תל אביב – ים כחול אבל עיר בחול

נמשיך להתלונן, כי בזה אנו הכי טובים, נתבכיין במלוא גרון שדופקים אותנו, אוכלים ושותים לנו, יש לי חדשות בשבילכם, ימשיכו לדפוק אותנו בקצב אחיד של חייל בתפקיד, כי לא הספיקה לנו לחי אחת להעניק, בחרנו לתת גם את השנייה לפחות לעוד חמש שנים. תושבי תל אביב ויתרו בטפשותם על זכותם להתלונן

Print Friendly

האם תהיה הפסקה ללא עיר? - צילום: עמית מנדלזון

תל אביב  ואני עברנו כברת דרך מכובדת יחד, לצד החיים בהווה, זכרונות ילדות מתוקים ונוגים כאחד. עד היום, כשאני חולפת ליד פינות מסוימות בעיר, לבי מתמלא ברגש ואהבה. זו העיר שלי, העיר בה התגוררתי כל חיי.

היום תל אביב יקרה לליבי, אבל גם יקרה לכיסי.

הבחירות האחרונות לראשות העירייה הפיחו בי תקווה לעתיד. כשהגעתי להצביע קיבלה את פניי קלפי מנומנמת, משועממת. קיוויתי שאני טועה ולקראת ערב ההיענות תגבר ותושבים יגיעו להצביע, אז חשבתי! ולצערי התבדיתי. למה? מה בדיוק קורה כאן?

לאן נעלמתם תושבים אדישים? לאן נעלמה האכפתיות המינימלית? זה מה שעלה בגורלה של המחאה החברתית? יצאנו בהמונינו לרחובות בקיץ הלוהט למחות על חוסר צדק משווע ויוקר מחייה הזוי, דירות מתקלפות בשכר חודשי מטורף, כבר שכחתם? או שמא כולכם זכיתם בלוטו והדאגות מכם והלאה?

מגדלי בטון מנקרי עיניים - צילום: עמית מנדלזון

אפשר, רצוי וצריך היה לעצור כל עיסוק, ולהקדיש כמה דקות כדי לפקוד את הקלפי.
כדיי לשתות קפה בחמישה שקלים, יש לכם שעה זמן לעמוד בתור, אבל עתיד עירכם לפחות לחמש שנים הבאות, לא מזיז לכם?

אני זוכרת היטב מאז ימיי המחאה ואחריה, את הכמיהה שהייתה בנו לשינוי, למשב רוח רענן, לאוזן קשבת ולחיים נוחים יותר. חיים נוחים יותר משמעותם, בין היתר: סוף סוף, חנייה מסודרת לתושבי העיר, אחרי הכל, כמה זמן אפשר לבזבז בסיבובים נואשים בניסיון סרק לאתר מקום חניה פנוי? חיים נוחים פירושם: סביבה נקייה ומטופחת לכל תושבי העיר, לא רק לפריפריות הצפוניות ולאזור בניין העיריה. כן, גם תושבי דרום ת"א זכאים לשוויון מלא ודרום תל אביב איננה המזבלה העירונית.

הרבה פחות ירוק - צילום: עמית מנדלזון

אבל עכשיו נוכל לדבר אל הקירות ולא חולדאי סתם לנו את הפה. היה בנו את הכוח לשנות,  זה היה בידיים שלנו. ביום אחד יכולנו ליצור את השינוי. אבל רוב תושבי העיר העדיף להישאר אדיש ולוותר על חובתו הדמוקרטית. עכשיו אין לנו את מי להאשים, וגם לא נוכל להסתכל אחד לשני בעיניים.

ומה עכשיו?

בעלי דירות חמדנים ימשיכו ללא לאות לחלק דירה אחת לשלושה כוכים ולגבות אלפי שקלים, זוגות צעירים ימשיכו לברוח מהעיר, ומשנה לשנה יהיה קשה יותר ויקר יותר לגדל ילדים בתל אביב. גורדי שחקים ייבנו לעשירים בלבד, בכל פינה אפשרית, ויגנבו לנו את הנוף והאוויר. ואנחנו נראה פחות ירוק, ויותר אפור של בטון מנקר עיניים.

אכלו לי שתו לי - חיי כלב בתל אביב - צילום: עמית מנדלזון

נמשיך להתלונן, כי בזה אנו הכי טובים, נתבכיין במלוא גרון שדופקים אותנו, אוכלים ושותים לנו. יש לי חדשות בשבילכם, ימשיכו לדפוק אותנו בקצב אחיד של חייל בתפקיד, כי לא הספיקה לנו לחי אחת להעניק, בחרנו לתת גם את השנייה לפחות לעוד חמש שנים. תושבי תל אביב ויתרו בטפשותם על זכותם להתלונן.

אסור היה לנו לוותר על תל אביב, שחלילה לא תהפוך מ"עיר ללא הפסקה" להפסקה ללא עיר.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על תל אביב – ים כחול אבל עיר בחול

  1. מאת ערן בן צור‏:

    פה ושם יתכנו יוזמות של הערייה אבל לא משהו שיכול לשנות מהותית!
    בגדול אני שמח שהחובבן שניסה לברוח מהכנסת ניצן הורביץ לא נבחר
    והמקצוען שחיי ואוהב את העיר נשאר קדנציה נוספת בתל אביב

  2. מאת פנינה כץ‏:

    עצוב ועגום. התיאור מדויק.
    איתנה, גם אם לתושבים איכפת כמו שלך איכפת. אין ספק שעייפות החומר מדברת בעד עצמה..
    עיקרון ריבוי בניית המיגדלים מגמדת את האדם ומשפיעה עליו פסיכולוגית לטווח ארוך. ראי את הבנייה הפאשיסטית באירופה המזרחית כשהיא הנציחה לעשרות שנים את רוחו השפופה של האדם.
    פגשתי דוקטור עולה חדש מצרפת שמרצה באונ' תל אביב ספרות צרפתית. הוא סיפר שכל בעל בית ששמע את מבטאו הצרפתי הקפיץ מיד את המחיר. הבחור לא הכיר את רזי החוזים בעברית והוא נאלץ כל פעם להיות מופתע מאיזה תת סעיף שתוקע אותו פיננסית. הוא סיפר בעצב רב, שהוא מרוויח כל כך מעט באוניברסיטה והוא למעשה עובד קבלן ועתידו בישדראל תלוי על בלימה. אם המצב יישאר כך, הודיע לי שהוא יילץ לחזור לצרפת למרות שהגיע מתוך ציונות לפני 7 שנים.