Skip to content

מו"מ מדיני? קיצוץ בתקציב? רק דבר אחד חשוב: מה יהיה עם איווט

נתניהו והליכוד, לפיד ובנט, יחימוביץ' והרצוג, לבני וגם מופז; כולם נטועים במקומם ומחשבים את קצם הפוליטי: יורשע או לא יורשע; יהיה קלון או לא יהיה קלון. יחזור למשרד החוץ או שיחזור לעשות מיליונים באין מפריע. כולם מחכים לליברמן
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

1. הספירה לאחור של הדמוקרטיה הישראלית

מערכת פוליטית, ממשלתית ומשפטית – מדינה שלמה מצפה באימה לפסק דינו של אדם שכולו נזק מהלך ושעל-פי כל מבחן סביר אנחנו, כולנו, לא היינו צריכים לדעת על קיומו מלכתחילה.

כן, ביום רביעי הקרוב יוכרע דינו של חבר הכנסת ושר החוץ לשעבר ולשעתיד אביגדור ליברמן. האיש שמאז שהפציע בחיינו הציבורים הוא רק ריב ומדון, שור מועד, פיל בחנות החרסינה של חיינו, איש שמפיץ שנאה ותיעוב כלפי כל מה וכל מי שלא משרת את האינטרסים שלו. איש שהיתל במערכת המשפט הישראלית במשך עשור ויותר, ותמיד איכשהו יצא נקי מכל אשמה. וגם כאשר הורשע (בהסדר טיעון; משמע שהוא הודה) בפגיעה בקטין, זה לא הזיז לו ולחסידיו ולעוצמתו הפוליטית שרק הלכה והתגברה ככל שנקפו השנים.

כולם עפר לרגליו. ליברמן (צילום: דן בר דוב)

ועכשיו הכל עומד: שמש בגבעון (החדשה) דום: נתניהו והליכוד, לפיד ובנט, יחימוביץ' והרצוג ולבני ומופז, כולם נטועים במקומם ומחשבים את קיצם הפוליטי: יורשע או לא יורשע; יהיה קלון או לא יהיה קלון. יחזור למשרד החוץ או יחזור לעשות מיליונים באין מפריע.

לא יאמנו החיים שלנו כאן. בלתי נתפס עד כמה אדם שכל מעשיו מרחיקים אותו, היו אמורים להרחיק אותו, מהלך אימה על מערכת פוליטית שלמה. אפשר להגיד הרבה דברים על ערביי ישראל, על השילוב המוגבל שלהם בחברה הישראלית, על החובות והזכויות, על הקיפוח ועל הציניות של חברי הכנסת שמייצגים אותם. אפשר להגיד הרבה דברים טובים ורעים – אבל הדברים של ליברמן הם מהגרועים שאפשר להגיד. להעלות על הדעת. אפשר וצריך לעשות הרבה ולהגיד המון על העניין הזה, אבל הסלוגן המתועב – "בלי נאמנות אין אזרחות" – הוא הרע מכולם. מעניין מה יקרה יום אחד, מתישהו בעתיד הלא ברור שלנו, כשייפתחו כל התיקים וייחשפו כל הסודות, מעניין יהיה לבחון את שאלת הנאמנות למדינה של המעגל הקרוב – ממש קרוב – של האיש שטבע את הסיסמה הגזענית והמפלגת הזאת. שווה לחכות.

ועוד לא אמרנו כלום על הנאמנות לחוקי המס של המדינה. בעניין הזה אפשר ומומלץ להציץ במוסף הארץ של סוף השבוע הזה. או להיכנס לבלוג של רביב דרוקר. או סתם לעשות כמה חיפושים בגוגל.


נכלוליות פוליטית בלתי נסבלת

אפשר לדבר על הבריתות הפוליטיות המשונות של ליברמן, על אונס הליכוד (במשותף עם חתיך הורס אחר, ב. נתניהו) לאיחוד המופרך בין המפלגות, שבקרוב ישאיר את מפלגת השלטון עם שברי סיעה, מסוכסכת ומפולגת; אפשר – לא חייבים – לדבר על הפארסה של הבחירות לראשות עיריית ירושלים; על רעיון העיוועים לקחת רואה חשבון מגבעתיים, איש שלא נוגע בשום דבר ועניין ששמו עיריית ירושלים, ובברית תמוהה, מטופשת, מופרכת, עם היריב המסורתי של אותו שור מועד, האסיר לשעבר א. דרעי – לנסות להריץ את הדחליל, רק בגלל שיריבו ברקת לא פתח את הרגליים מתישהו בפני דרישותיו החצופות של בעל המאה (וסליחה עם בעלי הקיבה הרגישה).

אין מעשה פוליטי בזוי שהאיש הזה לא היה שותף בו. אבל ניחא אם היה מדובר רק על פוליטיקה ארצית או מקומית. זה מגעיל, זה מצחין – אבל זו עדיין פוליטיקה. אלא שהאיש הזה, בדורסנות, בכוחנות, בגסות רוח ואדנות אינסופית, הרס ורמס עד היסוד את היחסי החוץ של ישראל. היומרה שלו להיות שר בחוץ, כאשר איש בעולם הנאור לא רואה בו נציג לגיטימי של מדינה דמוקרטית ושוחרת שלום (עלק שוחרת שלום); אישיות בלתי רצויה ברוב בירות העולם המערבי, מוקצה לחלוטין בוושינגטון, בלתי רלוונטי לחלוטין בעולם הערבי שעוד איכשהו מקיים קשר עם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון (כן, ממש) – האיש הזה נכנס ברגל גסה למשרד הכי רגיש כאן, המעוז האחרון של הקשר הרעוע של ישראל בעולם שעוד איכשהו סופר אותה, נכנס ודרס ורמס. את המשרד, את אנשיו, את פקידיו, את כל הישגיו.

וכאשר הוא נאלץ לעזוב אותו, בגלל כתב אישום רופף ודי מטופש, שהוגש כסוג של פיצוי או נקמה או אצבע בעין, אחרי שנסגר התיק המשמעותי באמת – תיק חברות הקש – הוא אילץ את השותף הסמרטוטי שלו, נתניהו, להשאיר את כיסא אליהו הנביא הזה ריק עד יעבור זעם. ייקח כמה שייקח.


מדיניות? דיפלומטיה? יחסי חוץ? דברים בטלים. הבל הבלים

אתם מבינים? מדינה מבודדת, מוקצית, מדינה שסובלת מיחסי ציבור איומים בכל פינה על פני הגלובוס, מדינה שתלויה לרווחתה, כלכלתה, עצמאותה ומה לא, בעולם השפוי – במה שנשאר מהעולם שעוד מוכן לסבול את הטיפשות והיהירות שלה  – הפקירה את המיניסטריון הכי חשוב, משרד שנשאר מיותם משר במשך חודשים רבים. כמעט שנה כבר. ולמה? כי ככה. כי הוא יכול. כי קשרי החוץ של מדינת ישראל, כי מקומה ומעמדה בעולם, הם עוד כלי משחק פוליטי כוחני בידיהם של אנשים מופקרים.

ועל זה, וגם אם רק על זה, אזרחי ישראל יהיו חייבים לגרש אותו מן העיר. ולא, אני לא מתכוון לאביגדור ליברמן; אני מתכוון לבנימין נתניהו. את האיש הסחיט ביותר אי פעם בציבוריות הישראלית. האיש שבשביל לשרוד ימכור – בעצם כבר מכר – את כולנו.

2. השמאל הישראלי מציג: נקמת החנונים

תגידו שבוז'י חנון וששלי מעצבנת ושהקול של זהבה ממש בלתי נסבל וחנין בכלל הולך עם ערבים. תדיחו ותשפילו שוב ושוב את ניצני המנהיגים (נניח) שאיכשהו גדלו בערוגה הזאת, רק בשביל שביום הקובע תעמדו נדהמים מול האוונגליסט מרחביה, שומר הברים מנוקדים, הלאומן מרעננה והשרירן מרמת אביב ג'. זה לא רק הם – זה גם אתם.

3. באנו לשנות? מנפלאות הפוליטיקה החדשה

הנביא המסוגנן של מעמד הביניים מדבר בשם המעמד הבינוני וחומס אותו במיסים ישירים ועקיפים; מקטר על הטייקונים ולא נוגע בהם; נכנס בקצינים – ומגדיל את תקציב הביטחון.

פוליטיקה חדשה.

[related-posts title="מדבר אל הקיר – טורים קודמים"]

 

1 Comment

  1. ינאי
    2 בנובמבר 2013 @ 19:25

    תודה, מעניין

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן