בירושלים, בחוץ, החל מהבוקר ובבת אחת, הכול כוסה לבן. הרגשת טוהר באוויר. הלבן הבתולי התרעם ונערם על פני האספלט האפור המצולק, השגרתי הקשה.

העצים שטרם הספיקו להתפשט, התהדרו לבן, כאילו נותנים לנו הופעה בלבנים סקסיים, שנייה לפני העירום המלא. הגשם והרוחות של אתמול, שהעלו זיכרון לונדוני, התחלפו בשקט מופתי, שקט מפואר. כזה שמנצח כל טקס אשכבה ויוצר תחושת אחדות.

העיר עצרה פעמיה, מערכת החינוך הושבתה, בקופות החולים לא לוקחים דם וברדיו ממליצים לא לנסוע ברכב פרטי, להתסייע בתחבורה ציבורית. להיות ציבוריים.

איינשטין הלך, ריבלין הלך, מנדלה הלך… אומרים שדור מתחלף. מין יום כזה. כל אחד אומר לעצמו כל מיני דברים שיעזרו לו להתגבר ולהתבגר.

[related-posts]