Skip to content

כמו יחסי מין במטרה לא להגיע לאורגזמה

בחודש פברואר, כשנשאלה ח"כ איילת שקד על רצון ראש הממשלה לקיים מו"מ עם הפלסטינים, עוד לפני כניסת הבית היהודי לקואליציה, היא השיבה: "אנו בעד מו"מ אבל בלי הסכם, כי אנו מתנגדים להקמתה של מדינה פלסטינית. המו"מ יתקיים רק כי שותף קואליציוני דרש כך". ברור שהגברת שקד מעולם לא הקשיבה לעצמה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
נפתלי בנט - כסא יסנוור קיצוניים

לאחרונה נתקלתי באנשים בעלי גישה והגיון שקשה לאדם מציאותי לעכל. אמירות שונות בנוגע לחידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים גרמו לי מצד אחד לצחוק, ומצד שני גרמו לי לרצות ולהבין איך הם בדיוק חושבים. אולי גם לברר, לאו דווקא בעדינות, מה המבנה הגנטי המוזר שמרכיב אנשים כמו נפתלי בנט, איילת שקד, לפיד, וגם ג'מאל זחאלקה.

מרגע היוודע חידוש המו"מ הישראלי-פלסטיני, שמעתי הרבה תגובות. שלוש מהן מצאתי מטורפות לחלוטין, שרק אנשים מנותקים מהמציאות, לוקים בשכלם או חסרי עקרונות יכולים לשחרר לחלל האוויר בלי לחוש בושה.

אתחיל מתגובת חברת הכנסת איילת שקד, האונה הימנית המרוטה של הימין הקיצוני: "אני נגד מסירת שטחים לפלסטינים… ונגד כל ויתור – אין להם זכות למדינה". מה הפתרון? "ששטח A יסופח לשטחי המדינה וששטח C יהיה תחת אחריות ירדנית", "…אז למה אני נשארת בקואליציה כשיש מו"מ? הם רק מדברים…  אבל אם יקרה דבר אחר, נדע איך להגיב ולפעול. אנו נשארים בקואליציה כדי להגן על שטחי המולדת".

בחודש פברואר, כשנשאלה שקד על רצון ראש הממשלה לקיים מו"מ עם הפלסטינים, עוד לפני כניסת הבית היהודי לקואליציה, היא השיבה: "אנו בעד מו"מ אבל בלי הסכם, כי אנו מתנגדים להקמתה של מדינה פלסטינית. המו"מ יתקיים רק כי שותף קואליציוני דרש כך". ההגיון המעניין שמאחורי דברי ההבל של הגברת שקד משול לקיום יחסי מין במטרה מכוונת וברורה לא להגיע חס וחלילה לאורגזמה.

איך יכול אדם להכנס למו"מ במטרה לא להגיע להסכם? ואם הגברת שקד נגד "ויתור" על שטחים, אז איך בראיון רדיו היא דווקא כן מסכימה לוותר על שטחי B ושיהיו תחת ריבונות פלסטינית?  מובן מאליו שהגברת שקד מעולם לא הקשיבה לעצמה וחוט המחשבה שלה קרוע.

גם נפתלי בנט, אבי המולדת, התבטא בנוגע למו"מ. והשפן, שהבטיח בעבר שלא יישב בממשלה שתסכים למו"מ על בסיס של שתי מדינות לשני עמים – הצליח כמו פוליטיקאי מנוסה עם ביצים קטנות לחמוק מהבטחתו לבוחריו.

בנט התחיל בקו דומה לזה של חברתו: "אני נגד כל ויתורים על שטחי המולדת. אין זכות לקיום מדינה פלסטינית!". כשנשאל ספציפית על קיום המו"מ בהובלת הקואליציה בה חברה מפלגתו, הוא אמר "הם יכולים לדבר… אבל לא יהיה הסכם כי אנו מתנגדים לכל ויתור. למה איננו פורשים? כי לא יהיה הסכם. אבל אם יהיה משהו כזה… נגיב!".

קצת לחץ תקשורתי וקצת ביקורת מבית ובנט מצהיר: "ההתניה שלנו להצביע בעד תקציב המדינה ולאפשר את קיום ממשלה שתכנס למו"מ עם הפלסטינים, היא חקיקת חוק בדבר משאל עם לכל הסדר מדיני!". פיתול מרשים נפתלי! מסתבר שכיסא מסנוור עיני קיצוניים כמו שכסף מסנוור עיני חכמים.

יאיר לפיד - עקביות זה לא הצד החזק שלו

ואיך אפשר בלי ההבלים של שר האוצר יאיר לפיד. בראיון לרשת ב', אחרי ההכרזה על המו"מ, הוא נשאל האם המו"מ הוא על בסיס גבולות 1967. וזו היתה תשובתו המבריקה: "במזרח התיכון לא הולכים למו"מ ואומרים על מה מוכנים לוותר… לא רוצה לדבר על 1967 או משהו אחר. הולכים, מדברים ונראה מה יקרה. במו"מ הולכים בלי לומר מראש על מה מוותרים. ירושלים? תישאר בירתה המאוחדת של ישראל" (אופס טמבל,  חשפת את תוכן המו"מ?).

לפיד מנסה ללהטט בין עמדות  הימין, השמאל והמרכז, הדתיים והחילוניים, והתוצאה היא דמגוגיה חולנית חסרת פשר. איך אפשר להיכנס למו"מ על שטחים ללא בסיס, אם לא 1967 אז מה? 1948? או 2013?  הרי ברור לכל בר דעת שהמו"מ בין הצדדים מתבסס רק על גבולות 1967, אבל אולי שר אוצרנו לא ראוי להיקרא בר דעת?

הוא איננו רוצה לחשוף את מהות המו"מ אבל הרי אין כאן מה לחשוף, התביעות ידועות, הבעיות ידועות, ההתנגדויות ידועות, מה נשאר לשמור בסוד?

על פי התפיסה הזאת, באופן עקרוני המילה "ויתורים" חייבת לצאת מאוסף המונחים המקושרים למו"מ. היא מעמידה את מדינת ישראל כמחלקת מתנות ולא כנושאת ונותנת. גישה פטרונית זו פוסלת את זכותם של הפלסטינים למדינה. אם כך, על מה תלין מדינת ישראל כשהצד השני פוסל את זכותה היא?

יאיר לפיד הצהיר לא פעם שהוא נגד הקפאת הבנייה בהתנחלויות ובירושלים כתנאי לקיום המו"מ. האם זו באמת עמדתו? קשה לדעת. רק לפני שלושה ימים הביע לפיד תרעומת על אישורי הבנייה שהוציא משרד הבינוי והשיכון בגושי ההתנחלויות, וטען שזה מקל בגלגלי המו"מ. כנראה שמר לפיד לא עוקב אחר מוצא פיו, ועקביות ממנו והלאה.

לא במפתיע, גם לאזרחי המדינה יש הגיון לא פחות מעוות מזה של נבחריהם. בתחילת חודש יולי עיכבו חיילי צה"ל בחברון ילד שהשליך לעברם אבן. הוא עוכב למשך שעתיים, עד שאביו אסף אותו לאחר שהוזהר. החולני בכל הסיפור הוא בעצם תגובות של אזרחים במדינת ישראל: "נכון שזה לא נראה יפה שחיילים מעכבים ילד בן חמש. אבל נכון עשו כשהזהירו את אבי הילד שלא ישליך אבנים על חיילים". אז כדי להבהיר פעם אחת ולתמיד, חיילי צה"ל אינם מוצבים בחברון על מנת להגן על תושביה הפלסטינים, נהפוך הוא, הם שם כנציגיו של הכובש. הילד רק בן חמש וכבר מבין זאת. תושבי ישראל הבוגרים עדיין לא.

ולסיום, עוד משהו קטן: אחד הוויכוחים הכי פחות מציאותיים בין ערבים ליהודים הוא על השאלה – מי היה כאן (בארץ) קודם. לפני זמן לא רב אמר חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ממפלגת בל"ד, מעל במת הכנסת: "היינו כאן לפניכם ונישאר כאן אחריכם". ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב על כך: "החלק הראשון לא נכון, והחלק השני לא יהיה!".

לגבי החלק הראשון של זחאלקה וביבי, לא מעניין אותי מי היה כאן ראשון. מבחינתי, המקום היה מאוכלס בעיזים. המציאות היא שגם יהודים וגם ערבים חיים כאן ועכשיו. לגבי החלק השני, אז איזה מידע יש למר זחאלקה – החכם הטוען שהוא מעוניין בשלום – שלפיו הוא מצהיר (אולי מקווה) שלא יהיו כאן יהודים בעתיד? אשמח לשמוע את תשובתו. דווקא ראש הממשלה, במקרה זה לפחות, צודק. יהודים יהיו כאן לנצח. בדיוק כמו שערבים יהיו כאן לנצח. רק שיהיה סוף סוף שלום!

1 Comment

  1. eli
    13 בינואר 2014 @ 23:20

    פוסט מעניין ביותר. מי שבאמת רוצה זה האדם שמוכן לקבל קיום של אדם אחר, ובלי להכריז שאי קיומי הוא חבל שיוביל לשלום, דבריך חכמים ביותר, מר עאדל.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן