משה דיין נשאל פעם מדוע שינה את דעתו בנושאים מדיניים וביטחוניים. על כך השיב ש"רק חמור לא משנה את דעתו, אם יש לו כזאת". ואכן, מנהיג שאינו משנה את דעתו לנוכח שינוי נסיבות פנימיות, מדיניות או ביטחוניות, אינו ראוי להיות מנהיג פוליטי, ובוודאי שלא מדינאי. לאחרונה חזרה שלי יחימוביץ' להדגיש את חשיבותו של תהליך השלום עם הפלסטינים, כפי שהייתה צריכה לעשות לפני מערכת הבחירות.

תומכיה הפוטנציאליים בבחירות לכנסת לא ראו בעין יפה את פזילתה לימין, והמפלגה איבדה מספר מנדטים. שהותה באופוזיציה שינתה גם את האסטרטגיה וגם את הטקטיקה. יחימוביץ' הפיקה את הלקחים. העובדה שהצליחה להחזיר את "העבודה" למפה הפוליטית, בתוספת כישורים נוספים, ממצבת אותה כמועמדת העדיפה לראשות המפלגה.

לקראת מערכת הבחירות לכנסת נמנעה יחימוביץ'  מלהניח את הנושא המדיני-פלסטיני, בראש סדר היום הפוליטי במערכת הבחירות. היא קיוותה, שחלק גדול מהציבור – שנפגע כלכלית וחברתית מידי השלטון – יהיה קשוב למסר הכלכלי שלה, ולפחות חלק ממנו יתמוך בה בבחירות.

בדיעבד, השיקול הזה היה מוטעה. באופן מסורתי הנפגעים כלכלית נוהגים להצביע דווקא לימין. הם יעלו באש צמיגים נגד הממשלה על העדר שוויון ויצעקו: "ביבי הביתה", אבל ביום הבחירות, הגאווה הלאומית, ההרגל רב השנים וההצהרה "יש לך מישהו אחר?" יוליכו את היד אל הפתק של הליכוד או של "ישראל ביתנו".

הטעות השניה של יחימוביץ' היתה ההנחה שאם היא לא תרוויח מהמהלך, היא לא תפסיד. אבל היא הפסידה כי השמאל המתון לא אהב את הפזילה לימין. לכן היא שילמה.

גם אם מדינאי נכשל במערכה אחת, הוא לומד מהכישלון כדי לתקן אותו במערכה השנייה. ויחימוביץ' בהחלט למדה. מולה עומד המתחרה לראשות העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג. הרצוג הוא אחד הפוליטיקאים הסימפטיים בסביבה. הוא לא מתלהם, נעים הליכות, ורך דיבור. מעידים עליו שהוא אחד השרים היותר רציניים ביחסו למשימות שהוטלו עליו במסגרת מיניסטריאלית או מפלגתית. ולא פחות חשוב, הוא נחשב לויאלי.

פינה חמה לבוז'י

למען הגילוי הנאות אציין שגם לי, אישית, יש פינה חמה לאיש הזה. הוא בנו של נשיא המדינה לשעבר חיים הרצוג, שהיה ידידי בתקופת השירות בחיל המודיעין. הוא זה שצירף אותי לקבוצת ל"פ (לוחמה פסיכולוגית). כאשר הפכתי לעיתונאי ושדר, הנשיא הרצוג למעשה השיק את  ספרי "בית היהלומים – סיפור הטלוויזיה הישראלית". הוא היה איש מדיה בדמו, ומילא תפקיד של פרשן  מוערך ב"קול ישראל" בתקופה שלפני "מלחמת ששת הימים".

אבל גם בוז'י עצמו מוכר לי כמי ששירת בחיל המודיעין יחד עם בתי, ראומי. כאדם, הוא איש כלבבי, אבל  נראה לי שדווקא אם אתמוך בו לראשות "העבודה" אעשה לו עוול. מנהיג האופוזיציה שואף להיות מנהיג המדינה, כלומר ראש הממשלה. בוז'י הרצוג, לצערי, לא יעבור את מבחני הקהל בבחירות. ואני מדבר על הקהל הישראלי.

זה מה יש. העם רוצה לראות אריה או זאב בראש הסולם המדיני, ובוז'י הוא לא זה ולא זה. לא זכור לי שפוליטיקאי הומניסט ויפה נפש נבחר להיות ראש הממשלה אצלנו או במקום אחר במערב. אני לא אומר שזה טוב. אני אומר שזאת המציאות.

באיגרת מקוונת לחברי העבודה כותב הרצוג ש"מפלגת העבודה תחת שלי יחימוביץ' נכשלה ותמשיך להיכשל, גם אם 'יש עתיד' תתרסק ו'התנועה' תיעלם. שלי יחימוביץ' לא מחזירה את המצביעים שנטשו אותנו. אני אחזיר את כל ההמונים האלה הביתה. אני ואתם, יחד נחזיר אותם הביתה ובגדול".

כמובן שגם שלי יחימוביץ' שולחת איגרת לחברים והיא מצטטת, בין השאר, את מה שאמר עליה עומר בר לב: "כמי שיצא לו לראות מנהיגים ברגעי משבר והכרעה, וכמי שיצא לו לעמוד לצידה של יחימוביץ' לאורך השנה האחרונה, גיליתי אצל שלי יכולת אמיתית לתפקד בקור רוח, בנחישות ובמנהיגות בסיטואציות מורכבות ולא פשוטות, גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית, לקחת אחריות ולנוע קדימה…"

אם כך, כל מועמד לראשות העבודה מצויד בתומכים ראויים ומכובדים, אבל זה לא מספיק.

לשלי עדיפות במישור הציבורי

בניגוד להרצוג, יחימוביץ' אינה מתייחסת אל יריבה. היא לא מבקרת ולא אוהדת. פשוט כלל לא מתייחסת, וטוב שהיא עושה כך. מנהיג בפועל מתמקד במה שהוא יכול לעשות למען המפלגה והמדינה, ולא נכנס להשוואות שיש בהן הנמכת קומתו של היריב.

הרצוג, לעומתה, טעה, גם טקטית וגם אסטרטגית. יחימוביץ', אמנם, לא ניצלה את מלוא הפוטנציאל בבחירות והרחיקה ציבור מסוים, אבל לא שמענו מישהו בהנהגה, כולל בוז'י, המאשים אותה בטעות. גם לא שמענו על מישהו שפרש כתוצאה מהצנעת נושא השלום.

יתר על כן, יחימוביץ', כמי שמנהיגה את האופוזיציה, משמיעה את קולה ברמה בכל הנושאים, ובוודאי שבנושאים הכלכליים. כעת יחימוביץ' גם לא מחמיצה אף הזדמנות לעסוק בנושאים המדיניים. גם כאן היא מביעה ממלכתיות כאשר היא מצהירה שוב ושוב, שאם השלום יעמוד על הפרק, מפלגת העבודה –  גם אם תוסיף לשבת באופוזיציה – תתמוך בממשלה, במקרה שלראש הממשלה לא תהיה תמיכה מספקת בקואליציה.

אבל הנקודה החשובה ביותר היא העובדה שראש האופוזיציה הוא מועמד טבעי להפוך לראשות הממשלה. מפלגה, גדולה ככל שתהיה, רוצה להוות חלופה לשלטון הקיים. כאן יש ליחימוביץ' בסיס תמיכה רחב. היא תזכה לחלק מן הכוחות הליברליים, וייתכן שתחזיר לעצמה מעט מהקולות שניתנו למר"צ. ואם מצבה של "יש עתיד" ימשיך להיות כפי שהוא היום, שֶלי עשויה לנגוס נגיסה משמעותית ב"יש עתיד".

"יש עתיד" עשויה להפוך לטרף רציני, שעיטים רבים יחוגו מעליו. לכן שיקולו של הבוחר צריך להיות שיקול ממלכתי, לא רק מפלגתי. מי יוכל לזכות ביותר קולות? לי אין  צל של ספק כי בין השניים – בוז'י ושלי – שלי היא בעלת הסיכויים הטובים יותר.

בהקשר זה, זיכויו של אביגדור ליברמן ושובו לממשלה, לא יוסיפו, להערכתי, דבק לקואליציה. מלבד זאת  כדי לפוצץ את המו"מ עם הפלסטינים, ביבי לא זקוק לאביגדור ליברמן. יש לו את שר השיכון, אורי אריאל.

כך או אחרת, הקואליציה במתכונת הקיימת לא יכולה להאריך ימים, אלא אם כן "יש עתיד" תיהפך בפועל ללוויין של הליכוד, בדיוק כפי שהליברלים נבלעו על ידי חרות, בעבר.

ועוד הערה. מיכה חריש, איש פוליטי מנוסה מאוד, שבעצם הציל את מפלגת העבודה מהתמוטטות מוחלטת, פונה, במאמר בעיתון "הארץ" לבוז'י לוותר על ההתמודדות לראשות העבודה.

אילו  מדובר היה בהתמודדות במערכת בחירות כללית, אני כמובן  הייתי מצטרף לדעתו של מיכה חריש. אבל כאן מדובר במישור המפלגתי. לכן ההתמודדות עצמה חשובה, הן מבחינה דמוקרטית והן מבחינה פנים מפלגתית.

שלי היא תותח תקשורתי

יצחק הרצוג אמנם לא קוטל קנים בתחום המדיה, אבל שלי, לא זו בלבד שבאה מקרבה אלא, בניגוד לאחרים, היא משכילה להשתמש בתבונה במסריה. בשבת שעברה הופיעה ב"שבת תרבות", באחד היישובים. היא התייחסה גם לנושא  הגרעין האיראני.

לדעתה, הסכם ביניים עם טהראן אינו רצוי, וחשוב להגיע להסכם סופי על מניעת נשק גרעיני מאיראן. אבל בנושא הפלשתינאי היא  קבעה כי היעדר פתרון לבעיה לא רק שאינו טוב לישראל, אלא גם מחליש את עמדת ישראל בנושא האיראני. הא לכם מכה עדינה מעל לחגורה של המסביר הגדול.

בשורה התחתונה, ובמציאות הפוליטית של היום, יש להביא בחשבון שבמקרה של הסכם שלום כלשהו, הקואליציה הקיימת תתפרק. למטען הפוליטי המסובך נוסף עוד גורם בעל משקל – אביגדור ליברמן.

במקרה שלא תהיה התקדמות ממשית במו"מ עם הפלסטינים, גם אז צפוי שהקואליציה לא תחזיק מעמד. היחסים שלנו עם ארה"ב ואירופה יעלו על שרטון, והתוצאה תהיה בחירות חדשות. לפיכך יש חשיבות עליונה למי שיעמוד בראש האופוזיציה, והעדיפות היא לשלי יחימוביץ'.

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל

[related-posts title="מאמרים קודמים של צבי גיל"]