ארונו של אריק אינשטיין הוצב ביום רביעי בצהריים בככר רבין ומשם יצא מסע הלוויה אל בית העלמין הישן בטרומפלדור בתל אביב, הסמוך לביתו. אלפי חברים ואוהבים באו לחלוק לו כבוד אחרון. שלמה וישינסקי הנחה את טקס האשכבה בככר ושלום חנוך שר לו "כולנו ילדים של החיים". ראש המשלה ושרת התרבות נשאו דברים וחברו הטוב מוני מושונוב, ספד לו בדמעות: "אריק, היית בן יחיד ולאורך חייך אספת לך אחים ואחיות כל כך רבים, וידעת וירדת לעומק הפרטים הקטנים ביותר של כל אחד מהם כיאה לבן משפחה. ממעריץ גדול שלך הפכתי לחברך".

למרות בקשת המשפחה, רבים הגיעו להלוויה וצבאו על בית הקברות הקטן. טקס הקבורה החל מעט אחרי השעה ארבע בנוכחות בני משפחתו ורבים מחבריו. אורי זוהר, חברו ומחותנו, ספד לו: "חיית בעולם של טוב. לא הבנת, לא יכולת להבין את הרע. עשית טוב להרבה מאוד אנשים. לכל עם ישראל עשית טוב. לא כי אתה זמר או שחקן, אלא כי אתה אדם. בתוך השירים ראו את הנשמה שלך. אני נפרד ממך, אבל אני לא יכול לעזוב אותך. אומרים שהלך ענק, איזה ענק, לא היית כזה גדול, היית נר קטן שמאיר כמו נרות חנוכה שנדליק כולנו הערב"…".

הזמר אריק אינשטיין הלך לעולמו ביום שלישי בערב בגיל 74, בעקבות מפרצת באבי העורקים. מנהל בית החולים איכילוב, גבי ברבש, אישר מעט אחרי השעה 23:00, 26 בנובמבר, את דבר מותו.

אינשטיין הובהל במצב קשה מאוד לבית החולים איכילוב בתל אביב ושם נותח, אך אי אפשר היה להצילו. בערב סמוך לשעה 19:00 פינה אותו צוות של מד"א מביתו לבית החולים בעקבות אירוע חמור בכלי הדם. הוא הובא לחדר המיון ולחדר ניתוח ושם נלחמו הרופאים על חייו. פרופ' ברבש הודיע על מותו במילים אלה: "אריק איינשטיין הגיע אלינו מביתו ונפטר בבית החולים. ניסינו לנתח אותו – אבל הניסיונות לא צלחו. הוא כבר הגיע במצב קשה מדי. אין מי שישיר לנו יותר". אשתו, סימה אליהו, הייתה לצדו ולבית החולים הגיעו חבריו הטובים ורבים המשיכו להגיע במהלך הערב.

אינשטיין סבל מוקדם יותר בערב מקוצר נשימה, ולאחר מכן התמוטט בביתו. בני משפחתו הזעיקו את מד"א והוא טופל במקום ופונה באמבולנס לבית החולים. בדרך בוצעה בו החייאה.

אריק אינשטיין,  יליד תל-אביב (3 בינואר 1939) היה זמר, פזמונאי ושחקן ישראלי. אינשטיין אהוב מאוד ונחשב לאחד מחשובי הזמרים בתולדות המדינה. מדי פעם נשמעו קריאות להעניק לו את פרס ישראל. רק השבוע נודע כי הוא צפוי לכתוב טור במעריב. שנים רבות שאריק סירב לערוך הופעות בפני קהל ונמנע מלצאת מביתו. הותיר אחריו ארבעה ילדים, שירי ויסמין מאשתו הראשונה אלונה, ואמיר ודינה מאשתו סימה, ונכדים ונינים רבים.

יובל אראל מספר: אפשר להגדיר את איינשטיין כזמר הלאומי האמתי. אריק, שנולד בינואר 1939, ליעקב, שחקן תאטרון האוהל, היה ילד תל אביבי של טרום קום המדינה, התחנך בבית הספר "בית החינוך צפון", כיום א.ד. גורדון בו גם אני למדתי והתחנכתי. בנעוריו נודע כספורטאי מצטיין והיה אלוף הנוער בקפיצה לגובה ושחקן בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב באוסישקין המיתולוגי עוד מהימים של המרצפות העקומות…

הקריירה הארוכה שלו עברה דרך להקות הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים וחבורת לול. שיתוף הפעולה שלו עם שלום חנוך ולהקת הצ'רצ'ילים הניב את אלבומי הרוק הראשונים בישראל.

בין שיריו המפורסמים, שאותם כתב בעצמו נמנים –  "אני ואתה", "למה לי לקחת ללב", "סע לאט", "יושב על הגדר", "אוהב להיות בבית", "אמא שלי", "עוף גוזל", "מה איתי", "שביר", "פסק זמן", "סן פרנסיסקו על המים", "שיר של אחרי מלחמה" ועוד רבים ואהובים.

מבקר המוזיקה יואב קוטנר תיאר אותו: "אריק אינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית".

אריק כיכב בסרטי קולנוע רבים, ביניהם ראויים לציון סאלח שבתי, שבלול, מציצים, עיניים גדולות, לול, כמו גדולים, כבלים, ועוד.

הסיפור האישי שלי עם אריק מתחיל אי שם בין שנות השישים לשבעים, כילד קטן בשכונה מול סומייל בצפון תל אביב, כאשר אריק וחבורתו הקימו את "תפוח", משרד הפקות שפעל במרתף מתחת למסעדת "כתר המזרח" בה נהגתי לאכול את ארוחותי כבן לאם עובדת. לא פעם ישבתי ליד אריק במסעדה כשהוא וחבריו מנסים להצחיק את הילד הקטן ששרץ במסעדה. לימים כיכבו כל אנשי המסעדה על עטיפת אלבומו ‏"יושב על הגדר" בו שיתף פעולה עם יצחק "צ'רצ'יל" קלפטר בשנת 1982.

כאשר באים להכתיר או להגדיר מוזיקאי כלשהו כזמר הלאומי או כפס הקול של ישראל, משתרכים כל הזמרים, הזמרות, היוצרים והיוצרות הרחק הרחק אחריו.

[related-posts]