Skip to content

הגדה המערבית – אפוקליפסה עכשיו

יהיה או לא יהיה הסדר עם הפלסטינים? לפי ג'מל קוואריק מהכפר עוורתה ליד איתמר: "היהודים לא יצאו. לא יהיה כלום. לא פלסטין ולא בטיח. כי היהודים כמונו, כמו הערבים. ברגע שבונים בית בתוך האדמה הם כבר לא ילכו לשום מקום". בינתיים המו"מ נמשך, האבנים ובקבוקי התבערה עפים באוויר ואלפי עצי זית נכרתים. כדאי שנפקח את […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

שעה וחצי של נסיעה מנהריה, עשרים דקות מחדרה, פחות מארבעים דקות  מתל אביב, פחות מחצי שעה מירושלים, נסיעה קצרה במהירות חוקית, והגעתם אל נוף הררי וסלעי. כן, שעה קלה מביתכם ואתם במערב הפרוע של ישראל 2013. זו הגדה המערבית שבה חיים 2.5 מיליון פלסטינים וכ-300 אלף יהודים, הנאבקים זה בזה במציאות כמעט בלתי אפשרית.

במציאות הזו כפופה האוכלוסייה בחלקה הן לחוקי השלטון צבאי והן לחוקי המדינה שחלים על חלקי שטח (C+B) כששם מתערבבים החוקים הללו בחוקי הרשות הפלסטינית (וזו האחרונה משתדלת לא להתחכך יתר על המידה ברשות הישראלית). לתוך השטחים הללו נוצקו בהחלט החוקים הבלתי כתובים לפיהם כל דאלים גבר. כל אלו מציבים בפני המבקרים בשטחי יהודה שומרון את השלט הבלתי כתוב שאומר: ברוכים הבאים לחצר האחורית של מדינת ישראל.

מוסקים את הזיתים בחסות הצבא (צילום: דן בר דוב)
מוסקים את הזיתים בחסות הצבא (צילום: דן בר דוב)

אדישות הציבור הישראלי לנעשה בחצר האחורית מדהימה בכל פעם מחדש. בעוד האזרח הישראלי "נאבק" לשרוד את חיי היום יום על קפה בתל אביב ובבילוי "בטבע" בצימרים מפנקים בדרום ובצפון, כשהוא מאוים השכם והערב מפני הפצצה של איראן או מירי רקטות מלבנון – הוא אינו מבחין בשריפה בחצר האחורית, ממש מתחת לאפו. מתחת לעינים העצומות לרווחה צומחות להבות השטנה, הזעם, הכעס והגזענות ווצוברות גובה. תמרות העשן נראות לעין, רק נראה שכול עוד הרוח לא נושבת לעבר בתינו, כל עוד הרחובות לא בוערים,  הציבור מעדיף להשתכנע מדברי ההרגעה של "גורמי ביטחון" (בדרך כלל משרדו של שר הביטחון),  גורמי הצבא והממשלה (נתניהו), כי מדובר רק בשריפה קלה והכול בשליטה.

כפל לשון

מדיניות כפל הלשון הנוהגת בממשלת ישראל היא הקו המוביל בדעת הקהל. בשבוע שעבר נאמר לציבור כי הממשלה רואה בדאגה את התגברות מעשי האיבה באיו"ש. באותה נשימה הוסיפו "גורמי ביטחון" כי המצב לא פשוט, אך אין מקום לדאגה מפני אינתיפאדה שלישית. כך גם חזרו ואמרו בצבא. למרות כך, השריפה הזו בוערת קרוב מאוד למרפסות בתינו ולא ירחק יום והיא תבער בבית ממש. או אז אולי תצא הממשלה בהכרזה שהאינתיפאדה השלישית בעיצומה.

מתנחלים רעולי פנים יורדים לתקוף ליד יצהר. חיילי צה"ל בתווך (צילום: רבנים לזכויות אדם)
מתנחלים רעולי פנים יורדים לתקוף כפר ערבי ליד יצהר. חיילי צה"ל בתווך (צילום: רבנים לזכויות אדם)

בשטחי המערב הפרוע הישראלי יש לשני הצדדים, לפלסטיני ולמתנחל המצוי, סיבות לדאגה ולכעס. יש ממה לחשוש. כל אחד רואה את המטבע מהצד שלו. בעוד שרת המשפטים וראש הצוות למו"מ הפלסטיני-ישראלי, ציפי לבני וצוותיה, נפגשים עם יו"ר הרשות הפלסטיני אבו מאזן ומנהלים דיונים על הסכם שלום – חוזה הציבור כיצד באותה עת  נוטע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (חמישי שעבר), עצי זית במאחז "חוות ישוב דעת", שכול כולו בלתי חוקי בעליל. היו"ר נוטע ומשוחח ברעות ובאהדה עם נערי הגבעות, מקימי המאחז במקום, ומתרועע עם אותם פורעי דין שבקרוב עלולים לידות אבנים בכוחות הביטחון כאשר אלו יגיעו להרוס אותו.

אדלשטיין, המחוקק מספר 1 של הכנסת הישראלית, המחוקק שאמור להיות שומר הסף של החוק הישראלי, מתפלא ומשתומם על שאלות העיתונאים. לדבריו, הסיור מפלגתי. הוא הוזמן אליו על ידי מטה הליכוד בשומרון, ולטענתו בכלל "מדובר במקום שמחפש שלום". בתגובה לטענה שהוא נותן חסות מוסרית ופוליטית למאחז שנבנה בניגוד לחוק ובניגוד להוראות מנהל התקין, הוא מתקומם ואומר: "אני לא אוהב את המושג 'לא חוקי', אבל היו עד לאחרונה יישובים לא מאושרים או כאלה שלא הושלמו בהם כל התהליכים ואני מקווה שבסופו של דבר זה יקרה גם כאן".

הפלסטינים חוזים בתמונות יו"ר הכנסת על גבי מסך הטלוויזיה, זוקפים גבה ומפטירים: "אין, אין עם מי לדבר. אם זה הבן אדם, ככה זה כל ישראל".

בעוד נתניהו חוזר בנאום בר אילן 2 בכפר המכביה על חזון שתי מדינות לשני עמים – נשלח ביום חמישי שעבר אורח הכבוד, סגן שר הביטחון ח"כ דני דנון (ליכוד), לכנס העסקים של מתנחלי השומרון. כנציג הממשלה הוא הקריא מנאום כתוב על דף הנייר שלפניו: "בחמישי לעשירי היה ניסיון פיגוע בפסגות בבנימין. בזכות האומץ וההשגחה האלוהית, הילדה נועם גליק הצילה את כל משפחתה מהאסון הכבד שראינו באיתמר. זו השגחה אלוהית ואומץ לב של ילדה קטנה (עד כה לא התבהרו כול פרטי המקרה והילדה, כך הסתבר, לא נורתה אלא נשרטה מחפץ חד, כנראה סכין. – א.מ.). בעשירי באוקטובר נרצח בביתו גיבור ישראל, אלוף משנה יאיא עופר, אני אומר לכם פה, לא פרסמו את כל הדברים, אומרים פלילי, לאומני, אבל כשפלסטינים נכנסים באישון לילה לבית של יהודי ורוצחים אותו בגרזנים, זה רצח על בסיס לאומני, נקודה".

לא נהיה קבלני הביצוע של השמאל

הקהל אהב את דבריו ומוחא כפיים. "תראו חברים", המשיך דנון לבנות את התיאוריה, "תראו כמה דברים קרו בחודש אחד". ואז הא תקף: "אבל יש כאלו שמתעלמים, משחררים מחבלים, מנהלים משא ומתן, לתת עוד כוח לטרור, עוד כוח למחבלים". ואז הוא הסביר מדוע המו"מ איננו רלוונטי ובדמגוגיה פשוטה הכיש: "ותראו מי מנהל את המשא ומתן עכשיו – שלושה נציגים. הנציג האמריקאי, מרטין אינדיק, שהיה שגריר ארצות הברית בישראל". כאן מזדרז דנון להסביר מי זה "האינדיק הזה" ומגלה לציבור ש"עד לפני כמה חודשים הוא ישב בהנהלה של הקרן החדשה לישראל". לאלו שטרם השתכנעו הוא "מגלה" סוד נוסף על אנדיק: "אתם יודעים מה זה הקרן החדשה לישראל? זו עורך דין טליה ששון, כל אותם נציגים הפוגעים במפעל ההתישבות, והיום הוא נציג ארצות הברית". ואז הוא מכיש פעם נוספת: "מצד מדינת ישראל, מי מייצגת אותנו?" הוא שואל ומשיב, "ציפי לבני" ומניף את ידו לקול קריאות הבוז של הקהל.

כשהכל מובן, עובר דנון לתכל'ס: "ואני שואל אתכם, מי מייצג אותנו? מי מייצג את המחנה הלאומי? מי מייצג את המתישבים היהודים ביהודה והשומרון? על מה בדיוק הם  מנהלים משא ומתן שם?". וכאן הוא מבטיח: "אנחנו לא נפקיר אתכם. אנחנו לא נאפשר לצוות הזה להפקיר אותכם… כול מי שחושב שהליכוד נבחר ואנחנו בסופו נהיה קבלני ביצוע של השמאל… מצפים מראש הממשלה לגלות מנהיגות, מצפים מראש הממשלה לגלות אחריות. סליחה? אתם מצפים שנהיה קבלני ביצוע של השמאל?" וכאן מבטיח סגן שר הביטחון: "זה לא יהיה, יש ממשלת ימין, ממשלת ליכוד".

דנון לא מסתפק בך ולועג: "וההמצאה החדשה שמדברים עליה היום, המצאה חדשה שנקראת הסדר ביניים… המשמעות של הסדר ביניים, שאנחנו נותנים חלקי מולדת ומקבלים כלום. כלום. אנחנו מעבירים שטח שלנו בזכות ולא בחסד ומקבלים שום דבר. נעביר שטח באחוזים גדולים לידי הפלסטינים ולא נקבל שום דבר". ואז הוא מתחייב: "תנועת הליכוד, ואני מתחייב, לא תהיה חתומה על הסדר ביניים, ואני אומר מפה לשרה ציפי לבני שהיא יכולה לשכוח מהכוונות שלה להוביל את ממשלת הליכוד ולחזור על הטעויות שהיא עשתה יחד עם אהוד אולמרט. היא היתה שם במשא ומתן, הם הסכימו לוותר על הכל. אנחנו לא נאפשר את זה… אנחנו לא נאפשר הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ובשומרון. לא בהסדר ביניים ולא בהסדר קבע".

שלטים ברחבי השומרון: "כולנו בועז אלברט" (צילום: דן בר דוב)
שלטים ברחבי השומרון: "כולנו בועז אלברט" (צילום: דן בר דוב)

נוהגים כמו בלבנון

רבים מהמתנחלים חיים בתחושת מצור. כמעט כל נסיעה היא בחזקת סכנה והביטחון השברירי עלול להתנפץ, במיוחד בשעות הערב והחשכה. התקשורת הישראלית מכוונת עצמה להתעלם בדרך כלל מתקריות היום יום. זה  כבר לא אייטם, יאמר העורך לכתב. יידויי אבנים בכלי רכב ישראליים הם מעשה של שגרה. הנה למשל אירועי אחר צהריים של יום אחד, שישי, 18 באוקטובר: 

16:46   חיילת נפצעה קל בסנטר מיידוי אבנים של ערבים בבית ליקיה.  פונתה לתל השומר.

16:54   ערבים יידו אבנים לעבר רכבים במשולש חורסה בהר חברון בדרך לנגוהות.

17:23    ערבים יידו שלושה בקת"בים לעבר הכוחות באבו דיס, צפונית מזרחית לבית לחם.

17:23   ערבים יידו חמישה בקת"בים לעבר כוח סמוך לקלנדיה.

18:24  ערבים יידו אבנים לעבר אוטובוס סמוך לבית אומר.

18:25  עציון: ערבים יידו אבנים לעבר רכבים סמוך לצומת ה T.

18:34  ערבים יידו אבנים לעבר רכבים בעיקול המעיין, דרומית לכרמי צור נזק לרכבים.

18:29  עציון: ערבים יידו אבנים לעבר כוח סמוך לחירבת צפא.

20:24  קרית ארבע: ערבים מהג'אליס יידו אבנים לעבר שכונת גל.

22:04  ערבים יידו שלושה בקת"בים לעבר מחסום כיכר השוטר בחברון.

22:18  ערבים יידו אבנים לעבר בנות שצעדו רגלית מקרית ארבע לגבעת החרסינה.

על פני תחנות ההסעים ברחבי השומרון הודבקו שלטים נגד אלוף פיקוד המרכז ניצן אלון, ובהם נכתב: "עם אלון – אין ביטחון". לגבי בועז אלברט, מתנחל מהתנחלות יצהר שנעצר לאחר שהפר בלי הרף את צו ההרחקה מהשטחים עליו חתום ניצן, הודבקו שלטים שמשקפים את דעת המתנחלים: "כולנו בועז אלברט".

כך, בלי משים, הפכו כללי הנסיעה שנהגו אצל חיילי צה"ל ששהו בלבנון לכללים שמנחים גם את המתנחלים: 1. סע מהר ובדרך הקצרה (והבטוחה) ביותר שאתה מכיר. 2. עקוף רכבים פלסטיניים ואל תאט אחריהם. 3. התעלם מחוקי נסיעה כמו פס לבן כי חייך חשובים יותר. התוצאה – ריבוי תאונות דרכים. 

לא ספונטניות משיחית

ההתנחלות היהודית ברחבי  איו"ש לא הייתה מעולם תוצאה של גחמה, פזיזות או ספונטניות משיחית. ההתנחלויות נבנו מתוך ראייה אסטרטגית לטווח ארוך. זהו ניסיון ברור ליצירת רצף התיישבותי באיו"ש שימנע אפשרות של חלוקה אפשרית של הקרקע. קווי ההתיישבות נועדו לבודד ריכוזי פלסטינים בגושיהם הגדולים עם פתרון דחוק של משילות עצמית בגושים אלו ותו לא. חוות גלעד, איתמר, יחייה, יצהר ואש קודש (דוגמה חלקית), שעולות לכותרות מעת לעת, אינן רק התנחלויות שנבנו מתוך אש אמונית. הן נבנו ככאלו שיוצרות את הלחץ היום יומי על הכפרים הפלסטיניים שסביבן.

ההתנכלות לפלסטינים באה לידי ביטוי באופן  יום יומי. עיקר הפגיעה מכוון למקורות הכלכלה של התושבים. היות שמדובר בכלכלה חקלאית שבנויה בעיקרה על עצי זית וכרמי גפן, הפגיעה בהם מניבה שתי תוצאות. פגיעה כלכלית מתמשכת והצרה ודחיקה של בעלות הפלסטינים על אדמותיהם.

כך לאחרונה התבשר הציבור כי אדמות התנחלות חומש בשומרון, שהוחזרו לידי הפלסטינים בעת פינוי גוש קטיף, נמסרו בימים אלו חזרה לידי בעליהן לאחר שצה"ל הסיר את שליטתו בשטח. בשטח זה נבנתה בעבר התנחלות בהשקעה של מיליונים על אדמות פרטיות השייכות לערבים. וכך החזיר המנהל האזרחי לפני מספר שבועות עוד אלפי דונם לבעליהם הפלסטינים סמוך לאיתמר. החזיר, פירושו שהבעלים יוכלו לשוב ולעבד את הקרקע.

ג'מל מהכפר עווארתה ומתנדב יפני שבא לסייע במסיק הזיתים (צילום דן בר דוב)
ג'מל מהכפר עווארתה ומתנדב יפני שבא לסייע במסיק הזיתים (צילום דן בר דוב)

איש מהמתנחלים לא יאמר לך ישירות כי הפיתרון היחידי הוא טרנספר של הפלסטינים. אבל הלכה למעשה זה הקו המנחה את הימין. הם למדו מנתניהו איך לא לומר לא לפתרון מדיני פוליטי, אבל לעולם לא לומר כן לפתרון של הסדר הכולל חלוקת הקרקע. "שלום עושים עם אויבים", אמר נתניהו בישיבה לזכרו של יצחק רבין שנרצח בגלל פנייתו לכיוון מעשי של הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. "אבל", מיהר נתניהו להדגיש, "שלום עושים עם מי שרוצה שלום", לאמור, הצד השני לא מעוניין בשלום. המתנחלים פועלים ל"טרנספר מרצון" של הפלסטינים. איש לא יאמר זאת בגלוי, אבל בפועל התהליך החל מזמן. מעשי תג מחיר לא נבעו ממעשיה של קבוצת שולייים, עשבים שוטים. הם נבעו מאידיאולוגיה ימנית קיצונית מוצקה. מה שהוגדר "קבוצה של עשבים שוטים", מתגלה היום לעיני כל  ככרי דשא ויבלית שהתפשטו לכל עבר.

המתנדבים בשטח, מנסים להספיק כמה שיותר (צילום: דן בר דוב)
המתנדבים בשטח, מנסים להספיק כמה שיותר (צילום: דן בר דוב)

פוחדים למסוק את הזיתים

"יה חביבי", אמר לי ג'מל קוואריק (42), תושב עוורתה, הסמוכה לאיתמר. "אני מפחד להגיע למסיק הזייתון". את ג'מל פגשתי במטע הזיתים כשמעליו מתנוססים בתי היישוב איתמר מצד אחד, ובתי היישובים שבות רחל ויחייה מצד אחר. הוא עבד עם אשתו, בנותיו וקבוצה של שמונה מתנדבים זרים מצרפת, אנגליה, ארצות הברית ויפן. המבוגר ביניהם, היפני, בן 71 והצעירה בת 17 מצרפת שהגיעה עם אביה. בז'רגון המתנחלים אלו "האנרכיסטים". בין הזיתים הכל שקט. השעה שעת אחר צהריים מוקדמת. "טייב, אין לי זמן לדבר כי צריך לסיים לפני שהערב יורד", הוא מסביר. "מחר אולי לא יעזרו לי ולבד אני מפחד להגיע לכאן".

אני מרים את ראשי וסורק את איתמר. ההתנחלות שקטה. הכל נראה פסטורלי. עצי הזית מלאים תנובה. קבוצת קוטפים מוסקת את הזיתים מהעצים. ציפורים מצייצות ושמיים כחולים. "אני גם צריך להספיק לפני שיגנבו לי זיתים", הוא אומר. ואכן, בלילות מגיעים מתנחלים וקוטפים זיתים. להם איש לא יעז להפריע לנוע בלילה עם טרקטור כדי למסוק זיתים ולמלא את השקים. כך, לפני כעשרה ימים תפסו בלשי מחלק הפשיעה הלאומנית שלושה צעירים בני 13 עד 17 מתחת לאיתמר. השלושה נתפסו עם שני שקי יוטה מלאים במאות קילוגרמים של זיתים. הם נעצרו, נחקרו ושוחררו לבתיהם.

לעיתים קרובות זה מסתיים אחרת. ענפי עצי הזית נשברים או נכרתים, הזיתים נגנבים ועצי הזית נהרסים. "כבר לפני עשר שנים", מצביע ג'מל על השטח המטפס אל איתמר, "עבדתי פה עם הבן שלי ובאו לנו אולי עשרה מתנחלים, אני חטפתי מכות והבן שלי, שהיה ילד, ברח. צעקתי לו לברוח. שלא יהרגו אותו. את הטרקטור שרפו".  במנהל האזרחי זוקפים גבה תמהה: "לאחר בדיקה פרטנית של ג'מל קווארק, לא התקבלה כל פנייה בנושא. הנ"ל מוזמן לפנות לגורמי הקישור הפלסטיני אם יש בעיה".

פאוזי חאג' מוחמד (צילום: דן בר דוב)
"אם אביא אלף פועלים לא אספיק לסיים". פאוזי חאג' מוחמד, זר על אדמתו (צילום: דן בר דוב)

בג'אלוד אני פוגש את פאוזי חאג' מוחמד (60). ביתו נמצא לא רחוק מבית הספר לבנות שבכפר הקטן. בבעלותו 11 אלף דונם וברובם נטועים עצי זית. לפני כשבועיים פשטה קבוצת מתנחלים אלמונים על שטחי הזית שלו ועל הכפר עצמו. האירוע עצמו קרה בשעות הבוקר, לאור יום. האלמונים הציתו שדה הסמוך למטע הזיתים. 150 עצים נשרפו כליל. במקביל, המנחלים חדרו לכפר ובסמוך לבית הספר פגעו בשש מכוניות – ניפצו את שמשותין ונקבו צמיגים. חלק מהם עמד והטיל אבנים לחצר בית הספר כשהתלמידות נסות בבהלה לתוך הכיתות.

מסיק – רק בתיאום עם הצבא

"500 עצי זית נהרסו בשנים האחרונות", אומר פאוזי בעיייפות. "משנת 97' ועד היום ההתנכלויות רק מתגברות". פאוזי מודאג, "בעוד כמה ימים אני צריך להתחיל למסוק זיתים מתחת לאש קודש. אני צריך לתאם עם הצבא שיבואו לשמור עלי. והם נותנים לי 3-4 ימים. גם אם אביא אלף פועלים לא אספיק לסיים את העבודה בכל השטחים".

רגע, אני שואל שאלת תם, השטח שלך, למה אתה צריך לבקש אישור לעבוד בו?

"איך אני אעבוד? יהרסו לי את הטרטורים ואת העצים ולפועלים ירביצו מכות. לא, אני צריך לבקש אישור מהצבא".

"החובה לתאם עבודה ולקבל אישור כניסה לשטחים פלסטיניים הגובלים בהתיישבויות נובעת מצרכים ביטחוניים. הדבר נעשה על מנת להבטיח מעבר בטוח וביצוע המסיקה כנדרש", מסבירים במנהל. "אבל אם הוא יבקש יותר ימים, נשקול את זה ברוח חיובית", הם מציינים.

פאוזי, נעזר במקל הליכה, נע בשטח הסלעי שאותות השריפה ניכרים בו, משהו מושך אותו קדימה, כאילו להספיק לנצל את היותנו במקום ולראות בעצמו את השטח בלי שמירה מסביבו. הנוכחות של עיתונאי, צלם ותחקירנית נוסכת בו ביטחון. הוא מחיש צעדיו ומנסה לחדור לעומק השטח. קרוב ככל האפשר להתנחלויות. מדריך השטח הפלסטיני המלווה אותנו נעשה עצבני, "בוא", הוא קורא לפאוזי, "חלאס, עוד יהיו לנו צרות", ומביט בחשש לעבר בתי ההתנחלויות על רכסי הגבעות.

בשטחים הגובלים בחוות גלעד, פוגש בנו אברהים סלאח (60), תושב ג'ית שסמוכה לקדומים, והוא מאוכזב. "הפועלים יצאו הבוקר לשטח ואיזה חייל אמר להם לחזור הביתה, שאין אישור לעבוד".  יש לו חלקה אחרת, הקרובה מאוד לחוות גלעד. הוא מספר שהגיע לשם ביום ראשון שעבר: "באתי לשטח באישור הצבא וראיתי שרק שלושה עצים נשארו עם זיתים. יתר העצים כבר נקטפו. מישהו קטף את הכל. באזור ההוא בשנת 2002 היו לי 500 עצים, היום נשארו לי בקושי 180 וגם אותם קטפו". סלאח נאנח. הוא רצה לצלם את הנזק, אך לדבריו "הצבא אמר לי לא לצלם ושהוא צילם בעצמו. לי לא נתנו".

כוונות טובות, הביצוע - פחות. רס"ן צדקי מהמנהל האזרחי בשטח (צילום: דן בר דוב)
כוונות טובות, הביצוע - פחות. רס"ן צדקי מהמנהל האזרחי בשטח (צילום: דן בר דוב)

אנחנו מצלצלים לרס"ן צדקי. קצין המנהל האחראי על האזור. צדקי מגיע מייד לבדוק את האיסור המוזר על מסיקת הזיתים. "אתה יכול לעבוד", הוא אומר לסלאח ומציג לו חייל מג"ב צעיר, "זה המפקד של החיילים ואני אומר לך שאף אחד מהם לא אוסר עליך לעבוד". זכארייה סעד, רכז השטח הפלסטיני בו אנו נעזרים, מציע פתרון לתעלומה: "אולי זה היה מתנחל שלבש מדים".

"תבוא ביום ראשון הבא ותגיש תלונה במשטרה", אומר לו צדקי. חייל המג"ב מגיב בשקט "נשמור עליך. לא לדאוג", ניכר בו שגם הוא עייף נפשית מהאירועים השכיחים. "עוד שלושה חודשים אני משתחרר משירות סדיר וזהו", הוא אומר לי ורק המחשבה על כך גורמת לו לחייך.

"הרשות הפלסטינית  תנסה לפצות חקלאים שנפגעו כלכלית משריפת שדותיהם ועקירת עציהם בידי מתנחלים", הגיב לנושא שר החקלאות ברשות הפלסטינית, ואליד אסאף, בשבת. ההצהרה באה לאחר שלפני כשבועיים כרתו מתנחלים אלמונים יותר ממאה עצי זית בחלקה פלסטינית סמוך לחירבת' א-טוואני, דרומית לחברון. בנוסף לחבלות התגלו באזור כתובות: "ערבות הדדית" ו"נמאס מגנבים". צה"ל ומשטרת ש"י חוקרים, כך נמסר, אבל זה קרה לפני שבועיים, הרבה זמן במונחי שטחים.

השטח של פאוזי בוער לאחר שהוצת בידי "אלמונים" (צילום: רבנים לזכויות אדם)
השטח של פאוזי בוער לאחר שהוצת בידי "אלמונים" (צילום: רבנים לזכויות אדם)

וכך, ביום ראשון השבוע ירדו אלמונים רעולי פנים מכיוון יצהר אל מטעי הזיתים שם עבדה קבוצת המתנדבים הכוללת את היפני, הצרפתיה וכמה ישראלים שסייעו למסיק הזיתים. לטענת הפעילים והפלסטינים הם הותקפו עם אלות ואבנים. גם היפני המבוגר וגם הצרפתיה נפצעו בפניהם. בפגישתי הקודמת לכך שאלתי את הצעירה איך הגיעה לכאן. "אבי שמע על הפעילות ההתנדבותית מחברו והשנה באנו לשבועיים ואחרי כן נהיה שבועיים בהודו. במקום חופשה באנו לכאן. שילמנו כרטיסי טיסה הלוך וחזור ורק השהייה כאן היא לא על חשבוננו", היא סיפרה.

ומה את יודעת על מה שקורה כאן?

"כלום. עד עכשיו לא ידעתי על הבעיות של יהודים ופלסטינים, עכשיו אני לומדת". ביום ראשון לאחר שהותקפה חשבתי בליבי שכעת היא למדה ומן הסתם גם קיבעה לעצמה צד בסכסוך. וזה לא יהיה בצד האוהד את ישראל.

שמענו הרבה הבטחות מהצבא

"שמענו הרבה הבטחות מכוחות הביטחון בחודשים האחרונים לגבי אבטחת המסיק הפלסטיני ועצי הזית של החקלאים", אומר לי הרב אריק אשרמן, נשיא רבנים למען זכויות אדם, ומוסיף: "במקרים רבים גם ראינו רצון אמיתי. אבל תמוה בעינינו שרעולי פנים הצליחו לרדת מרחק לא קצר מיצהר ולתקוף, כאשר הצבא ידע שיתקיים היום מסיק במקום, שהאזור ידוע לשמצה כאלים, וכי חקלאים ומתנדבים שלנו הותקפו באותו מקום גם בשבוע שעבר".

יש לך מושג כמה עצי זית הושחתו בחודשיים האחרונים?

עצי זית שנגדעו (צילום: PNN)
עצי זית שנגדעו (צילום: PNN)

"קרוב לאלפיים עצים הושחתו או נשרפו בחודשיים האחרונים בגדה, במקומות הידועים כמועדים לפורענות. מדובר במחדל", הוא משיב. "מזל שהמתנדבים שלנו היו שם היום ובשבוע שעבר להזעיק את כוחות הביטחון ולעמוד כחיץ בגופם מול התוקפים, אחרת התוצאות היו יכולות להיות גרועות יותר", אמר הרב.

גם לפלסטינים זה נמאס. בלילה שלאחר רצח שרייה עופר מסר דובר צה"ל כי "במהלך הלילה שלאחר הרצח נכנסו מתנחלים לכפר הפלסטיני ביתילו, צפונית מערבית לרמאללה, וריססו כתובת תג מחיר על קיר אחד הבתים. בהמשך החל עימות שכלל יידוי אבנים הדדי בין עשרות פלסטינים ומתיישבים".

כיצד נוצרים שב"חים (שוהים לא חוקיים)

כשקשה כלכלית, כשהרעב גובר, כשהעוני מכה בדלתות ביתך, אתה מחפש מוצא. פירצה. וכך מחפשים המוני פלסטינים את הפירצה בגדר המערכת ומסתכנים בכניסה לתוך ישראל. את ההגיון שבכך הסביר בפשטות ג'מל מעווארתה: "יה סית, מה אעשה, אשב בבית ואתן לאישה והילדים לרעוב? המתנחלים לא נותנים לי לחיות מהזיתון. אז אני מעדיף לעבוד בישראל, להרוויח 250 שקל ביום, לישון כמו כלב בחוץ ולחזור עם אלף שקל הביתה".

אבל לעומת ג'מל שיוצא רק באישור מסודר, רבים מאחיו לא משיגים התעודה המיוחלת לכניסה חוקית, אז הם פשוט מתגנבים תוך סיכון חייהם. וכך, ליד מחסום מיתר בדרום ירו חיילים אל פלסטיני שחיבל בגדר המערכת. הוא נפצע קל וטופל במקום.

בערב שבת דיווחו תושבים בישוב סנסנה שבדרום הר חברון כי נפערה פירצה גדולה בגדר ההפרדה וכי עשרות כלי רכב הסיעו משם פלסטינים שהסתננו לישראל. לטענת התושבים, הם התלוננו במשטרה, אך דבר לא נעשה. מן המשטרה לא נמסרה תגובה.

היום, שני, נמלט רכב פרטי השייך לתושב מזרח ירושלים משוטרי מג"ב שדרשו ממנו לעצור לביקורת. סמוך למחלף ענבה על פני כביש 1 הוא התהפך. נוסעיו נפצעו קל עד בינוני. למעט נהג הרכב, חמישה נוסעים נוספים היו שב"חים.  "זה כמו חומר נוזלי", אמר לי מקור ביטחוני, "תלחץ אותו מצד אחד, הוא ימצא דרך להסתנן מבעד אצבעותיך לצד השני".

גם אם זה יעלה לו בחייו?

"גם כך לעיתים קרובות חייו בשטחים אינם חיים", הוא נאנח.

יהיה לזה סוף? שאלתי את ג'מל, היהודים יצאו מפה?

הוא הביט בי במבט עייף, חייך ואמר: "לא. היהודים לא יצאו. לא יהיה כלום. לא פלסטין ולא בטיח. כי היהודים כמונו, כמו הערבים. ברגע שבונים בית בתוך האדמה הם כבר לא ילכו לשום מקום. הנה, תסתכל, באיתמר כבר בנו בית של ארבע קומות. אז הם ילכו? לא. הכל בידי אללה, מה שמכתוב, מכתוב".  

ח"כ יריב לוין  נשאל לאחר נאומו האם נתניהו יזכה לגיבוי מתנועתו. לוין השיב: "הליכוד היא תנועה שחרטה על דגלה את שלמות ארץ ישראל. מי שחושב שראוי לו ונכון לעשות פעולות של ויתור ומסירה של חלקי מולדת, יש לו פלטפורמות אחרות שבהן הוא יכול לעשות את זה. אם נתניהו בליכוד אז אין מצב. נתניהו רוצה הסדר? בבקשה, מחוץ לליכוד". 

נדמה לרגע שאולי שני הצדדים צודקים, אבל תמיד יהיה צד שלישי מנצח, קיצוני, שייקח את כול הקופה.   וכולנו נשלם את המחיר. את כול המחיר.

3 Comments

  1. יוני
    19 בנובמבר 2013 @ 17:23

    חבל שהכתב לא יודע שאין חיה כזאת מישהוא עם 11,000 דונם! אדמות עד לירדן?!
    ברו שהערבי פאוזי משקר.

  2. אבי
    30 באוקטובר 2013 @ 17:23

    חבל שהכתב לא יודע גיאוגרפיה :
    "בתי היישוב איתמר מצד אחד, ובתי היישובים שבות רחל ויחייה"
    שבות רחל ואחיה נמצאים במרחק של כמה עשרות ק"מ מאיתמר

    • יוני
      19 בנובמבר 2013 @ 17:21

      לייק!

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן