Skip to content

לבד עם המצלמה ברמאללה

הקור מתחיל להקפיא וההמתנה לבואם של האסירים המשוחררים מורטת עצבים. אב הממתין לבנו 29 שנים נישא על כתפי הקהל. המוסיקה מרעידה את האדמה ואת הראמפה של המשאית וכולנו מתנדנדים בה. כתבי ערוצים משננים שוב ושוב דיווחים לפני שידור והשעון זז לאט. כמה מטריד להיות מוקף באלפי אנשים שאולי היו רוצים שאתה ובני ביתך יימחקו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אמש בחצות בלילה שוחררו 26 אסירים ביטחוניים לעזה ולרמאללה, הייתי שם לראות את הסוף השמח שלהם לצד  העצב הגדול של הציבור בישראל. כמה מוזר להיות בודד ברמאללה. כמה מטריד להיות מוקף בעשרות אלפי אנשים שאולי היו רוצים שאתה ובני ביתך יימחקו. איך משתיקים את הפחד כשהוא מתחיל לקנן?

השעה שמונה בערב ואני יוצאת מתל אביב לכיוון ירושלים, שם ממתין לי גרשון בסקין, ששימש כמתווך חשאי לשחרור גלעד שליט לאחר חמש שנים של שבי ועסקה תקועה. אני מצטרפת לרכבו של גרשון ופנינו מועדות לרמאללה. עוד קודם בדקתי עם כתבים אחרים, ניסיתי להבטיח את שלומי מכול כיוון אפשרי ואף עשיתי ביטוח חיים מעבר לקו הירוק, ביטוח הזוי שלא חשבתי שאי פעם אצטרך לעשות. עתה אני שמה את מבטחי בגרשון.

אנשי המשמר הנשיאותי במוקטעה (צילום: נירה ידין)
אנשי המשמר הנשיאותי במוקטעה (צילום: נירה ידין)
אביו של אחד האסירים נישא על הכתפיים (צילום: נירה ידין)
אביו של אחד האסירים נישא על הכתפיים (צילום: נירה ידין)
הפנים המרגיעות של אוהד חמו, כתב ערץ 2 (צילום: נירה ידין)
הפנים המרגיעות של אוהד חמו, כתב ערוץ 2 (צילום: נירה ידין)

אנחנו מגיעים לעיר. נסיעה בת עשר דקות בתוכה מגלה בניינים יפיפיים וחנויות יוקרתיות במימדים גדולים, מעוצבות ונוצצות. אמנם רמאללה רחוקה מלהיות יפה כמו קאטר או אבו דאבי אבל בהחלט אפשר לקרוא לה תל אביב של פלסטין. אנחנו יושבים במסעדת יסמינה וגרשון מזמין צ'יפס ורטבים. אני את הקפה שלי מקבלת עם צורת לב יפה מעל הקצפת. אנחנו מעשנים נרגילה להנאתנו וברגע אחד משתחרר כל הלחץ כשצצות פניו המרגיעות של אוהד חמו כתב ערוץ 2.

בהגיענו למתחם המוקטעה אני מגלה שוב את אותן בדיקות ביטחוניות שגברים עושים לנשים, אבל בולעת את הרוק ונכנסת לבד לחדר הבדיקה. מפזרת את כל הציוד על הרצפה מול שלושה חיילים של המשמר הנשיאותי חמושים ברובים ובפנים רציניות. החיוך שלי פה לא ממיס איש, אני מתחילה  לכבות לאט עד לסיום הבדיקה. נאנחת לרווחה כשאני רואה שוב את פניו של גרשון, אבל מיד מגלה ששוב אנחנו נפרדים ואני עוברת למתחם הצילום הראשון, מתחת לבמת הראיס.

מתחילה לצלם בחרדה. מולי אלפי פלסטינים שמחכים לצדיקים שלהם שהם הטרוריסטים שלי. למטבע יש שני צדדים. קצין ביטחון של המשמר הנשיאותי מגיע אליי כעבור עשר דקות ומבקש להוביל אותי לאזור המוגבה של הצלמים. אני מובלת אחריו כשתחושה הלבד מתחזקת. לבד במוקטעה ואין מולי פנים ישראליות. כשאני מגלה שהמקום המיועד הוא ראמפה של משאית מטפסת על המשאית, מנסה להתעלם מהפחד.

עבאס מומני בעבודה (צילום: נירה ידין)
צלם AP עבאס מומני בעבודה (צילום: נירה ידין)

והנה צלם AP עבאס מומני מופיע מולי. אומרים עליו שהוא העיניים הכי יפות בגדה, עיני טורקיז גדולות ובהירות ממוסגרות בחיוך רחב. הוא שואל אם אני נושאת את מספר הטלפון שלו למקרה חירום ואני מאשרת שכן. הוא מזמין אותי לסעוד איתו ועם חבריו בוופלים ומשקה קר, הכל תוצרת ישראל בהשגחת הרבנות. איזה אבסורד.

הקור מתחיל להקפיא וההמתנה לבואם של האסירים המשוחררים מורטת עצבים. אב הממתין לבנו 29 שנים נישא על כתפי הקהל. המוסיקה מרעידה את האדמה ואת הראמפה של המשאית וכולנו מתנדנדים בה. כתבי ערוצים משננים שוב ושוב דיווחים לפני שידור והשעון זז לאט. בשעה 1:30 עולה הפרלמנט הפלסטיני על הבמה כשהנשיא מנפנף ידיו לקהל, אך מיד כולם נעלמים מדלת הבמה ואנו שוב ממתינים חסרי מנוח. אני מתחילה לדאוג ולא מפסיקה לתור סביבי אחר פנים ישראליות ולא מוצאת. מנסה להרגיע ומצלמת את עצמי באייפון מחויכת, אבל גם הסוללה של הנייד אזלה, אבוי לי.

ההצגה מתחילה (צילום: נירה ידין)
ההצגה מתחילה (צילום: נירה ידין)
שעות ראשונות של חופש (צילום: נירה ידין)
שעות ראשונות של חופש. מחבל משוחרר (צילום: נירה ידין)
(צילום: נירה ידין)
(צילום: נירה ידין)

דקות אחדות והנה לבמה עולים 21 האסירים, מניפים ידיים עם אבו מאזן וכל הקהל מריע. ראש הממשלה הפלסטיני, ראמי חמדאללה, עולה לנאום ואחריו הנשיא עבאס. אני מתעסקת בצילומים מנסה לשאוב כל פריים איכותי וטוב. האסירים מתחילים לרדת מהבמה וכך גם הפרלמנט נעלם לו באופק. כל הצלמים הגברים יורדים מיד לקהל לצלם את האסירים מקרוב. אני לא מרשה לעצמי לרדת מהרמפה. עיניי מתרוצצות בין ההמון והתסכול גובר וגם הלחץ. לא יכולה להפסיד עוד תמונות וממשיכה לצלם מה שמולי, ממעלה המשאית.

אבו מאזן מחבק את אחד האסירים המשוחררים (צילום: נירה ידין)
אבו מאזן מחבק את אחד האסירים (צילום: נירה ידין)

לצדי אני מבחינה בעבאס מומני ממשיך לבצע את עבודתו. המוקטעה מתחילה להתרוקן. אין אף צלם על הרמפה ואני עומדת אומללה ללא נייד זמין. לפתע מגיחות מולי פניו השלוות של גרשון בסקין. רגע של אושר והקלה. מיד מתחילים לחפש את אוהד חמו ומוצאים אותו מתרוצץ ברחובות רמאללה, מראיין עוברי אורח. מצטרפת אליו ואנחנו מגיעים לרכב משפחה של אחד האסירים. האסיר יושב באמצע המושב האחורי מוקף בבנות משפחתו, מחזיק בידיו ניירות ואישורים מהכלא הישראלי. מעניין מה עשוי לשמש אותו כעת.

נירה ידין במוקטעה (צילום: עצמי)
נירה ידין במוקטעה (צילום: עצמי)

מוכר המשקאות גורר את עגלתו ומכוניות דוהרות בכבישים הצפופים במהירות שלא מעזים לנהוג בה בשטחי ישראל. אני תוהה אם יש להם בכלל רשיון נהיגה. אין מעברי חצייה והתמרורים מועטים מאוד. ברכבו של אוהד חמו אנחנו מפשירים את עצמנו בחימום ויוצאים לדרך. כעבור זמן לא רב אפשר כבר להבחין בבנייני עזריאלי.

בהגיעי הביתה אני מסתכלת על הילדה שלי שישנה בשלווה במיטתה ותוהה אם הייתי מוכנה בקלות כזאת להבין שחרור מחבלים עם דם על הידיים אם היו נוגעים בילדה הזאת? כנראה שלעולם לא הייתי מסכימה.

4 Comments

  1. דניס
    3 בנובמבר 2013 @ 23:47

    סיקור מעניין ועניני!
    כל הכבוד על העומץ!

  2. יצחק מלצר
    31 באוקטובר 2013 @ 15:06

    סיקור מאוד יפה הצלחת להעביר את התחושות של הצד הפלשתינאי בחגיגת השחרור. לגופו של ענין אם דעתי הייתה נשמעת לא היו משחררים אסירים בשלב זה של המו"מ אלא רק במסגרת הסכם כולל בסיום הסכסוך. כך נהגו במקומות אחרים. גם מי שהיה ראש אמ"ן ואיננו חשוד כמשתייך למחנה הימין סבור שזו טעות ואם היה שר בממשלה היה מצביע נגד השחרור כדי להתניע מו"מ.

  3. יוסי
    31 באוקטובר 2013 @ 12:27

    תודה על הכתבה המרתקת,
    כתובה בצורה מאוד מהנה.
    תודה.

    שחרור אסירים מבטיח שהאסירים יהיו משוחררים .
    כן שלום לא שלום – תלוי בהחלטת המנהיגים.

  4. Arnold Baskin
    30 באוקטובר 2013 @ 23:37

    As Gershon says, it is a hard thing for Israeli's to digest, but in order to achieve peac e it is one of the things that had to happen.
    It was promised to Arafat and never happened, it was part of the Oslo agreement and never happened. Maybe now Netanyahu made it happen and now maybe peace can finally come to both Palestine and Israel and we can all see our children and grandchildren free of the though of war at any time..in the future.Shalom & and Salom

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן