חיים זיסוביץ' תוהה מה כל כך הפריע למבקר הטלוויזיה של עיתון הארץ, מורן שריר, כשראה חנוכיה על המרקע. האם החנוכיה מסמלת משהו שלילי שלא ידענו עליו?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מנוחת החג של מבקר הטלוויזיה של הארץ הופרעה. בעודו עוסק בעבודתו – צפייה בטלוויזיה לצורך ביקורת – הבחין מאחורי גבה של מגישת טלוויזיה בחנוכייה כשרה. בערוץ אחר, ערוץ 10, אף הרחיקו לכת ושידרו הדלקת נרות בשם ובמלכות.
שריר זיהה כאן מיד מזימה שקופה של קברניטי הערוצים להדיר אותו כאתאיסט ואת כל מי שאינם יהודים, ר"ל, מן המסך. שהרי ברור שרק עובדי אלילים ושוחרי חנוכיות יוכלו להמשיך ולצפות במהדורות החדשות ואילו הכופרים ייאלצו לעקור משם מחשש שייחשפו שוב למראה הקשה.
שוב מתברר שאותה אמירה שנשחקה מרוב שימוש "אינני מסכים עם דעתך, אבל אלחם על זכותך לומר אותה" איננה יותר ממס שפתיים, גם בגרסה הפולחנית שלה. חופש דת? לא בערוץ של שריר. שריר, זה ברור, איננו מאמין במנהגים הילידיים האלה הכרוכים בהצתת נרות ובאכילת סביבונים, אבל הוא יילחם עד טיפת דמו האחרונה נגד זכותם של אחרים לקיים אותם. אולי בבתיהם. לא בבית שלו. (כך הוא כתב: "הצבת החנוכייה באולפן היא בסך הכל ניסיון לגרום לנו להרגיש "בבית". אם אתה גוי או אתאיסט, או שסתם לא בא לך, אין לך מקום כאן".)
לפני שנים רבות שימשתי שליח רשות השידור בוושינגטון ושם נחשפתי למחזות קשים אף מזה. באולפן אחד הושבו זה לצד זה כומר ורב, מאחוריהם אשוח וחנוכייה והם שוחחו באין מכלים איש איש על מנהגי דתו. ככל שאני זוכר השניים אף עשו שימוש פומבי באביזרי הדת האלה, איש למנהגו. אם חנוכייה גוזרת הרחקה על מי שאינם יהודים ועל אתאיסטים בלבד, קל לשער מה עובר על כל צופי הטלוויזיה בארה"ב, יהודים ולא יהודים. אלה נטרדים בשל אשוח ואלה – מחמת החנוכייה.
לפני שנים רבות אף יותר שידרנו בקול ישראל כתבה לקראת חג המולד ובה דיווחנו על מחסור בעצי אשוח בגלל הביקוש הרב. היו כמה מהמאזינים שחשבו שלא יאה לרדיו הישראלי לעסוק במנהגי הנוצרים והם החישו מכתבים נזעמים למנהלי הרדיו דאז. למאזינים צרי האופק וחסרי הסובלנות של אז, מתברר, יש יורשים. הם אמנם רואים בעצמם ליברלים, רחבי אופקים, אבל מדובר בעצם באותם קנאים חשוכים, במהדורה שמאלנית.
ענת, אלטנוילנד
8 בדצמבר 2013 @ 22:26
ביום שהחנוכייה, עץ האשוח ושאר סמלים דתיים / פולקלוריסטיים ידורו יחדיו, על מסך הטלווייה ומחוצה לו, כולם יהיו מאושרים בדתם או באתאיסתיותם. כך שהדוגמא שנתן הכותב מארצות הברית מוכיחה את ההיפך ממה שהוא מנסה להגיד.
אגב, "חיזוק הזהות היהודית" – זה סעיף שהועברו אליו 14 מיליון שקל מחוץ לתקציב. כן, התקציב שגזר על כולנו גזרות קשות, ממשיך לתפוח במחטפים, ואז בשנה הבאה יגלו שהיתה חריגה ושוב צריך להעלות מסים.
נס לא קרה לנו.
כך שחנוכייה היא לא רק חנוכייה, כשאנחנו עדים לתהליכים מפחידים של הקצנה. וזה גם עולה לנו כסף..
דותן
4 בדצמבר 2013 @ 13:37
לנורית החשוכה, ויפה המכוערת:
כאשר בערוצי טלויזיה במדינת ישראל יחליטו שסמל לאומי כמו חנוכיה קשור איכשהו לשלטון הדת, ולפיכך להדיר אותו – אז באמת נהיה בבעיה.
עד אז, הערות ילדותיות שאינן קשורות אל נושא הכתבה, ימשיכו להיות רעש חסר תוכן.
כלומר: יכול להיות שדת רוצה לשטוף לנו את המוח. יכול להיות שכותב המאמר הוא קסנופוב. האם עדיין אסור לכתוב שהחנוכיה היא סמל שאינו מנוכס דווקא לדת? וגם אם כן, אז אין כל מניעה להציג אותה בריש גלי בערוצים ישראלים. זה מה שנאמר כאן.
תתבגרו, ילדים.
יפה
5 בדצמבר 2013 @ 15:15
דותן , אתה נאיבי אם אתה לא רואה את ההקשר הרחב שאליו מצטרפת אותה חנוכיה תמימה. הסרת נשים מפרסומות , הוצאתן מערבי תרבות , הזזת מוסדות בגלל קברי יהודים וכו'. אלו ביטויים שהולכים ומתעצמים לאורך השנים וביתר שאת – בשנים האחרונות , והעובדה שגם הטלויזיה המסחרית בוחרת להתחנף ל"רגשות היהודיים" מעידה עד כמה אנחנו בתהליך מסוכן.
יפה
3 בדצמבר 2013 @ 22:19
דת היא ההפך מחופש. מדובר בשטיפת מוח כאמצעי שליטה של ההמונים. אל בעל רגשות כשל בני אדם שנברא בצלמם של הכותבים אותו. מגוחך… מדינת ישראל באימוץ הדת לחיקה רק מתדרדת בצעדי ענק לימי הביניים בחזרה.
נורית ג.
3 בדצמבר 2013 @ 15:31
זיסוביץ', מין 'דתי מחמד' שכזה, מנסה (במידה כזאת או אחרת של הצלחה) לשכנע שהוא סוג של דמוקרט דגול, אך ככל שעוברות השנים מתגלה כי מדובר באיש ימין קיצוני, שרוממות הדמוקרטיה בגרונו, אך מדינת ההלכה היא נר לרגליו. קסנופוב מהסוג הגרוע ביותר.