Skip to content

מיקי חיימוביץ': לא בועטת ולא נושכת, רק נוגעת

"המערכת", תכנית התחקירים החדשה של מיקי חיימוביץ' (יום ה', ערוץ 2) נראית יותר כמו סרט דוקומנטרי שמציג בעיה חשובה ומטרידה, ולא כמו תחקיר מעמיק ונוקב. חיימוביץ' עדיין לא שם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

תוכנית התחקירים החדשה של מיקי חיימוביץ' ("המערכת", ערוץ 2 יום ה') מתחילה עם בעיית הדיור של החרדים והבעיות שהיא יוצרת במגזר החילוני. סרטו של גא"י מיכאל, הבמאי, מגולל בעיה חברתית שהולכת ומחריפה, בעיה שאנחנו נוטים להתעלם ממנה רוב הזמן.

למען האמת, רגע לפני הקרנת הסדרה, שאלתי את עצמי, על מה ולמה מתחילה סדרה חדשה עם בעיה שהיא מינורית בסך הכל. די מהר התחילה להתברר המציאות המורכבת שהולכת ומתפתחת מתחת לאפנו. יריקה פה והפרדה באוטובוסים שם, מקוממים אותנו במשך כמה ימים. במדינת ישראל של 2013 לא מתייחסים ממש ברצינות.

לפתור בעיות ולקרב לבבות. חיימוביץ'. צילום: טל גבעוני
לפתור בעיות ולקרב לבבות. חיימוביץ'. צילום: טל גבעוני

הרב פנחס זלצמן, קבלן ויזם, כובש את המסך בחן רב. הוא מביא אותנו, בעל כורחנו, להבין גם את הצד השני, את החרדים, את המצוקה שלהם. אנשים שבונים דירה בחניון בעל כורחם. והאשמה היא, כמובן, המדינה. בשל חוסר מדיניות ממשלתית הולמת, שתסדיר שכונות מגורים מתאימות לחרדים, כולם סובלים. החרדים מביאים איתם את מנהגיהם ואת המוסדות שלהם. הופכים דירת מגורים לבית כנסת מתחת לביתם של אנשים חילונים וממררים את חייהם.

לא נשכני כמו מיקי רוזנטל, בנועם ההליכות של מיקי חיימוביץ', המסרים הקשים של שני הצדדים עוברים, הרב זלצמן ונועם, החילוני האחרון בקרית יובל שהתחרדה, נפגשים. אנחנו נשארים מבולבלים, כי אנחנו יכולים להבין את זלצמן, להבין דרכו את החרדים, ואנחנו יכולים להבין, במיוחד אם אנחנו חילונים, את נועם שרוצה להישאר בבית האהוב שלו ולהמשיך לחיות באיכות חיים טובה כחילוני.

אצבע מאשימה לממשלה. צילום מסך

אחרי כל אלה מיקי חיימוביץ' שוב מושיטה את האצבע המאשימה אל הממשלה, שלא משכילה לטפל גם בנושא הזה. חיימוביץ' חוזרת ומדגישה בסיום הפרק הזה, שהתוכנית מיועדת לפתור בעיות ולקרב לבבות. זוהי מטרה ראויה, אך מי שהוזמנו לבוא לדון בנושא היו רק אנשי ציבור ופוליטיקאים חרדים, שבחרו לא להגיע. כל התגובות שהגיעו למערכת ניסו להמעיט מערך הבעיה, אבל לדעתי, אנחנו כבר לא נוכל להתעלם ממנה יותר. ועם זאת, המדינה תמשיך להתעלם וכולנו נמשיך לסבול.

לסוגיה השנייה של התוכנית הוקדש רק זמן קצר מאוד. קצר מדי. עד הקצה. שני אוהדי כדורגל נפגשים, אחד יהודי ואחד ערבי. ולא, זאת לא התחלה של בדיחה. זאת התחלה של סיפור עצוב על לה פמיליה, קבוצת אוהדי בית"ר, גזענים, נגד אוהדי סכנין. האוהד הולך לפגוש את מוחמד גדיר, שחקן בני סכנין. רק גזענות יצאה משם. שום מסר חדש, שום דיון מעניין. שום זווית ראייה חדשה. אחרי החלק הראשון, ציפיתי להרבה יותר.

3 Comments

  1. חן אור
    6 בדצמבר 2013 @ 9:32

    מאז האלף הקודם, הפעילים החברתיים החופשיים, מנסים להגיע אל הקהל החופשי, החילוני. התקשורת אינה מאפשרת זאת. החרדים מקבלים שעות מסך רבות, כי הם מצטלמים נפלא, גם האיש החביב (והמסוכן)-זלצמן. הפעילים העוזרים לאנשים נואשים כמו נועם בקרית יובל, התאדו – אין כאלו. למרות כל השעות שהם בילו עם התחקירנים, כדי להראות גם את האפשרות האחרת, של הגנה על הבית. כמו כן – חשבתי לעצמי כי גם לילדי ששירתו בצה"ל ולמדו באוניברסיטאות על חשבוני – המדינה לא נתנו דירה (גם לא מוזלת).

    • שרון
      9 בדצמבר 2013 @ 11:06

      נכון מאוד

  2. ירושלמית, קרית יובלית
    5 בדצמבר 2013 @ 23:30

    מה זה מה זה?! סליחה, אבל נועם פנחסי הוא (עדיין) לא החילוני האחרון בקרית יובל! ממש לא! בבקשה לדייק! וכן, לגופו של עניין, כואב לי ומקומם אותי לראות כיצד כוחות שחורים, כוחניים, מניפולטיביים ופרימיטיביים שאינם תורמים מאום למדינה משתלטים לנו על השכונה, על העיר, על המדינה. איזו מין מדינה הולכת להיות לנו? במקום קדימה, הולכים פה אחורה אחורה לימי הביניים בגלל קבוצה פנאטית שמשריצה את עצמה לדעת ובכך גורמת לצפיפות אוכלוסין. 🙁

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן