, פשע מלחמה שפריבקה מילא בו חלק חשוב.

אתמול פרצו מהומות כשקבוצה קתולית קיצונית רצתה לערוך לווייה לפריבקה, שהורשע ברציחתם של 335 אזרחים. ניאו-נאצים שביקשו להשתתף בלווייה פרצו אל הסמינר בעיירה אלבאנו לאזיאלה, בה אמורה הייתה להתקיים הלווייה, שעה שמחוצה לו עמדו מאות מפגינים ושאגו "רוצח". בהתערבות המשטרה, בוטלה הלווייה המתוכננת. 

"אנחנו מתכננים לפתור את המצב הזה עוד היון", אמר ג'וזפה פקורארו, בכיר בעיריית רומא, לכתבים, "אנחנו בקשר עם גרמניה. היה עלינו לבטל את הלווייה משום שהיה סיכון שהדבר יהפוך להפגנה ניאו-נאצית". 

גם בגרמניה המצב אינו פשוט. ראש עיריית הנינגסדורף, העיר בה נולד וגדל אירך פריבקה, הודיע בראיון לרדיו הגרמני כי לא יאפשר את קבורתו בה. פריבקה עצמו ביקש להיקבר בארגנטינה, סמוך למקום בו נחה גופת אשתו, אך גם ממשלת ארגנטינה הודיעה כי תמנע את הקבורה בתחומה. ארגונים יהודיים באיטליה הודיעו כי הפתרון הנכון הוא לשרוף את גופת פריבקה ולפזר את האפר, באופן שלא יאפשר לניאו-נאצים להפוך את אתר קבורתו למקום התכנסות. 

ב-23 במרץ 1944 נהרגו 33 חיילי ורמאכט על ידי פרטיזנים איטלקים. הם הניחו פצצה סמוך למקום בו היו רגילים לצעוד חיילים גרמנים ברחוב רסֵלַ‏ה. בתגובה הוצאו להורג באותו מקום 335 אזרחים, נוצרים ויהודים. בתום הטבח באזרחים, פוצצו חיילי האס.אס סלעים מעל מנהרות המחצבות וההרוגים נקברו מתחת למפולות. בשנת 1953 הנרצחים הובאו לקבורה במקום הריגתם. בפוסה ארדיאטינה הוקם אתר זיכרון להנצחת השואה באיטליה. 

היטלר ציווה כי תוך 24 שעות יומתו עשרה אזרחים על כל חייל שנהרג. המפקד הגרמני של רומא, הרברט קפלר הכין רשימה של 320 איטלקים שיוצאו להורג, מתוך האסירים שהיו בבית הסוהר של רומא "רג'ינה קואלי", חלקם היו חשודים בפעילות נגד הגרמנים או הפשיסטים וחלקם בשל היותם יהודים. לאחר שאחד החיילים הגרמנים מת מפצעיו, הוא הוסיף על דעת עצמו עוד עשרה אזרחים לרשימת המועמדים למיתה. מספר האנשים שהוצאו להורג בפוסה ארדיאטינה הגיע ל-335 אזרחים. חלקם היה שייך לתנועת הדגל האדום, תנועת התנגדות קומוניסטית צבאית, אך היו גם מתנועות ההתנגדות האחרות. 

ביום 24 במרץ 1944, הובילו חיילי האס. אס בפיקודם של אריך פריבקה וקרל הס, את המועמדים להריגה לפוסה ארדיאטינה בקבוצות של חמישה. הם נורו בעורפם כאשר ידיהם קשורות לאחור. רבים הצטוו לכרוע ברך כנגד אלה שהוצאו להורג לפניהם. במהלך ההוצאה להורג התגלה כי חמישה אנשים מיותרים, אך גם הם נורו. 

פריבקה הצהיר בפתיחת משפטו באיטליה כי הוא אינו אשם. הוא לא הכחיש את מעשיו, אך האשים באחריות למעשי הטבח את הפרטיזנים האיטלקים (שהגדירם "המחבלים האיטלקים") על הרג 33 חיילי הוורמאכט. הוא טען כי הצו להריגה הגיע ישירות מהיטלר, והוא חשב שזה היה עונש לגיטימי על מה שביצעו האיטלקים. במהלך המשפט התברר כי הוא עצמו ירה בשני איטלקים, כפי שמסר גם בעדותו משנת 1946 לפני שהצליח להימלט. חרף הודאתו על השתתפותו בטבח, קיבלו השופטים בפסק הדין את טענתו כי הוא רק מילא פקודות הממונים עליו והוא שוחרר. 

זיכויו של פריבקה עורר תגובות חריפות באיטליה, בעיקר מקרב בני משפחתם של הקורבנות, אשר טענו כי לשופטים אין שום ערך לחיי אדם. מנהל מרכז שמעון ויזנטל, אמר כי עם מתן פסיקה זו, איטליה מתירה פשעים נגד האנושות. גרמניה החלה בניסיונות להסגירו אליה, אך נוכח הלחץ הציבורי באיטליה הוא נעצר שוב. 

בית המשפט העליון האיטלקי החליט לפסול את שחררו של פריבקה ולערוך לו משפט חדש בטענה כי לאדם יש אחריות אישית על מעשיו וכי אין לקבל את טענתו שהיה מוצא להורג אילו היה מסרב לציית לפקודות. במשפט החדש נמצא פריבקה אשם ונידון ל-15 שנים, שקוצרו לבסוף ל-10 שנים עקב גילו ומצב בריאותו. במרץ 1997 נדחתה הסגרתו לגרמניה ובמרץ 1998 דן בית המשפט לערעורים אותו ואת קרל הס שהשתתף יחד עמו בטבח למאסר עולם. עקב גילו המתקדם הוא הושם במעצר בית. 

פריבקה טען במשפטו כי הוא היה קורבן של שנאה עזה, וכי הוא מואשם כמייצג את כל הזוועות שנעשו במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא טען כי "נתתי לארגנטינה 50 שנים מהחיים שלי, והם לא רוצים אותי… לחמתי למען גרמניה בזמן המלחמה, ועכשיו הם רוצים להעמיד אותי שם לדין על ציות לפקודות". 

ביוני 2007 קיבל פריבקה אישור לעזוב את ביתו על מנת לעבוד במשרד של עורך הדין שלו ברומא. צעד זה הוביל מחאה נזעמת, בין היתר מצד קבוצות יהודיות, והחלטת השופט בוטלה.