בדיון הציבורי החשוב הזה על טבע, על פיטורי עובדים, על הטבות מדינה וכדומה, יש להלך בזהירות רבה ולהימנע ככל האפשר מגלישה לפופוליזם ריק. אכן, מדובר בכולנו, אך אם באמת אנו חפצים בתוצאות טובות עלינו להבין שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר ונדרש כאן דיון מקצועי רחב היקף וברמה גבוהה.

לנוכח הוויכוח באשר להטבות הניתנות על ידי המדינה לחברות הגדולות במשק דוגמת טבע, צ'ק פוינט, מפעלי ים המלח, בז"ן ואחרות, שהתגבר לאחרונה בעקבות גל פיטורי עובדים השוטף אותנו, מן הראוי שנלמד להבחין בין חברות מן הדור הישן, המכוונות להשאת רווחים לבעלי המניות שלהן ולמנהליהן, לבין חברות שמטרתן לשרוד לאורך זמן ולפתח את הפוטנציאל הגלום בהן לטובת כל בעלי העניין – בעלי המניות, מנהלים, עובדים, ספקים, הקהילה הסביבה ואחרים – ולא רק בעלי המניות והמנהלים. הצורך להרוויח הוא חיוני אך מטרתו, כאמור, לפתח את החברה ולא להעביר כסף מן הציבור הרחב אל קבוצה קטנה של אנשים.

כיום כבר ברור שהמודל הישן פשט את הרגל והוא אחד הגורמים העיקריים ליצירת המשבר הכלכלי העולמי. כאשר הממד הפיננסי גובר על הממד הריאלי בכלכלה והפער ביניהם הולך ומתעצם מתערער שיווי המשקל בין השניים ולא יחלוף זמן רב עד שהחולי הזה יתפרץ ויפגע בכולנו. במציאות שבה ערך העבודה פוחת וערך הקומבינות הפיננסיות עולה והוא עוד נכנס כמרכיב מרכזי בהגדרת מדדי הצמיחה והתל"ג אנחנו מצויים בבעיה של אמת.

המצב שבו כסף מייצר כסף שמייצר כסף וחוזר חלילה עד לאין קץ הוא קריטי ויש לשים בפניו גבולות ומעצורים. ייתכן שאנו נמצאים כיום בפתחה של תקופה שבה הבורסה במתכונתה הנוכחית תלך ותיעלם מחיינו, והקזינו הבין לאומי הזה יפנה את מקומו לדרכי מימון אחרות. כל עוד קיימת בורסה כפי שהיא כיום מובטח לנו מצב מתמשך של חוסר איזון הרסני בין הניירתי-דיגיטלי-פיננסי לריאלי. זה מובנה אל תוך השיטה. מצב שבו יתפתחו בתוכנו דרך קבע בועות פיננסיות, ובמקביל אוכלוסיות נרחבות יתרוששו עוד יותר. ולבסוף תופיע גם הקריסה הכלכלית הגלובלית.

חברת טבע, פאר היצירה הישראלית, נמצאת כיום על פרשת דרכים: האם לשחק את המשחק הישן או ללכת בדרך חדשה? בחברות ההיי טק, הפועלות בסביבה המאוד תחרותית-טכנולוגית-וגלובלית, מתגבשת תפיסה אחרת של ניהול עסקים. בסביבה שבה הכסף הולך אחרי הידע והמתאפיינת בשוק של עובדים ולא של נותני עבודה, בסביבה זו יש לשתף את העובדים וגם לתגמל אותם כראוי. בסביבה שבה אחרון העובדים בחברה הוא לעתים המפתח להצלחה, יש להאזין ולהקשיב לו ובהתאם גם לתגמלו. לסביבה שכזו יש להתאים תרבות וערכים ארגוניים חדשים. זה נכון מוסרית אך יותר מכך תועלתית – כך יש לנהל עסקים בסביבה המודרנית.

אם טבע תבחר להמשיך ולנוע בדרך הישנה ניתן יהיה כבר עתה לצפות את תחילת שקיעתה. זה ייקח זמן אך זה יקרה. תגמול מנהלים חסר פרופורציות והעדפת בעלי המניות הם נוסחה מצוינת לכך.

בסביבה עסקית שבה נדרשת גמישות רבה ותגובה מהירה לשינויים על החברות להתאים ולסגל את עצמן ללא הרף לתנאי המציאות המשתנה. במסגרת זו קיים גם צורך לנייד עובדים ולעיתים אף  לפטרם. בתפיסה זו החברה הציבורית היא גוף עצמאי ואיננה רכושו של איש. לא של בעל המניות וגם לא של עובדיהם. המחויבות שלנו כמדינה הוא להבטיח את זכויות היסוד של העובדים ולאפשר להם להתנייד בקלות רבה יותר, אך בשום פנים ואופן לא לשריין זכות זו בקביעות. הקביעות היא המפתח לחוסר יעילות ואפקטיביות של החברות, לירידה בפריון העבודה, לעליית יוקר המחייה, וליצירת מעמד של מחוברים ומוטבים למיניהם. ראו ערך הנמלים וחברת החשמל.