זה כל כך 2013

גיל 4 הוא ה-40 החדש, וגיל 40 הוא גיל 4 החדש, וגיל 16 הוא ה-20 החדש והצעיר נהיה מבוגר והזקן צעיר וכולנו בני 16 או בנות 16, כמו שזמר מפורסם אחד אולי אוהב, אולי הוא ואולי אבא שלו. היינו צריכים לומר להם: "אתם לא תחליטו עלי" אבל כנראה שעברנו את הגיל

זה כל כך 2013

גיל 4 הוא ה-40 החדש, וגיל 40 הוא גיל 4 החדש, וגיל 16 הוא ה-20 החדש והצעיר נהיה מבוגר והזקן צעיר וכולנו בני 16 או בנות 16, כמו שזמר מפורסם אחד אולי אוהב, אולי הוא ואולי אבא שלו. היינו צריכים לומר להם: "אתם לא תחליטו עלי" אבל כנראה שעברנו את הגיל

פני הגדוד כפני המג"ד, ולגדוד הזה חסר אחד. רוצים דוגמה? בבקשה:

בפרסומת אחת, לבנק אחד, מופיעים שני ילדים, אחד בן והשנייה בת, המשחקים מבוגרים. בשיאה של הפרסומת אומרת ה"אישה" ל"בעלה": "זה כל כך 2012" ואנחנו הצופים מרוצים כל כך מההומור המושחז, מהילדים שאינם ילדים, מהמבוגרים שאינם מבוגרים ומהבלבול המוחלט של מי אנחנו ובני כמה אנחנו בכלל. בואו נקרא לזמר מזרחי מפורסם וגם לאבא שלו ונוכל כולנו להתבלבל בין ילד למבוגר לבין עוד יותר מבוגר והכול בחסות הבנק. איזה עולם מושלם. תכף גם נוכל לרכוש קוטג' וטלפון סלולרי אצל אותו אחד ומי יודע בני כמה אנחנו.

הפרסומת של שוש (צילום מסך)
אתם לא מחליטים עלי. הפרסומת של שוש (צילום מסך)

בפרסומת אחרת עומד ילד קטן, ארבע עד חמש שנים גג, אוכל חטיף כלשהו וחוזר על המנטרה החדשה: "אתם לא תחליטו עלי". מה רוצה הילד לומר? אתם המבוגרים לא תחליטו עלי, אני מבוגר מספיק כדי לאכול בעצמי את הזבל הזה, שאתם תרכשו. אולי תרכשו אותו ברמי לוי, שגם ימכור לכם חטיף וגם יחליט עבורכם על טלפון סלולארי. גיל 4 הוא ה-40 החדש, וגיל 40 הוא גיל 4 החדש, וגיל 16 הוא ה-20  החדש והצעיר נהיה מבוגר והזקן צעיר וכולנו בני 16 או בנות 16, כמו שזמר מפורסם אחד אולי אוהב, אולי הוא ואולי אבא שלו.

אז  נשאר לנו רק להתפלא ולא להאמין ולשפשף עיניים ולראות את הבנות שלנו מתבגרות מהר מדי לעולם מעוות, שהנורמות שלו הן כסף וכוח, קשרים ופרוטקציה, ובואו נמנה לנו רב גדול לשר חינוך ואוליגרך ענק לשר חוץ ונשים בראש הממשלה מישהו שמאד אוהב כסף וכוח ונשלם ים של כסף על שטויות וניתן לו לבזבז מהכסף של כולנו ונתבשם כולם בריח הנרות האלה, שהוא רע עד מאוד.

מישהו שם למעלה אולי חושב שזה נורמלי שמישהו שיש לו סופרמרקט ועוד סופרמרקט ועוד אחד צריך גם חברת תקשורת משלו. מישהו שם למעלה חושב, אולי, שזה שימושי שנרכז אמצעים כלכליים ותקשורתיים ביד אחת, אצל איש אחד ואז, בצעד אחד קטן, נוכל להעמידו לצדנו ובא לציון גואל.

מישהו שם למעלה באמת לא מבין מתי פרסומת היא "רק" לא חינוכית ומתי פרסומת עושה נזק של ממש לדור שלם? אולי מוטב לסגור לשנתיים את הרשות השנייה? למה לא? אפשר לקרוא לזה "מזעור נזקים". אולי את החלל הזה ימלא משהו טוב? משהו חינוכי? משהו פחות כלכלי ויותר אנושי? משהו שהוא פחות רשת סופרמרקטים ויותר מכולת אלברט, משהו שהוא פחות בנקים וביטוחים ויותר תחבורה ציבורית, למשל. שום עניין מהותי לא יינזק אם ילמדו ב"פרים טיים" כללי בלימה נכונה או גידול מלפפונים בבית או משהו כזה. כולנו נרוויח חינוך וחיים וגם אם יינזק מכך בעל הון כזה או אחר, באמת שלא אכפת לי. הנזק שנגרם לנו היום גדול פי מיליון.

היינו צריכים לומר להם: "אתם לא תחליטו עלי", אבל כנראה שעברנו את הגיל. 

צר לי עליך ילד קטן, לאיזה עולם אתה גדל. צר לי עליך ילדה קטנה, שלעולם כזה את גדלה. צר לי על נורמות מעוותות וצר לי מאוד על מנהיגים שהם לא. 

הכותב נשוי ואב לבנות צעירות: 16, 12 ו-10 שנים.

פני הגדוד כפני המג"ד, ולגדוד הזה חסר אחד. רוצים דוגמה? בבקשה:

בפרסומת אחת, לבנק אחד, מופיעים שני ילדים, אחד בן והשנייה בת, המשחקים מבוגרים. בשיאה של הפרסומת אומרת ה"אישה" ל"בעלה": "זה כל כך 2012" ואנחנו הצופים מרוצים כל כך מההומור המושחז, מהילדים שאינם ילדים, מהמבוגרים שאינם מבוגרים ומהבלבול המוחלט של מי אנחנו ובני כמה אנחנו בכלל. בואו נקרא לזמר מזרחי מפורסם וגם לאבא שלו ונוכל כולנו להתבלבל בין ילד למבוגר לבין עוד יותר מבוגר והכול בחסות הבנק. איזה עולם מושלם. תכף גם נוכל לרכוש קוטג' וטלפון סלולרי אצל אותו אחד ומי יודע בני כמה אנחנו.

הפרסומת של שוש (צילום מסך)
אתם לא מחליטים עלי. הפרסומת של שוש (צילום מסך)

בפרסומת אחרת עומד ילד קטן, ארבע עד חמש שנים גג, אוכל חטיף כלשהו וחוזר על המנטרה החדשה: "אתם לא תחליטו עלי". מה רוצה הילד לומר? אתם המבוגרים לא תחליטו עלי, אני מבוגר מספיק כדי לאכול בעצמי את הזבל הזה, שאתם תרכשו. אולי תרכשו אותו ברמי לוי, שגם ימכור לכם חטיף וגם יחליט עבורכם על טלפון סלולארי. גיל 4 הוא ה-40 החדש, וגיל 40 הוא גיל 4 החדש, וגיל 16 הוא ה-20  החדש והצעיר נהיה מבוגר והזקן צעיר וכולנו בני 16 או בנות 16, כמו שזמר מפורסם אחד אולי אוהב, אולי הוא ואולי אבא שלו.

אז  נשאר לנו רק להתפלא ולא להאמין ולשפשף עיניים ולראות את הבנות שלנו מתבגרות מהר מדי לעולם מעוות, שהנורמות שלו הן כסף וכוח, קשרים ופרוטקציה, ובואו נמנה לנו רב גדול לשר חינוך ואוליגרך ענק לשר חוץ ונשים בראש הממשלה מישהו שמאד אוהב כסף וכוח ונשלם ים של כסף על שטויות וניתן לו לבזבז מהכסף של כולנו ונתבשם כולם בריח הנרות האלה, שהוא רע עד מאוד.

מישהו שם למעלה אולי חושב שזה נורמלי שמישהו שיש לו סופרמרקט ועוד סופרמרקט ועוד אחד צריך גם חברת תקשורת משלו. מישהו שם למעלה חושב, אולי, שזה שימושי שנרכז אמצעים כלכליים ותקשורתיים ביד אחת, אצל איש אחד ואז, בצעד אחד קטן, נוכל להעמידו לצדנו ובא לציון גואל.

מישהו שם למעלה באמת לא מבין מתי פרסומת היא "רק" לא חינוכית ומתי פרסומת עושה נזק של ממש לדור שלם? אולי מוטב לסגור לשנתיים את הרשות השנייה? למה לא? אפשר לקרוא לזה "מזעור נזקים". אולי את החלל הזה ימלא משהו טוב? משהו חינוכי? משהו פחות כלכלי ויותר אנושי? משהו שהוא פחות רשת סופרמרקטים ויותר מכולת אלברט, משהו שהוא פחות בנקים וביטוחים ויותר תחבורה ציבורית, למשל. שום עניין מהותי לא יינזק אם ילמדו ב"פרים טיים" כללי בלימה נכונה או גידול מלפפונים בבית או משהו כזה. כולנו נרוויח חינוך וחיים וגם אם יינזק מכך בעל הון כזה או אחר, באמת שלא אכפת לי. הנזק שנגרם לנו היום גדול פי מיליון.

היינו צריכים לומר להם: "אתם לא תחליטו עלי", אבל כנראה שעברנו את הגיל. 

צר לי עליך ילד קטן, לאיזה עולם אתה גדל. צר לי עליך ילדה קטנה, שלעולם כזה את גדלה. צר לי על נורמות מעוותות וצר לי מאוד על מנהיגים שהם לא. 

הכותב נשוי ואב לבנות צעירות: 16, 12 ו-10 שנים.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן