בעיצומו של ההלם עם לכתו של אריק איינשטיין מאתנו, בתוך הניסיון הכושל לנסות וללקט בדמעות את הרגעים, את המשפטים, את השירים, את המנגינות והעולם היפה והמדויק שהוא מותיר אחריו, ראיתי את הפוסט של רועי חסן, משורר. לא האמנתי למראה עיניי.

"אריק איינשטיין ז"ל היה הראשון לדחות את הפיכתו למיתוס. בחדשות 2, באתרי התוכן באינטרנט ועל הפיד שלי עושים עכשיו, רגע אחרי שהלך לעולמו, בדיוק את מה שהוא דחה כל חייו. לגבי כל המשפטים שרצים עכשיו, כמו למשל – ארץ ישראל הישנה והטובה, אין מי שישיר לנו עכשיו וכולנו גדלנו עליו" – כך הוא פותח, רועי, את הפוסט שלו.

מוביל מחאה או גזען ? 

אני מודה שהתבלבלתי מעט כששיריו של רועי חסן פרצו לעיתונים, לכתבי העת, לעיתון של האנשים החושבים. הנה בחור צעיר שחושב ובועט מחוץ לקופסה, חשבתי לעצמי. מנסה לבנות את עצמו אחרי הקיפוח. כפי הנראה מיהרתי. הערב התבדיתי. דברי הפרידה שבחר לכתוב על איינשטיין מעידים כאלף עדים שאנשים כמו חסן מנציחים את הפערים, ולא פחות מכך, את הבורות והרדידות. לא גדלת על כך חסן? אז חבל, כי אנשים משכילים טועמים מוזיקה בכל הגוונים. קלאסית, אוריינטלית, צ'רקסית וגם זו שלוכדת את התקומה המופלאה של ישראל במדינה שקמה לא מעט בזכות אודים מוצלים מאש.

אנשים מסוגו של חסן לא יגדלו גם את ילדיהם על השירים האלה, ובשיריו הוא יחנך עולם מזרחי שלם שמנסה לסגוד לאותנטיות שלו ולאתניות שלו, להיצמד לרדידות, ובלבד שחופתם לא תיכווה מחומה של מוזיקה שחסן מכנה אשכנזית.

"אז אני מודה, לא גדלתי עליו (למרות הכפייה התרבותית שאני בטוחשהוא לא תמך בה), יש מי שישיר לנו ואני ממש לא מתגעגע לארץ ישראל הישנה, ממש לא, גם על החדשה אני ממש לא משוגע (אבל אני אופטימי, אני כאן עדיין ולא בברלין או בקזבלנקה). אני עצוב בשביל חבריי שעצובים הלילה. אריק איינשטיין היה איש טוב, זמר טוב, צנוע ונעים הליכות. אללה ירחמו". כך מסיים חסן את הפוסט שלו.

הניסיון לגייס את איינשטיין לאג'נדה המפוקפקת הזו, גם הוא מבזה.

נבנתה כאן מדינה. לא מדינה מושלמת, לא שוויונית בלשון המעטה, אבל להגיד על השירים של איינשטיין שהם מבטאים "כפייה תרבותית" זו בורות, וגזענות, גזענות מוזיקלית בראש ובראשונה. האם מישהו  מתאר לעצמו לסכם כך את שירתו של ארגוב? לדוגמה? או אפילו את זו של  אייל גולן? שיש הרבה מה להרהר איזה ערכים הוא מנחיל בהתנהלותו?

אני גדלתי על מוסיקה קלאסית, וגדלתי באווירה דתית כך שאני לא מחוברת בכל נימי נפשי לעולם החילוני שאותו מייצג איינשטיין בשיריו, אבל מכאן ועד הניכור שנובע מהפוסט הזה יש מרחק שנות אור. וזה מרחק שחסן מעמיק בגישה שלו. את החיץ המעושה והמתחכם שהוא וחבריו טווים כעת, אי אפשר יהיה למוסס גם בעוד 65 שנים.

על מוזיקה כמו של איינשטיין לא צריך לגדול. מוזיקה טובה הופכת אוניברסלית, אפשר לייצא אותה לכל המדינות ולכל התרבויות. בואו נגיד את זה פשוט: להחיל גזענות על יוצר טהור כמו איינשטיין זה לא פחות מפשע. מן השמים ינחמוך, חסן.