מיני תרגימא – דוד שרייר-פטרוב. מבחר שירים וראיון

דוד שרייר-פטרוב ביקר כאן בדצמבר 2012. בראיון המתפרסם פה מספר שרייר-פטרוב לחוה פנחס-כהן:
"יש לי חלום להיות מתורגם לעברית, אני מרגיש שייך אך לא מתורגם".
זהו פרסומו הראשון בעברית. תרגם מרוסית ד"ר רומן כצמן

Print Friendly

דוד שרייר-פטרוב. תרגם מרוסית ד"ר רומן כצמן 

דוד שרייבר-פטרוב

נַפְשִׁי הַסְלָבִית

בַּאֲרִיזָתה היְּהוּדִית טְמוּנָה נַפְשִׁי הַסְלָבִית,
הִיא תְּקַלֵּל אֶת הַשִּׁגְרָה, בְּפִי הַכּל זֹאת אֲרוּרָה,
הִיא תִּתְהַפֵּך כאקְרוֹבָּט בְּסַלְטָה קַרְנַבָלִית,
כְּמוֹ פֶּלֶא של אֶבֶני-פֶּחָם – הִיא תִּשָּׂרֵף, מְשֻחְרַרָה.

אָרוּץ, אֶצְעַק: חַכִּי! חַכִּי! מָה אֶעֱשֶׂה בֵּין שַדָרִים
בַּאֲרִיזָה הַיְּהוּדִית שֶׁכֹּה רֵיקָה, כֹּה טִיפּוּסִית?
הַתְּעָלוֹת וְהַבּוֹרוֹת, שֶׁהֶחֱשִׁיבוּנִי בֵּין פִּכְּחִים,
יָבִינוּ שֶׁאֲנִי רֵיקָן כַּכִּרְכָּרָה הַקּוֹלָנִית.

חִזְרִי, חִזְרִי אֵלִי נַפְשִׁי! אֲנִי נַכֶּה, אֶת מַדְרִיכָה.
פַּרְצוּף רָחָב של סְלָבִים לִי לֹא נָתַן גּוֹרָל,
חִזְרִי, חִזְרִי, הֲרֵי אֲנִי דָמִיתִי אז לְבֶן-אָדָם,
לֹא מָאֲסוּ לִשְׁתּוֹת אִתִּי, הַשַּׁעַר לֹא נִנְעַל.

אֵי-שֵׁם בַּעֲלִיַּת הַגַּג, בְּהִתְחַפֵּר בְּמַתְבְּנִים,
בִּבְהוֹת עֵינַיִם עְרֹמוֹת, כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁל תְּמָנוּן,
נַפְשִׁי אָמְרָה לִי: אֶזְדַּחֵל אֶל הַשְּׁתוּיִים, הָאֲבוּדִים,
וְלֹא אֹבָד עוד כדִּמְעָה בִּנְפּוֹל אֵל לֵיל מִן הַחַלּוֹן.

1975

וִּילָה בּוֹרְגֵזֶה

בְּוִּילָה בּוֹרְגֵזֶה כְּלָבִים בַּעֲלוּ,
כְּלוֹמַר בְּמוּבָן – מִתְבַּיְתִים וְשׁוֹכְנִים,
כְּלוֹמַר בּוֹרְדֶלְיֵזַת כְּלָבִים חָצְצְרוּ,
תָּקְעוּ בִּזְנָבוֹת. הוֹ, פְּרָטִים קְטַנְטַנִים!

קוֹנְקְרֵטִי – נִגּוּן הַגּוּפִים בְּרַחְשָם,
בַּלֵטִי – רִיקוּד גוּפֵיהֶם שֶׁל כְּלָבִים,
קוֹנְקְרֵטִי – עַל רוּסְיָה כוֹאֶבֶת בִּכְיָּה,
בַּלֵטִי – בִּכְיָּה. הִיא בָּרְחָה לְתָמִיד.

הַכֶּלֶב הָרוֹמִי בְּוִּילָה בּוֹרְגֵזֶה,
הַדָּג הַמַּחְלִיק מִן הַטִּיבְּר לְאָחוּ,
האֶשְׁכַּח אֶת הָעֹשֶׁק, הָרֵדֶף, הַגֵּזֶל?
האֶשְׁכַּח אֶת אִימְפֶּרְיַת סְדוֹם וְהַשָׁחַת?

הַוִּילָה בּוֹרְגֵזֶה, לֵילוֹת בְּאִיטַלְיָה,
פְּאֵר פַּרְבַרֵיהּ שֶׁל רוֹמָא, וְהוֹד,
כְּמוֹ כֶּלֶב חוֹצוֹת, אֲבַכֵּה לֵילוֹת רוּסְיָה,
שֶׁלֹּא יַחַזְרוּ וְשֶׁלֹּא יִשָנּוּ עוֹד.

דָּחוּק בְּתוֹךְ סְבַךְ עֲשָׂבִים וְשֵׂעַר,
אָקִיץ, מְהֻדָּק בִּזְנָבוֹת לִמְחִצָּה,
אָקִיץ תַּחַת שְׁמֵי רוֹמַאִים ואֹמָר,
אָחוּז שִׁגָּעוֹן: אָח, נַדֵזְ'דָה-נַדְיָה,

אָח, לוּבּוּשְקָה-לוּבָּה, אָח, וֵרָה-וֶרוּנְצִ'יק,
וַּלוּשָה, מַרִנָה, קַטְיוּשָׁה וְזִינָה.
מוֹשִׁיט כָּאן אֵלַי אֵת שִׂפְתֵי פּוּרִטָנִים
הַחֹרֶף מלא הַפִּכְּחוּת שֶׁל ניוּ-אִנְגְלֶנְד.

וביומי האחרון, שִׂפְתוֹתַי הַגּוֹוְעוֹת
בְּלַחַשׁ הַקֶּבֶר יִפְצוּ וְיַשְׁמִיעוּ:
רוּסְיָה אֲנַחְנוּ זָרִים  לָךְ, וְלַמְרוֹת
שהָיִינוּ יְהוּדִים שֶׁלּך, מִיָּמִימָה.

הִנֵּה שַׁעֲשׁוּעַ: בְּוִּילָה בּוֹרְגֵזֶה
לַחֲבֹק אַתְּ אַחֲרוֹן בַּקְבּוּקִים וּשְׁלוֹמוֹת,
זָרוּק וְנִשְׁכַּח כְּמוֹ תַּצְלוּם בְּמִזְבֶּלֶת
הַזְּמַן, וּכַנְפֵי הַמִכְתָּב הַקְּרוּעוֹת.

לַחֲבֹר לכלבים בְּוִּילָה בּוֹרְגֵזֶה,
כְּלָבִים עַתִּיקִים בְּהֶחְלֵט, מְרִיעִים.
אֵלִי! מָה לְךָ וּלְנֶפֶשׁ כוֹאֶבֶת,
לְשַׁיִשׁ אָנֵמִי – אוֹתָם יְצוּרִים

תְּקוּעִים פֶּה וְשָׂם בֵּין גִזְעֵי הַעֵצִים.
הָיִינוּ בַּלַיְלָה בַּ"גַן הַקֵּיצִי" מְטַיְּלִים ורוֹקְמִים אֶת תִּפְרֵי הַשְּׁבִילִים,
עוֹמְדִים תַּחַת שְׁמֵּי הַמָּרוֹם הַחִוְּרִים.

כַּמָּה מַלְאָכִים שָׁם תָּקְעוּ בשוֹפָרִים,
כַּמָּה הִשְמִידוּנוּ אוֹפְּרִיצְ'נִיכְּלָבִים,
כַּמָּה יְהוּדִים-בְּנֵי-קְרָיוֹת אוֹהֲבִים!
וְאֶרֶץ אָהַבְנוּ זָבַת הַפְּגָעִים!

הָאָרֶץ דָּחֲתָה וְהַדִּירָה אוֹתָנוּ,
כִּלְּתָה וְחִסְלָה אֶת יַלְּדֵי חֲטָּאָה.
וְעוֹד לֹא רָגַעְנוּ, וְעוֹד לֹא שָׂבַעְנוּ,
עֲדֵי עֲדָתֵנוּ תֻּשְׁמַד, אֲרוּרָה.

עֲדֵי הַגִיעוֹתִי עַד וִּילָהּ בַּרְבָּרִית –
הָמוֹן שֶׁל כְּלָבִים וּבְתוּלוֹת עַתִּיקוֹת
הוֹלֵךְ בין תִפְרֵי הַשְּׁבִילִים, כְּמוֹ בַּבַּיִת
הָיִינוּ הוֹלְכִים, יַקִּירִי, הַתִּזְכוֹר?

1987 – 1990

**

נפש יהודית באריזה סלאבית – ראיון עם דוד שרייר- פטרוב / מאת חוה פנחס-כהן

דוד שרייר-פטרוב, סופר, משורר, מתרגם ומסאי יהודי רוסי-אמריקאי, מתרגם וחוקר רפואי. ספרו" הרברט ונלי" המתאר את חייו כ"רפיוזניק" זכו לתהודה גדולה אך טרם תורגם לעברית. הוא נולד בלנינגרד לשני הורים יהודיים שהגיעו לעיר ללמוד לימודים גבוהים ובשנות המלחמה פונתה המשפחה להרי אורל ודוד חזר  עם אמו ללנינגרד בשנת 1944. בשנת 1966 סיים את לימודי הרפואה ושירת כרופא בצבא הסובייטי ובשנת 1962 נשא לאישה את אמיליה פולק.

בנם מקסים שרייר נולד לאחר שעברו מלנינגרד למוסקבה בשנת 1967. משנת 1967 ועד 1978 עבד שרייר- פטרוב במכון מחקר במוסקבה ולאחר שהגיש בקשה לויזה, ליציאה מבריה"מ ועלייה לארץ. הוא פוטר והפך לרפיוזניק. שרייר-פטרוב נכנס לסצנה הספרותית בסוף שנות החמישים בעזרתו של  בוריס סלוצק, אז גם שינה את שמו לפטרוב. רק לאחר ההגירה לארה"ב החזיר את שם המשפחה לשרייר. בשנת 1987 יצאה המשפחה לאיטליה ומשם המשיכו לפרובידנס שבארה"ב.

את דוד שרייר פגשתי בכנס: "מסביב לנקודה: הלשונות, הספרויות והתרבויות של היהודים" באוניברסיטת בר-אילן. ד"ר רומן כצמן הכיר לי אותו ואת שירתו, וכך מצאתי עצמי בין לבין יושבת אתו ועם בנו מקסים שרייר (סופר, משורר וחוקר מעניין בפני עצמו המכהן כפרופסור לספרות בבוסטון קולג') בקפטריה, מנהלים שיחה שהפכה לראיון. דוד הוא איש שיחה מרתק  עם הרבה חוש הומור הנעזר בבנו כדי להתנהל בעולם בין השפות.

"נולדתי בסנט פטרבורג, וחייתי מחצית מחיי  בסנט פטרסבורג וחצי האחר במוסקבה. התחלתי לכתוב מגיל 15. שירה כתבתי מגיל עשרים ואחת. כשהתחלתי ללמוד בבית הספר לרפואה חייתי באווירה ספרותית. ביליתי עם חברים משוררים וכתבתי אז בעיקר שירת אהבה ולצורכי עבודה תרגמתי משפות סלאביות שונות לרוסית ועל תרגומי מהשירה הלטבית קיבלתי פרס ספרותי חשוב.

החל מאמצע שנות השבעים התחלתי לכתוב יותר על נושאים יהודיים, שירה לירית עם מוטיבים יהודיים. באופן לא מפתיע שירתי נדחתה על ידי הצנזורה. חייתי תחת לחץ אגודת הסופרים שלא קיבלה את אופי הכתיבה שלי ולכן לאורך תקופה ארוכה פרסמתי רק ספר אחד.

תן לי דוגמה למוטיבים יהודיים שנמצאים בכתיבתך באותן שנים?

כתבתי למשל על הנשמה הסלאבית בעטיפה יהודית. דוגמה נוספת אלה שירים קצרים על שאגאל. רציתי לכתוב אחרת, רציתי לפרסם את שירי ומצד שני זו הייתה כתיבה אסורה, וכך חייתי בתוך קונפליקט.

מתי חל השינוי?

באמצע שנות השמונים החלטנו להגר מרוסיה, הגשנו בקשה להגר וכתוצאה מכך בין השנים 1979 ל-1987 סורבנו  והיינו ל "רפיוזניקים". אלו היו שנים שלא יכולנו לעזוב את רוסיה. כל ספרי שהיו מוכנים לפרסום ספרי שירה, פרוזה ותרגום וביניהם שני ספרי שירה שהיו בשלב ההגהות  הושמדו על ידי הק.ג.ב.

וכאשר קיבלת אישור הגירה  מדוע בחרת בארה"ב?

הגרנו לארה"ב כי לא רציתי להיות במקום בו יש מלחמה. הגעתי לישראל בפעם הראשונה בשנת 1992 בזכות הרומן  "הרברט וניל" וכך גם פגשתי את בני משפחתי. החלק הראשון של הרומן העוסק בעולמם של הרפיוזניקים הוברח לישראל  ופורסם בשפה הרוסית תחת השם: "בסירוב" ויצא לאור בהוצאת "ספרית העלייה" בשנת 1986.

מאותו רגע שפורסם בארץ החל גל חדש של רדיפות אחריי. שנת 1985 שנת זכורה לי כתקופה הקשה מכולן. היה עלי לחץ להפסיק לפרסם את שירתי ואילו אני, הגבתי בגופי, חליתי וקיבלתי התקף לב.

מקסים שישב כל העת ליד השולחן ותרגם את השאלות לאביו ומדי פעם גם התערב והגיב הוסיף שבאותה תקופה בעבודה משותפת עם אביו תרגם וערך מספריו. ברוסיה הוציא ספר שירה אחד ושני ספרי מאמרים בלבד.

מה היה מצבכם כשעזבתם את רוסיה?

הדבר הראשון שעשינו הוא לשנות את שם המשפחה. אמיליה אשתי הייתה אז בת ארבעים ושבע, אני הייתי בן חמישים ואחת ומקסים היה בן עשרים. עזבנו את מוסקבה ומשם לקיץ אחד באיטליה ואחר כך עברנו לפרובידנס, לאוניברסיטת בראון.

האם אתה יודע יידיש?

ידעתי קצת. סבתי ידעה יידיש ודיברה יידיש ואילו אני הייתי צעיר מדי ולא למדתי את השפה. באותה עת היה עלינו להיות דומים ככל האפשר לרוסים סביבנו, הרגשתי אז שאני חי בחלל עברי אך ללא השפה העברית.

מאז שהגענו לאמריקה עובד איני עוד כרופא פרסמתי שישה רומנים ואוסף של סיפורים קצרים, שישה ספרי  שירה ושני ספרי ממואר-memoire (ז'אנר ספרותי שהוא תת-קבוצה של ז'אנר אוטוביוגרפיה) ומתארים חיי סופרים וחברים מסנט פטרבורג.

האם אפשר לומר שכתיבתך, הטקסטים שלך, הם בעלי זהות יהודית?

כל חיי אני חש יהודי. אבל, היה עלי להסתיר זאת על ידי מסורת רוסית. הרגשתי שיש הבדל מהותי ביני ובין הדור של הורי. הדור שלי היה במצב קשה, היה חשש גדול שנאבד את זהותנו היהודית אבל אולי בזכות קיומה של מדינת ישראל נשארנו יהודים.

כתבתי על עצמי, על הפואטיקה שלי וחלק מהשקפת עולמי זה לכתוב על יהודים, על ההגירה, אני מוקף במהגרים רבים וחלק גדול מהגיבורים שלי הם מהגרים.  בעבר, ברוסיה, לא יכולתי לדבר באופן חופשי ואילו עכשיו אני מביע את עצמי בחופש רב והדבר מתבטא  בכתיבתי על חיי ועל זהותי. בחיי יום יום אני חי בין עמים שונים ואם לא אכתוב כיהודי יש חשש שאלך לאיבוד בין הלאומים השונים בארה"ב.

באמריקה אני יכול לבטא עצמי בכל נושא ובבואי לכאן, הייתה לי הפתעה – גיליתי שיש הוצאות לאור וכתבי עת רבים בשפה הרוסית ובהם אני מפרסם בשפת הכתיבה שלי.

תאר לי את המהלך הפואטי, איך התפתחה שירתך?

בשנת 1977 התפרסם השיר "נפשי הסלבית", הייתי אז חבר באיגוד המשוררים הרוסיים, מושפע ממשוררים כאלכסנדר בלוק, בוריס פסטרנק, אוסיפ מנדלשטאם וסלבינסקי. מאוחר יותר הושפעתי גם מאלכסיי צווטקוב, ירה פבלובה, ומיכאיל גנדלייב שלצערי לא הכרתי אותו באופן אישי.

קראתי את הפואמה הזאת באופן גלוי בפגישות המשוררים. חברי האיגוד לא רצו כל מוטיבים יהודיים בשירה הרוסית. עם הזמן שירתי התבהרה כשירת אהבה ושירת הגות. יש תקופות בהן אני כותב יותר פרוזה ויש תקופות בהן אני כותב יותר שירה ולאחרונה סיימתי נובלה בסגנון פרוזה לירית.

האם אתה חושב שיש מן המשותף בינינו, בין סופרים ישראלים הכותבים עברית לבין סופרים יהודיים בעולם?

ודאי שיש מכנה משותף והוא: הנשמה היהודית שלנו.  אני מרגיש שאנחנו משפחה. שדה הכתיבה שלי הוא הנפש היהודית חלק ניכר מהגיבורים שלי הם חצי יהודים וחצי רוסים ובכתיבתי אני מנסה לומר שהנשמה היהודית היא חלק מהאלוהות ולדעתי אנחנו עדיין מחכים למשיח, כוונתי היא שאנחנו מחכים שיחול שינוי, שתיפסק השנאה ליהודים. אולי אפשר לומר זאת במונחים תאולוגיים – היהודים קרובים יותר לאלוהים.

האם אתה מכיר גם ספרות עברית או ספרות ישראלית?

קראתי את עגנון בתרגום רוסי, קראתי הרבה מהספרות העברית שתורגמה לרוסית ומהספרות הרוסית הנכתבת בישראל אני אוהב את דינה רובינא, את דוד מרקיש וכנער צעיר קראתי את השירים של פרץ מרקיש.

האם תורגמו יצירותיך לעברית?

יש לי חלום להיות מתורגם לעברית, אני מרגיש שייך אך לא מתורגם.

**

דוד שרייר-פטרוב. תרגם מרוסית ד"ר רומן כצמן 

עֲלִילוֹת הַתַּנַ"ךְ

ציירי אִיטַלְיָה לֹא הִתְקַשּׁוּ
לְצַיָּר מָדוֹנָה עִם יֶלֶד: הֶעֱבִירוּ
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַלְפֵי נוֹצְרִים רִאשׁוֹנִים
גֵּנִּים יְהוּדִיִּם מִפַּלֶשְׂתִינָה לְאִיטַלְיָה.
כַּמָּה עָבְרוּ הֵנָּה דֻּגְמָנִים!
בְּסִמְטָאוֹת עֲקַלְקַלּוֹת שֶׁל פִירֵנְצָה
בָּאוּ לִקְרָאתִי זְקֵנִים בְּמִקְטָרְנִים חוּמִים גַלְמַנִים כְּשַׂקִּים,
בְּכוֹבָעִים חוּרִיים,
בְּפָנִים מְחֹטַמוֹת
וְעִם עֵינַיִם עֲצוּבוֹת בְּצַבָּע קִנָּמוֹן.
לֹא יָדַעְתִּי אִיטַלְקִית, מִלְּבַד הַמִּלִּים הַזְּמִינוֹת:
ciao! buon giorno! buona notte!
הָיָה צָהֳרַיִם, כָּחֹל בְּהֶחְלֵט מָעַל הַגַּגּוֹת,
שֶׁנּוֹשְׁקִים בְּמָעַל בְּעֵיִן טְרַפֵּז,
שֶׁחָסְמוּ אֶת שֶׁמֶשׁ אִיטַלְיָה,
וְיָצְרוּ רֹשֶׁם שֶׁל בֵּיִת תְּפִלָּה.
אֶחָד הַזְּקֵנִים עָמַד כְּגֹלֶם תּוֹהֶה,
התְחִיל בּוֹהֶה בְּפָנַי,
תּוֹחֵב בְּשַׂקֵּי עֵינָיו אֶת בְּגָדַי,
וְשָׁם פִּשְפְּשַׁם כְּאַלְטֶה זַאכְן.
הוּא זִהָה בִּי מָשִׁיחַ?
האם מֻטָּל עָלַי לְהוֹצִיאוֹ מֵהַסִּמְטָה הַחֲשׁוּכָה?
האם מֻטָּל עָלַי להביאולאֳנִיָּה?
מֻטָּל עָלַי לְהַסִיעוֹ לְפַּלֶשְׂתִינָה?
מֵאוֹת כֹּה רָבוֹת שֶׁל שָׁנִים הוּא עָרַג אֵלַי, בְּהִתְּפָּלֵלו בִּכְנֵסִיָּה.

2009

מִדָּה מְסֻיְמֶת שֶׁל כְּמִיהָה לַמָּשִׁיחַ

כְּמִיהָה לַמָּשִׁיחַ, בְּמִדּוֹת קְטַנּוֹת,
מְאֻזֶנֶת בְּהֶבֶל הֲבָלִים.
צַפָּחוֹת בְּלִי תּוֹכֵן אֵינָן עוֹמְדוֹת:
הַגִּישׁוּ נָא יַיִן לְאוֹרְחִים!
קַדְמוֹנִים הָיוּ לָשִׂים חַרְסִית,
לֹא כְּדֵי שְׂאַתְּ, בִּרְעֹד כְּתֵפַיִם,
תַּגִּידִי: לֹא!
אֲנִי מְזָהֵה אֶת סִבַּת נְגַעִים
בְּכָך שֶעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ אוֹבְדוֹת.
הוּא בָּא וְהָלַך,
כָּל אֶחָד – וְשֶלוֹ,
בִּכְתֵפַיִם מָשַׁך,
וְהֶנִיד רֹאשׁוֹ:
"זָר, לֹא קָרוּי אֲנִי פֹּה".
תַחְשְׁבִי בְּעַצְמֵךְ: עַל מִפְרָץ – צַהֲבוּת,
יוֹם כָּחֹל וְשִׁמְשַׁי,
יוֹם יַרְקוּת אֲזוֹבִי שֶׁל האֹרֶן הַבָּלְטִי,
הוּא הִגִּיעַ, עָבַר בְּסָמוּך
לָנוּ,
הוּא הוֹתִיר עֲקֵבוֹת-אֳנִיּוֹת,
וּמַדּוּעַ אֹמר: הוּא הִגִּיעַ, עָבַר בְּסָמוּך
לָנוּ?

הוּא נָשָׂא
אֶת מַטֵּהוּ מֵעַל גּוּפֵךְ הַזָּהֹב-הַכָּחֹל-הַיָּרֹק,
הוּא דִשְדֵש מֵעַל גּוּפִי הנִמוֹק.
הוֹ, וַדָּאִי, לְגַמְרֵי אֶל-נָכוֹן,
שֶׁעַל גַּבֵּי גַּל חַד-חַרְטוֹם
הוּא הִפְלִיג לְתָּמִיד.
כָּל אֶחָד – וְשֶלוֹ.
הַמָּשִׁיחַ שֶׁלָּךְ.
הַמָּשִׁיחַ שֶׁלִּי.
אַתְּ – וְשֶׁלָּךְ:
אֲנִי.

2009

איך בין דײַן יִד (אֲנִי הַיְּהוּדִי שֶׁלָּךְ)

יִקְשֶׁה גּוּפִי, יִקְפָּא סוֹפִית  –
אֶדְבַּק אֵלָיִך, נָא חֲמְמִי,
נוֹשַעְתִי מִפְּסִיעָה שְׁפַנִּית.
איך בין דײַן יִד.
הוֶּה אוֹמֵר, זֶה יְעוּדִי  –
רֹך-לֵב וְחֵטְא בְּעַד רֵעִים.
אָבוֹא אֵלָיִך, רַעְיָתִי,
איך בין דײַן יִד.
מַסְפִּיק וְדָי הֻמְתוּ תְּשׁוּקוֹת,
אֲשֶׁר הִגִּידוּ לַךְ קְלָפִים.
הִשְתַחְרְרִי, צְאִי לִדְרוֹר
איך בין דײַן יִד.
בָּך אֲצוּרוֹת, אֲנִי יוֹדֵעַ,
תִּקְווֹת שֶׁל שֹרֶש קַמָּאִי.
יָרֵאתִי בִּי מְשִׁיחַ שֶׁקֶר.
איך בין דײַן יִד.

2009

[related-posts title="מיני תרגימא"]

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, טורים, ספרות, רשמים, שירה, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.