קצת אחרי השעה תשע ורבע, על רקע קרן אור לבנה, מסייה שארל אזנבור נכנס בצעד קליל לבמה והחל את המופע, שכלל את מיטב להיטיו. אזנבור, מלווה בהרכב מוזיקלי יחסית זעום, הכולל ארבעה נגני פסנתר ואורגנים, גיטרות, תופים וליווי ווקלי של גברת אחת בלונדינית, שכמדומני מלווה אותו כבר עשרים שנה לפחות.
לא היו כאן מניפולציות של סאונד ופלייבק, למעט אקו המצטרף לשירת הזמרת כדי ליצור את תחושת מקהלת נערי הכנסיה בשיר אווה מריה. אחד הרגעים המרתקים בערב היה הצטרפותה של הזמרת אחינועם ניני לאזנבור לביצוע דואט בשיר She. סוג של דרמטיזציה חשתי גם בזמן שאזנבור שר את השיר J'ai Connu המוקדש לטבח בעם הארמני. מעולם לא נראה היציע 12-11 של היכל נוקיה בתל-אביב אדום כל כך, בעת שקרן אור ענקית בגוון אדום שטפה את דמויות הקהל שישב שם, מעין ים של דם.
אזנבור, 89, הוביל את הערב, שנמשך מעל לשעה וחצי, כמעט כל כולו בעמידה, לעיתים בישיבה/רכינה כל כסא ברים, ולא היסס אף להניע את גופו בתנועות המרמזות על ריקוד רומנטי.
גולת הכותרת של הערב היה הביצוע לקראת הסיום לשיר הכי מפורסם של אזנבור – La Boheme, כשהוא אוחז באותה מטפחת לבנה ומצייר בידו תנועות של אמן ציור רומנטיקן חסר כסף בפריז. נשים רבות הצטופפו למרגלות הבמה, חלקן שולפות סמאטרפונים, אך רובן ממתינות לשניה שבה ישליך אזנבור את מטפחתו לעבר הקהל.
עוד שיר אחד והמופע תם, האורות נדלקים, הקהל בדרך החוצה, אך אזנבור חוזר לבמה ונותן הדרן – "שתי הגיטרות", השיר הצועני שלו עם המנגינה הסלבית המרקידה, אפילו אני רקדתי עם כמה פרנקופיליות שנפנפו במטפחות לידי.
לסיכום אפשר לומר, שאזנבור הוא מסוג האמנים שימשיך עוד ועוד את חייו על הבמה מול הקהל, זה הכוח שלו, זו התקווה שלו וזהו המניע לחייו. עם יד אחת המתחילה לרעוד בזמן השירה, אך עם קול בריטון אדיר של שאנסונייר מנוסה החי זאת כבר כמה עשורים טובים. אולי עוד נזכה לראותו שוב.
סט ליסט – le Temps, Paris au Mois D'aout, Viens M'emporter, Mourir D'aimer, Je T'aime A.I.M.E, Sa jeunesse, Mon Ami mon Judas, Non,Je N'ai rien, Ave Maria, Les Plaisiris Demodes, jai Connu, Il Faut Savoir, Desormais, Hier Encore, She, Mes Emmerdes, Comme Ils Disent, Mon Emouvant Amour, la Boheme, Emmenez- moi.
הדרן – Les deux guitars.