★★★★★

יש הרבה דרמה משפחתית, מעט רומנטיקה ואפילו הומור משעשע בסרט ההמשך "תור: העולם האפל", אבל הם נבלעים בסבך העלילה העמוסה של הבמאי אלן טיילור ואינספור התסריטאים החתומים על הסרט. חסר גם בשר בדמות המגושמת, השרירנית והעוצמתית של תור. יחד עם זאת, החתיך האוסטרלי כריס המסוורת' ("שלגיה והצייד"), האוחז בפטיש האלים בפעם השלישית (לאחר הסרט "תור" משנת 2011 והסרט "הנוקמים"), בהחלט סוחף את הקהל כנער הזהב מכוכב אסגארד בשובל של אפקטים מרהיבים במיוחד.

הסרט הוא ההרפתקה האחרונה של יצרנית חוברות הקומיקס, מארוול, ונעשה כיצירה עם חזון אמנותי של ממלכות שלא מהעולם הזה: אינספור יצורים המייצגים את האור והחושך במיתולוגיה אייקונית. הבמאי, שמחזיק רק בקומץ של סרטים עצמאיים תחת חסותו, נראה כליהוק מעט מוזר כמי שלוקח פיקוד על אחד מגיבורי סדרת "הנוקמים". בדרך כלל מעניקים זיכיונות אלו לבמאים עם מוניטין וכברת דרך מכובדת. מצד שני, לטיילור יש רזומה מרשים של עבודת טלוויזיה מהשורה הראשונה – "הבית הלבן", "מד מן", "אימפריית הפשע", או למשל פרקים בולטים מסדרת "משחקי הכס" – שמתבטאים בסרט בעושר הוויזואלי של הממלכות השונות: נופים עכורים לעומת פאר קיסרי.

למרבה הצער, מה שחסר כאן הם גיבורים משכנעים ועלילה מרתקת, המדגישה מה הייחוד של סרט זה מול שאר סרטי גיבורי העל הענקיים היוצאים מאולפנים הוליווד בשנים האחרונות. אוהדים יפקדו את הקולנוע בהמוניהם וילקקו את אצבעותיהם מההיכרות עם גיבור הילדות שלהם ומגודש העזרים החזותיים (למרות עבודת תלת מימד מטושטשת מדי פעם); אבל יש מעט מאוד בצורה שבה אופיינו הדמויות באקשן המתרחש ברקע. למען ההגינות, האפיון היה חסר גם בסרט הראשון בסדרה זו משנת 2011, בבימויו של קנת' בראנה. ניתן להרגיש שחוש הצדק הבלתי נשלט של הגיבור להרוס כל מה שבחדר גובר על ההזדמנות העלילתית.

במהלך הסיפור, ומתחת לשכבות רבות של איפור, מבצבץ כריסטופר אקלסטון ("האחרים") כמלכית', המשגיח על האֶלפים (שדונים) השטניים. בסצנת פתיחה רועשת במיוחד, הצופים שלא מכירים את הקומיקס, לומדם שקיים חומר "אתר" המעניק אנרגיה לכוכבים, מסה אדומה הקבורה אי שם עמוק באדמה. באופן בלתי מדעי לחלוטין, חברתו מכדור הארץ של תור, ג'יין פוסטר (נטלי פורטמן, "ברבור שחור", המגלמת דמות מתחת לכישוריה או למעמדה בתעשייה), נתקלת בחומר זה ואף מטמיעה אותו בגופה.

בהתאם לעלילה, רק ג'יין מפרידה בין השלטון האכזרי של מלכית' לבין תשע הממלכות הטובות, ועל כן הוא נחוש לתקוף את ממלכת אסגארד של תור (אחד מרגעי השיא של הסרט) כדי להגיע לחומר מסתורי זה. על מנת לשמור על הסדר בעולם, תור נאלץ לגייס את אויבו המושבע ביותר – אחיו, לוקי (טום הידלסטון, "חצות בפריז"). במקביל, בכדור הארץ גם ד"ר סלביג (הנכס הגדול של הסרט, סטלן סקארסגארד, "נערה עם קעקוע דרקון") עושה כל שביכולתו כדי להציל את העולם.

גיבור הסרט, המסוורת', מרגיש טבעי לחלוטין בכל סביבה שבה הוא נמצא. הבמאי הציב בפניו כמה סביבות מלאכותיות לחלוטין, כמו למשל עם אביו, המלך אודין (אנתוני הופקינס, "שתיקת הכבשים") ועם אמו, פריגה (רנה רוסו, "כופר"). אבל זו מלודרמה דלה, שקיימת באופן ברור ופשוט, רק כדי להמריץ את הסרט לקראת המפץ הגדול בסיום. פנים אחרות שחוזרות למסך בסרט המשך זה: שומר הסף, היימבול (אידריס אלבה, "פסיפיק רים") ו-סיף (ג'יימי אלכסנדר, "עומד אחרון").

כפי שחובתו של כל מבקר בעת כיסוי סרט מסדרת מארוול לגלות, שימו לב כי מסתתרות שתי סצנות "טיזריות" בין כותרות הסיום. רבים מן המעריצים מוצאים אותן מרגשות, אבל יש להודות – הן נמצאות שם רק כדי לשווק את הסרט הבא בסדרה. אולי צריך בכלל לחשוף, ש"תור" הוא בכלל עוד קרש קפיצה לקראת "קפטן אמריקה: חייל החורף", שיקשט את מסכינו ב-3 באפריל.