1. מדינה על סף התמוטטות עצבים

אין כמו כמה ימים במרחק של 5-4 שעות טיסה מהביצה המהבילה בשביל להיכנס לפרופורציות. להרחיב אישונים. לפתוח את העדשה. ככה, בקטנה.

הרבה שנים אני עומד על דעתי שחופשה בארץ היא מחוץ לכל חשבון עבורי. לא בגלל סנוביות יתרה (נו שיגידו; שיהיה). אבל זה באמת לא העניין הזה. הסיפור הוא החיבור. בארץ, בעברית, עם גל"ץ ורשת ב', והטלוויזיה והעיתונים – בעיקר עבור מי שזו פרנסתו וזה עיסוקו העיקרי – אין הפסקה ואין הרף.

בארץ דעתי המתועדת הייתה נטרפת בשבוע האחרון. בשבועיים האחרונים. מליברמן הצדיק (כל עוד שום בית משפט לא קבע אחרת), מנתניהו אחוז הדיבוק, מהבנייה בהתנחלויות הפושעות, מבנט מעורר האימה ועד לפיד מעורר הגיחוך.

והזמר (עכשיו כבר מותר לציין את שמו, אבל בשביל מה?) הדוחה והיחצן המגעיל; הריאליטי; הילדות המנוצלות והוריהן הפושעים; המשטרה העלובה והחברה הצבועה.

על כל אלה לא כתבתי בשבוע שבו לא הייתי כאן. לא משפט ולא מילה ואפילו לא פסיק ולא סימן שאלה וגם לא סימן קריאה. כי גם ממרחק ממש לא רב, עם חיבור מהיר ורצף של עדכונים שוטפים –  דברים שרואים ממרחק בטוח נראים כל כך עלובים, כל כך פתטיים. כי רק ממרחק אפשר באמת לתפוס מרחק.

וממרחק אנחנו אשכרה נראים כמו מדינה על סף התמוטטות עצבים. או אחריה. עדיין לא השתכנעתם?  קחו את זה: ראש הממשלה שלכם בפועל, מר אביגדור ליברמן (כן, כן) הודיע ממש היום (אתמול) שצריך להתפכח מהאשליה שארה"ב היא אכן ידידת אמת של ישראל והגיע הזמן שנחפש לעצמנו בעלי ברית חדשים. מיקרונזיה, בוטסוואנה, בלארוס, מולדובה – הרכבת האווירית במלחמה הבאה עליכם. גם הסיוע הביטחוני. והערבויות גם. מסוכם, כן?

2. לגלגל, לעשן ולרוץ לספר לחבר'ה

בחיים לא הטפתי לאנשים להפסיק לעשן, כמו שבשבוע אחד בהולנד – בעיקר כמובן באמסטרדם – כולם הטיפו לי להתחיל. לא חלילה סיגריות. מי בכלל זוכר שיש כאלה, רגילות. האישור הרשמי לעשן ג'וינטים הפך את התושבים המקומיים, המבקרים הקבועים והתיירים למעשנים אובססיביים. טעים? נעים? מרגיע? מרומם נפש? מה זה חשוב. ככל שאתה מתבונן בתופעה, נדמה שכולם מגלגלים ויונקים בעיקר בשביל שיהיה להם מה לספר אחר-כך לחבר'ה. ואגב, כמו שאמר יונתן גפן: הריח בחינם.

3. אם אין לחם תאכלו חדשנות

שר האוצר שלכם, שר הכלכלה שלכם, ראש הממשלה שלכם – אפילו הנשיא שלכם – מה זה מאוהבים במילה "חדשנות". ואכן, באנגלית זה נשמע ממש טוב. מחירי הדירות שוברים כל שיא? הפתרון הוא חדשנות; יוקר המחייה מרקיע שחקים? תשננו: חדשנות; המשק קורס כמו מגדל קלפים בזמן רעידת אדמה? הבשורה היא חדשנות.

האח לפיד יוצא לסיבוב הופעות מאילת ועד שדרות, נוטש את העניבה וחוזר לטי-שירט השחור (עם ז'קט מעל) ונשבע בשם החדשנות (בעברית); האח בנט מנופף במלפפון שמקצת מהבוחרים שלו לא יוכלו לקנות בקרוב, ואומר (באנגלית) שזה חדשנות ונתניהו מדבר (בעברית, באנגלית, בנתניהואית) על איראן. חדשנות, נו.

ואכן, חדשנות היא התשובה לכל החוליים והפסיכוזות שלנו. היא הקופקסון שלנו. היא הנורה של מרידור שתאיר לנו את דרכנו, ולא רק את רמת-גן. החדשנות תעניק פרנסה למאות אלפי פועלי תעשייה מפוטרים במרכז, בצפון ובדרום; החדשנות תחייה את מפעלי הפלדה והטקסטיל; החדשנות תהיה המזור לזבנים ברשתות המזון, חנויות הקמעונאות, בעלי המכולות והצרכניות, מגדלי האבוקדו ופועלי הבניין. החדשנות תבנה לנו בית חדש בפלשתינה. הלא היא ארץ ישראל. אין, אין על חדשנות.

רק אתמול זה היה עולם הננו-טכנולוגיה (פרטים אצל הנשיא) ושלשום היינו אומת ההיי-טק, ולפני שנתיים אימפריית (דודי) השמש והטפטפות, ורק לפני שבועיים הוכתרנו לאומת הסטארט-אפ ומגשימי חלום האקזיט. אז היום זה חדשנות.

אגב, לעובדי החדשנות אין קביעות, אין רכב צמוד וגם לא פנסיה תקציבית. הם לא עובדי מדינה. אבל היי, זו אחלה מילה. בעברית, וגם ובעיקר באנגלית.

4. החיים על-פי משה איבגי

בכמה ימים שהייתי רחוק מכאן הבנתי שהיה איזה אירוע עם משה איבגי. השחקן משה איבגי. הוא התארח בתוכנית האירוח של שי שטרן (ערוץ 10) ושפך את הלב.

איבגי הוא איש טוב. מוכשר. עסוק. חרוץ. הוא מסודר, גם כלכלית (אני מניח), אז אין סיבה לחשוד בו שהוא מדבר מהפוזיציה. והלב שלו ממש במקום הנכון. אז ראיתי את ההקלטה וחייכתי. באמת, מילים כדורבנות.

הנה תקציר:

"קורים דברים איומים בתוך הממשלה – אתה שומע את יאיר לפיד מתבטא? לא. מתי שנוח לך אתה מתבטא ומתי שלא נוח לך אתה הולך הצידה?…"

"כל השיטה לא טובה… צריך שהציבור תהיה לו נציגות יותר רצינית. צריך שנהיה הרבה יותר מעורבים במה שקורה לנו. כי אם אנחנו משאירים את זה בידי הממשלה… אנחנו, מה שהיינו ומה שנמשיך להיות, עוד מתקופת שלמה המלך, אנחנו עבדים נרצעים של השלטון…"

"אנחנו מממנים את כל הכישלונות של השלטון, אנחנו מממנים את כל הקטסטרופה של השלטון. את כל מה שהם עושים כדי לשרוד בממשלה, למרות שזה לא משרת אותנו…"

"אנחנו משלמים את כל המסים, אנחנו נהיים רעבים, אנחנו נהיים עניים, אנחנו נהיים עם פערים מטורפים…"

"אסור לנו גם להפריע למהלך הזה ואם אנחנו מתלוננים ועושים מחאה, אז במחאה הבאה דואגים להביא משטרה לכל ראשי המחאה, כדי שיפחידו אותם ברמה כזאת שלא תהיה עוד מחאה…"

"לא יכול להיות שאדם לא יכול להתפרנס ממה שהוא מרוויח. חייב שיהיה איזון בין יוקר המחייה לבין מה שאתה מרוויח. כרגע אתה יכול לעבוד כמה שאתה רוצה ולא תוכל להגיע לשום דבר…".

והיו עוד.

יפה. באמת יפה. שום דבר חדש; אבל הלו – זה איבגי. האם אמר משהו חדש? האם דבריו חרגו במשהו ממה שכותב שורות אלה ורבים מעמיתיו צורחים מדי יום, מדי שבוע וחודש, כל הזמן? מכל לכל במה אפשרית? ממש לא. הוא אפילו היה עדין.

אבל זה איבגי. הוא מפורסם. הוא מיין סטרים. והוא אמר את זה בערוץ מסחרי מרכזי.

זו הייתה תאונה. זה לא יקרה יותר.

ושימו לב: זה לא נאמר, חלילה, בערוץ 2. זה היה אצל שי שטרן בערוץ הגוסס. וגם שם זה לא יקרה יותר. תרשום תרשום איבגי.

[related-posts title="מדבר אל הקיר – טורים קודמים"]

ראיון שנערך עם משה איבגי במגפון