Skip to content

ילד טוב משאיר צלחת ריקה?

כשההורים מתערבים באכילת הילדים מטרתם היא קידום התנהגויות רצויות, אך התערבות יתר או התערבות מוטעית מובילות לפעמים לתוצאות לא רצויות כמו מניפולציות סביב האוכל, עלייה בבררנות ושיבוש האותות הפנימיים לרעב ושובע
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

למרות יוקר המחייה ומחירי המזון המאמירים, הצנע כבר מאחורינו. למרות זאת, כשהילד משאיר אוכל בצלחת אנחנו נוטים להתערב. הילדות המוקדמת מלווה בהיכרות עם המזונות המוצעים בבית ובחוץ, ועם הזמן הילד מפתח העדפות אישיות לפי הקשרים חברתיים ופסיכולוגיים המלווים עם האכילה. סביבת האכלה משפיעה רבות על התפתחות הילד ועל סגנון האכילה. כשההורים מתערבים באכילת הילדים מטרתם היא קידום התנהגויות רצויות, הרצון שהילד יאכל את כמות המזון הדרושה לגדילתו והשאיפה שהילדים יאמצו אכילה בריאה ונכונה. אולם התערבות ההורים מובילה לפעמים לתוצאות שליליות ולא רצויות.

תקופות הילדות המוקדמת והמאוחרת הן תקופות של פיתוח העצמאות של הילד והתפתחות הטעם והעדפות האישיות. התערבות הורים באכילה מאפשרת למרדנות להיכנס גם לשולחן האוכל, הילד נכון לבדוק את גבולותיו ומהות האוכל נדחקת והופכת לשולית. האוכל הופך לכלי לבחינת העצמאות והגבולות.

התערבויות הורים שנמצאו מזיקות להתפתחות:

"אין ממתקים וחטיפים בבית הזה!" – הגבלת כמות המזון עלולה לדחוף את הילדים להעדפת מזונות משמינים, מעובדים ולא בריאים, וגם לעודד אכילת יתר של מזונות מסוג זה. אכילה בסתר של מזונות אלה היא לא נדירה.

שוקולד או פלפל אדום
שוקולד או פלפל אדום? (צילום: עמית קרטס בנין)

"תאכל את הברוקולי!" – הפעלת לחץ על הילדים לאכול מזונות "כי הם בריאים להם" נקשרה עם אכילה מועטה של פירות וירקות ובררנות באוכל.

"תסיים הכול מהצלחת, אחרת לא תקום מהשולחן"  – הכרחת הילד לסיים מהצלחת, בלי להתייחס לאותות השובע שלו, עלולה לפגוע במנגנון שמאותת להפסקת הארוחה. הסיכון בשיבוש האותות האלו הוא צריכת מזון בכמות גדולה ממה שהגוף צריך. לאורך זמן. שיבוש האותות מוביל להשמנה ולעודף משקל, ומכאן למחלות המוכרות לעולם המערבי, כמו סוכרת, מחלות לב וסרטנים שונים.

"אם תאכל את האפונה, תקבל קינוח" – במשפט כזה הילד מקשר בין האוכל לפרסים ולתגמול, ונפתח פתח למניפולציות ולמאבקי כוחו כשהאוכל הוא במרכז. אוכל הוא לא שוחד!

הפעלת לחץ סביב האוכל והארוחות פותחת פתח למניפולציות סביב האוכל, עלייה בבררנות באוכל ושיבוש האותות הפנימיים לרעב ושובע של גוף הילד.

חשוב לזכור שגם בעת תקופות מרדנות, ילדים רוצים את תשומת הלב של הוריהם. שימוש במשפטים חיוביים (דוגמת "כל הכבוד, אכלת את הירקות") הגבירו את צריכת המזון של הילד, כיוון שכך הילד ראה שהוא מקבל את ההתייחסות שהוא רוצה. ואילו שימוש בכעס, לחץ ואמירות שליליות הובילו לבררנות אצל הילדים. גם דרך הבררנות הילד קיבל תשומת הלב, גם אם היא שלילית.

הכותבת היא דיאטנית קלינית, סטודיו סי

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן