Skip to content

אַיֶּכָּה? על "יומן חורף" של פול אוסטר

בזמן התפילה פונה המתפלל לאלוהים בגוף שני – "ברוך אתה ה". התחושה היא שרק המתפלל ואלוהים נוכחים במעמד זה. כך היא חוויית הקריאה ב"יומן חורף" – חוויית תפילה

אַיֶּכָּה? על "יומן חורף" של פול אוסטר

בזמן התפילה פונה המתפלל לאלוהים בגוף שני – "ברוך אתה ה". התחושה היא שרק המתפלל ואלוהים נוכחים במעמד זה. כך היא חוויית הקריאה ב"יומן חורף" – חוויית תפילה

בספר בראשית, לאחר שאדם הראשון אוכל מעץ הדעת פונה אליו אלוהים ושואל אותו "אַיֶּכָּה?", כלומר "איפה אתה?" הכוונה אינה ל "אַיֶּכָּה"? במובן הליטראלי, כי אלוהים, בוודאי לפי האמונה של כותבי המקרא, יודע כל. לכן בשאלו  זאת מתכוון אלוהים לשאלה בדבר יקומו הנפשי-קיומי של אדם. זו אינה שאלה רטורית או שאלת תוכחה, אלא זו הזמנה התובעת מהאדם בירור עצמי. כך גם ביומן חורף – החוט השוזר היא קריאתו הנשמעת לא נשמעת של אוסטר לקורא "אַיֶּכָּה?

משפט הפתיחה של הספר הוא "נדמה לך שזה לא יקרה לך לעולם, שאתה האדם היחיד בעולם שאף אחד מן הדברים האלה לא יקרה לו". הסופר מרחיק את עצמו מהנעשה בספר כאשר הוא מוותר על כתיבה בגוף ראשון, ותוף כדי יוצר תחושה של פגישה אינטימית בינו לקורא בלבד. אוסטר חושף את חייו, אך הוא בעיקר חושף את הקורא. הכתיבה של אוסטר בגוף שני, אל הקורא, מכריחה את הקורא לחטט בפצעיו, לנבור בתוכו. זהו ספר תובעני, הקורא לחשבון נפש, בירור והעמקה.

הספר כתוב כמֶמוּאָר (ספר זיכרונות). בניגוד לאוטוביוגרפיה, שיחסית מובנית ומסודרת, "יומן חורף" מורכב מפרגמנטים, זיכרונות, ורסיסי זיכרונות מחייו של אוסטר. סגנון הספר מזכיר לעתים זרם תודעה – אוסטר עובר מזיכרון לזיכרון באופן אסוציאטיבי, אך לרוב קיבוץ הקטעים נעשה באופן תמאטי – אהבותיו, הקטטות הרבות להן היה שותף. החלוקה התמטית לעתים הופכת למאולצת מעט כמו, כאשר אוסטר סוקר לאורך כחמישים עמודים את המקומות בהם גר במהלך חייו.

יומן חורף, פול אוסטר, ספריה לעם – הוצאת עם עובד, 2013, 196 עמ'

בספר בראשית, לאחר שאדם הראשון אוכל מעץ הדעת פונה אליו אלוהים ושואל אותו "אַיֶּכָּה?", כלומר "איפה אתה?" הכוונה אינה ל "אַיֶּכָּה"? במובן הליטראלי, כי אלוהים, בוודאי לפי האמונה של כותבי המקרא, יודע כל. לכן בשאלו  זאת מתכוון אלוהים לשאלה בדבר יקומו הנפשי-קיומי של אדם. זו אינה שאלה רטורית או שאלת תוכחה, אלא זו הזמנה התובעת מהאדם בירור עצמי. כך גם ביומן חורף – החוט השוזר היא קריאתו הנשמעת לא נשמעת של אוסטר לקורא "אַיֶּכָּה?

משפט הפתיחה של הספר הוא "נדמה לך שזה לא יקרה לך לעולם, שאתה האדם היחיד בעולם שאף אחד מן הדברים האלה לא יקרה לו". הסופר מרחיק את עצמו מהנעשה בספר כאשר הוא מוותר על כתיבה בגוף ראשון, ותוף כדי יוצר תחושה של פגישה אינטימית בינו לקורא בלבד. אוסטר חושף את חייו, אך הוא בעיקר חושף את הקורא. הכתיבה של אוסטר בגוף שני, אל הקורא, מכריחה את הקורא לחטט בפצעיו, לנבור בתוכו. זהו ספר תובעני, הקורא לחשבון נפש, בירור והעמקה.

הספר כתוב כמֶמוּאָר (ספר זיכרונות). בניגוד לאוטוביוגרפיה, שיחסית מובנית ומסודרת, "יומן חורף" מורכב מפרגמנטים, זיכרונות, ורסיסי זיכרונות מחייו של אוסטר. סגנון הספר מזכיר לעתים זרם תודעה – אוסטר עובר מזיכרון לזיכרון באופן אסוציאטיבי, אך לרוב קיבוץ הקטעים נעשה באופן תמאטי – אהבותיו, הקטטות הרבות להן היה שותף. החלוקה התמטית לעתים הופכת למאולצת מעט כמו, כאשר אוסטר סוקר לאורך כחמישים עמודים את המקומות בהם גר במהלך חייו.

יומן חורף, פול אוסטר, ספריה לעם – הוצאת עם עובד, 2013, 196 עמ'

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן