ועד עיתונאי עיתון הארץ, בעצם קיומו הפעיל, מלמד משהו טוב על העיתון. בכל העיתונים מפטרים עיתונאים ללא הכרה. כל העיתונים עורכים צמצומים אכזריים בכוח האדם שלהם ומעמיסים על שארית עובדיהם את כל המעמסה, תוך קיצוצי שכר. מתי שמעתם לאחרונה על סכסוך עבודה שמכריז ועד עיתונאים בעיתון? בהארץ עשו זאת. שעת השי"ן  בעוד עשרה ימים

מאת אורה עריף כץ

בדרך כלל, כשעיתון עורך קיצוצים, אנו שומעים על כך, אם בכלל, באקראי, בידיעות שמתאיידות מאתרי המדיה כלעומת שבאו. מתי שמעתם לאחרונה על מאבק מקצועי של ועד עיתונאים? יד על הלב. היינו עדים יותר למסכת מבישה של יד רוחצת יד בין ועדים למו"לים.

ועד העיתונאים של עיתון הארץ הכריז על סכסוך עבודה בעקבות פיטורי חמישה עורכים וכתבים ממדור הספורט של העיתון ופגיעה בשכר עובדים ממחלקת הגרפיקה. ההנהלה והמו"ל עמוס שוקן נדברים אתם והבטיחו להיכנס להליך משא ומתן, תוך יישום הבטחות לתיקון הצעדים והבטחה כי כל מהלך בעתיד יתואם עם הוועד.
אם לא, מאיים הוועד, ייכנס סכסוך העבודה לתוקף. עדיין מוקדם להכתיר מאבק זה בהצלחה, אך הוא נותן פתח תקווה שלא נהייה עדים שוב לתמונה הלא משובבת של עיתונאים משובטים, מוחלשים וחסרי חוט שדרה.
המאבק הזה חשוב במיוחד על רקע אווירת ההסכמה שבשתיקה, הניכרת גם באתרי האינטרנט השייכים ברובם המכריע למסכת קשרי ההון-תקשורת-שלטון , ולפיה מיישרים קו עם בעלי אמצעי התקשורת ומעלימים מהר ידיעות שנויות במחלוקת על פיטורים או קיצוצים בכוח האדם העיתונאי. אלמלא זירת הפייסבוק, מן הסתם לא היינו יודעים כלל שעיתונאי זה או אחר פוטר כלאחר יד ואיבד את מטה לחמו לאחר שנות עבודה נאמנות לבעל ההון שהעסיקו.

התירוץ השחוק של 'מצב המשק' ו'הפגיעה בשוק הפרסום' משרת היטב את אותם בעלי הון שרוצים להוציא עיתון במחיר מינימום – והם אכן קופצים כאיש אחד על העגלה בכל הזדמנות שבה נערכים קיצוצים בעיתון אחר, או בתקופה שבה האירועים החדשותיים הדרמטיים מאפילים על כול עוולה מקצועית שהופכת מיד ל'נון ניוז', ובישראל, כמו בישראל, יש הרבה אקטואליה.

התמונה המשתקפת מהעיתונות מצביעה אכן על קשיים כלכליים בעיתונים – דוגמת מעריב, שגם בו נערכו פיטורים תמוהים, כמו אלה של רותי סיני ואביב לביא, אך הנוהג של המתחרים לנצל כול הזדמנות כדי לקצץ גם אצלם הפך כבר לשיטה. היו תקופות שבהן נשמעו ספקולציות על אתנן לאנשי ועדים, כדי שיעלימו עין ממהלכים שמוביל מו"ל עיתון . ישנם שיתופי פעולה של ועדי עיתונאים עם המו"לים. בשנים האחרונות נדיר למצוא ועד עיתונאים שמנהל את המלחמה שהופקדה בידיו.

ועדי העיתונאים חדלו, מזמן, לייצג את שולחיהם והפכו לעושי דברה של ההנהלה. לכן, כששומעים על ועד עיתונאים שעדיין זוכר מה תפקידו, יש בכך יותר ממסר מרענן. זאת, בעיקר על רקע ההתנהלות הצורמת במיוחד כשמדובר בנציגות עיתונאים: העיתונות, שאינה חוסכת את שבטה ואת מאמריה המתייללים כשעובדי מפעל נידח בצפון או בדרום מפוטרים, פתאום שוכחת את יעודה כשמדובר בחבריה וכך הם נותרים מופקרים ועזובים לגחמות המו"ל ושכבת הבידוד שלו בעיתון: המינויים הבכירים שמוצאים לעצמם זירה נוחה ומרופדת לחיסול חשבונות ולהשפלת ה'נתינים'. כן, נתינים. שום ריח של חופש לא נודף מהעיתונות בת ימינו, אלא דווקא רוח של שפוטים עושי דברם של האנשים הקובעים.