Skip to content

בעקבות "הספר השישי" של ישראל הר

הוא למד עברית ברחוב, היה בין שומרי ראשו של בן גוריון, אך הוא בעיקר כותב שירים; צבי גיל בשיחה עם המשורר ישראל הר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אם תראו אותו מסתובב בדיזנגוף סנטר, מהלך בקושי בעזרת ההליכון שלו, תחשבו מן הסתם שזהו עוד קשיש שהחברה הישראלית זנחה. בודדים, אולי קשישים כמוהו, ידעו שמדובר במשורר המוערך, ישראל הר (81).

מדי פעם הוא נתקל בקשיים בעבודה עם המחשב, ואז הוא אורב בחוץ, ומחכה שצעיר או צעירה עדכניים יסייעו לו. כך היה עם בתי, נתי, שעזרה לו, ומאז מבקרת אותו בקביעות.

אי אפשר שלא להתפעל מהגודש בדירתו. מדפים עמוסי ספרים, חלקם מונחים בערימות, ועל הקיר יצירות של אמנים ידועים.

המשורר ישראל הר: "אני עוד בסדר בהשוואה לראייתו של יוסל ברגנר". צילום: צבי גיל

הסלון של המשורר הר הוא גם חדר העבודה שלו, וגם חדר האוכל שלו. וכמו הדירה, גם זכרונו עמוס בפרטים ואפיזודות. סיפורים ומעשיות, מקרוב ומרחוק, נשלפים בזה אחר זה ממדפי זכרונו.

"רק עכשיו", הוא אומר לי, "חזרתי מפגישה עם דני קרוון (פסל, צייר, מעצב תפאורות, חתן פרס ישראל 1977- צ.ג), שרכש ממני ספר שירים ב-130 שקלים".

מודה, לא הכרתי ולו שיר אחד שלו, ובקושי זכרתי את השם. הר זכור לרבים בעיקר כמי שערך את ספריית "תרמיל" של צה"ל, ואיפשר לחיילים רבים ליהנות מקלאסיקות במהדורת כיס.

הר אוהב להיפגש עם אנשים. הוא מסביר פנים, ומאוד אמפאטי. למרות שהוא מתקשה לראות למרחק, הוא קורא מצוין כתבי יד מקרוב. גם הפוך.

בניגוד לקשישים רבים, הר לא נזנח. בנו מגיע אליו בכל בוקר למשך כשעתיים, ומדי פעם הוא אף נעזר בעובד פיליפיני. יש לו  גם בת  ונכדים. הוא חי מפנסיה ומקצבה של ביטוח לאומי, אבל אין לו טענות לאף אחד.

הוא מדבר הרבה על ידידו וחברו מזה שנים, הצייר והמאייר הידוע ,יוסל ברגנר, שיצירותיו מעטרות את רוב ספריו. היה זה ברגנר בשיתוף עם נסים אלוני, שמימן את הוצאת ספר השירים הראשון שלו.

היום ברגנר בן 93 , מבוגר מהר בתריסר שנים. "אני עוד בסדר בהשוואה  לראייתו של יוסל ברגנר" אומר הר. "הוא כמעט עיוור".

הר היה מקורב ליוצרים רבים, שיצירותיהם תלויות בדירתו: ברגנר, כמובן, אורי ליפשיץ, מנשה קדישמן, עמוס קינן, ואודרי ברגנר, רעייתו של יוסל ברגנר. בין מכריו וידידיו שמות כמו רטוש, זך, אבא קובנר, בנו מיכאל קובנר, איתמר יעוז קסט, וניסים אלוני. הר גם הכיר את רוב המשוררים שפרסמו את שיריהם בהוצאת "קשב".

בשיחה נודד ישראל הר מאירוע לאירוע, מאדם לאדם, מתקופה לתקופה, שכולם עדיין תוססים בעולמו שלו, ואין זה משנה אם זה היה הבוקר, כמו המפגש עם קרוון, או  אתמול, או לפני שנים רבות. לעתים הוא מוליך אותי בנבכי זיכרון, ששביליו נהירים רק לו.

ישראל הרשקוביץ' נולד בעיירה חָלֶם, בפולין ב-1932. בינקותו עלו הוריו, בתיה לאה, ושמעון אהרון הרשקוביץ' לארץ, והתיישבו בחיפה. אביו היה רב, ואימו מורה. "אמי אמרה לאבי: 'אתה תלמד תורה ואני אעסוק במלאכה, כדי שתוכל ללמוד וללמד'. אמי היתה המפרנסת הראשית".

הר לא רכש את השכלתו במערכת החינוך. מאז ילדותו הוא לומד בבית הספר של החיים. אביו לא כפה עליו את הלימודים בבית הספר. "הוא אמר לי: 'לך  בדרכך, אבל אל תשכח מאין באת'".

והר הצעיר למד עברית ברחוב, כשם שהוא למד ערבית ברחוב הערבי בחיפה. הוא ידע שהמרשל פילסודסקי הוא מנהיג פולין כי באחד מלוחות השנה של ההורים הופיע המרשל בכל הדרו על הסוס (ששמו היה kasztanka –ערמוני- צ.ג) .

הר היה התלמיד הצעיר ביותר של החזון אי"ש, אבל הוא מעדיף לדבר על שעות השוטטות הרבות שלו. "תאמין לי בשוטטות הזאת למדתי הרבה", הוא אומר. "ביקרתי במקומות שונים בארץ. ביקרתי לעתים קרובות בקריית חרושת. היו המון דברים ואנשים שמצאתי בהם עניין. אתה רואה דברים, אתה מתרשם מדברים, עוד לא כתבתי אז, אבל אני בטוח שכבר התבסס אצלי בית דגירה לשירה".

"חיפה היא עיר יפהפייה שלא מיצתה את הפוטנציאל שלה", הוא אומר בגעגוע. "באתי באוניה לחיפה, ולחמתי במלחמת העצמאות לשיחרור חיפה".

משמאל: המשורר ישראל הר עם צבי גיל

הר התגייס  ל"הגנה"  ואחר כך לאצ"ל. הוא עשה זאת לא משום שהוא האמין באידיאולוגיה הימנית, אלא אהב את התואר "מעמד", שאנשי האצ"ל השתמשו בו: "ממעמד לעם". עם הקמת המדינה, בעת שרותו בצה"ל, הוא הוצב כאחד משומרי ראשו של בן גוריון.

בן גוריון, מתברר, לא נהג לקשור שיחה עם שומרי ראשו. "בן גוריון לא הסתכל לאחור", אומר הר. "הוא לא שם לב לצל שלו, ולא שם לב לשומרי הראש". למרות זאת הבחין בן גוריון יום אחד שהר נועל סנדלים בחורף. הוא מיד הורה לשמעון פרס לדאוג לו לנעליים. על פולה הוא אומר: "היא שמרה עליו, כמו על ילד. היא הייתה גם גבוהה ממנו".

לאחר השחרור הוא שימש  כאתת מורס על אוניות, בעיקר בקווי שיט לאפריקה. גם שם הוא מצא זמן לכתוב את שיריו. המלחים קראו לו sparky"", ניצוץ. "הדלקתי אותם", הוא אומר. "הייתי מוכן לעשות כל דבר שיכולתי, ואהבתי גם לעזור לאחרים".

לאחר שירד ליבשה לתמיד, הוא עסק בכתיבה ובעריכה. במשך כ-30 שנה ערך את ספריית תרמיל, ולאחר מכן הצטרף למערכת הוצאת "קשב לשירה", שבמסגרתה יצאו לאור השלישי והרביעי שבספרי שיריו.

בשנת 2006 הוענק לו במסגרת פסטיבל השירה במטולה פרס טבע לשירה. שופטי הפרס ציינו כי  "הישראליות של ישראל הר ניכרת בהדרה: יסודה באיזו מזיגה אמיצה בין נוף הארץ והיישוב ובין רבדים ארכאיים, בעיקר מקראיים, של העברית. השורות קטועות, התחביר שבור, ועם זאת הם נושמים עבריות עמוקה, שקועים בדפוסים של העברית לדורותיה, ובאותה שעה עושים בה כבתוך שלהם, בחופש סוברני של משורר מודרניסטי".

דיוקנו של ישראל הר כפי שצוייר על ידי אורי ליפשיץ

מאז הוא עוסק אך ורק כתיבת שירה, והשנה אף יצא ספרו האחרון, "הספר השישי", בהוצאת "קשב". בפתיחת הספר מופיעים שלושה שירים של אבא קובנר "אדם בליל", איתמר יעוז קסט "פרפר הלילה", ושל יגאל תומרקין "קבורת חמור". כל יתר השירים, 261, במספר הם פרי עטו של הר.

אני מביא כאן את השיר הראשון שכתב בחייו, ולאו דווקא מתוך שיר מתוך ספרו האחרון, כי לטעמי, השיר מקפל בחובו את מהות החיים והמוות.

"פטור"

אבי הרב

ואימי הצדקת

עסוקים בשבעה עשר

ואותי

הראשון מן החי

קברו

מחוץ לגדר.

רודפים אבות ואימהות אחר הפרנסה

ברגעים שבינתיים

מתפללים לאלוהינו שבשמים

שירבה זרעינו וכספינו

כחול על שפת הים.

ואני הבכור –

פטר כול רחם –

פטור מתפילתם

ומעונשם.

בסוף פגישתנו ביקשתי ממנו חתימה על  "הספר השישי" שרכשתי, וגיליתי כך מה דעתו על העיתונות בימינו. "לידידי צבי גיל, עיתונאי וסופר..שלא נדע מצרות………".

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן