מייקל דאגלס מאוהב. הפעם בגבר

תשכחו מכל מה שידעתם על מייקל דאגלס, כולל "אינסטינקט בסיסי", "חיזור גורלי" וקתרינה זטה ג'ונס: ב"חיי עם ליברצ'ה" – סיפור חייו המשעשע והעצוב של הפסנתרן האגדי ליברצ'ה, דאגלס הוא הומו עשיר ומזדקן, שמנהל רומן סוער עם בן זוגו (מאט דיימון) ואפילו מפליא בנגינה על פסנתר

Print Friendly

[rating=4]

פעמים רבות, סרטים שנוצרו עבור הטלוויזיה פשוט לא מספיק טובים כסרט עלילתי, ועל כן לא מופצים כסרט קולנוע לכל דבר. עם זאת, "חיי עם ליברצ'ה" אינו המקרה, והביוגרפיה משובצת היהלומים של הפסנתרן האגדי ליברצ'ה, שביים סטיבן סודרברג ("ארין ברוקוביץ'", "סקס, שקרים ו-וידאוטייפ"), נפלה הישר לתוך המסך הקטן בארצות הברית, בטענה שהסרט "יותר מדי גיי".

בדרן נוצץ ואדם בודד. דאגלס. האדיבות סרטי יונייטד קינג

מחוץ לארצות הברית, כולל ישראל, הסרט מוקרן בבתי הקולנוע ואף היה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון. בשל היותו סרט טלוויזיה (בארצות הברית) הוא לא יוכל להתמודד על האוסקר, אבל כחצי נחמה – הסרט זכה בפרס האמי עבור הסרט הטוב ביותר שנוצר לטלוויזיה (כמו גם בפרס השחקן הטוב ביותר).

"חיי עם ליברצ'ה" הוא סרט דרמה כיפי ומשעשע, המרופד בקצה חשוך ועגום למדי, ובין היצירות הטובות ביותר שיצר הבמאי. העלילה מתרחשת בשנות ה-70-80 ועוסקת במאמן הכלבים, סקוט תורסון (מאט דיימון, "סיפורו של וויל האנטינג") הנפגש עם הפסנתרן האגדי והמזדקן, ליברצ'ה (מייקל דאגלס, "וול סטריט"). הזוג פוצח ברומן סודי, ובמהלך חיים ארוכים כזוג נשוי, שניהם מאוד מרוצים ממערכת היחסים. לאחר מספר שנים, הזוגיות מתחילה להתמוסס.

דרמה כיפית ומשעשעת רוב הזמן. דאגלס ודיימון. באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסרט שם את כל הקלפים על הביצועים של השחקנים המובילים, ומייקל דאגלס בהחלט עומד במשימה. כדמות הוליוודית בכירה, כשכל הקריירה שלו נבנתה על כך שהוא הטרוסקסואל הידוע בציבור (נשוי לקתרינה זטה ג'ונס וגילם תפקידים מיניים נועזים ב"אינסטינקט בסיסי", "חיזור גורלי" ועוד), הוא לא השם הראשון שקופץ לראש כשבאים ללהק את סמל הקהילה ההומוסקסואלית של אותה תקופה.

אבל דאגלס מחליק לתפקיד, הן בצד העסקי כבדרן ראוותני (מדהים לראות אותו מנגן בפסנתר בהנאה רבה), וכאדם טראגי ובודד הסגור בארון. גם בן זוגו, מאט דיימון, לא פחות מרשים וראוי להערכה, במיוחד שהוא מגלם את התפקיד הפחות ראוותני, כיוון שהוא מאופל מהנצנוצים וה"בלינג בלינג" של ליברצ'ה.

המיניות בין השניים היא חלק גדול במערכת היחסים, יש אינטימיות בסצנות הסקס והצופים מרגישים כמציצנים. כשהשניים אינם בעירום, ליברצ'ה ובן זוגו לובשים את מיטב המחלפות המצועצעות אי פעם, פאייטים, תכשיטי זהב צעקניים, נוהגים במכוניות אלגנטיות ועוד. סודרברג גם מקשט את התפאורה בעושר ויזואלי מאוד מרשים, כמו גם בהרבה סמלים פאליים בכל פינה.

הזוגיות בין השניים היא ממערכות היחסים הטובות ביותר שאי פעם נראו על המסך. הצופה שוכח שהוא צופה בדאגלס ובדיימון, ואף מתעלם מהעובדה שהוא מביט בשני בחורים מתנשקים. אבל בעוד סיפור האהבה ביניהם סובל מעליות וממורדות, הסרט מתפתח באיטיות, תוך שפע של הומור ערמומי, בעיקר בזכות הופעתו של מנתח פלסטי בגילומו של רוב לאו ("הבית הלבן").

"חיי עם ליברצ'ה" הוא סרט מבדר, עשוי היטב ויפה ויזואלית. הבמאי טוען שזו שירת הברבור שלו. יתכן? אבל נכון לעכשיו, אפשר רק לקוות שימשיך וייצור עוד סרטים כאלו.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.