הניצחון המשפטי בקרב על הבחירות בבית שמש הוא רק ההתחלה והוא חייב להסתיים בניצחון חד משמעי בבחירות. לא פחות!

אם לאחר הניצחון הזה שוב ינצחו החרדים בקרב על הבית בבית שמש – יאבד הציבור החילוני והציוני את המלחמה על ביתו, גם בשאר המדינה.

בית שמש הפכה לנקודת המשען הארכימדית, שעליה ייקבע גורלה של מדינת ישראל בכל הקשור לסוגיות דת ומדינה. נקודת המשען הארכימדית הזו נקבעה עוד הרבה לפני הבחירות המקומיות האחרונות, כאשר התפרסם סיפורה של נעמה מרגוליס, תלמידה בכיתה ג', שהפכה מטרה ליריקות מצד חרדים בשל לבושה ה"לא צנוע". נעמה הקטנה, ילדה למשפחה דתית שעלתה מארה"ב, פחדה לעשות אפילו את 300 המטרים שהפרידו בין ביתה לבית הספר הסמוך, מחשש כי תיתקל שוב ביריקות חרדים. סיפורה הרעיד את אמות הסיפים במדינה. פתאום התעוררו הכל וגילו כי בית שמש חיה תחת כיבוש חרדי – כיבוש אלים וכוחני שהזדחל לו לעיר, מתחת לרדאר, בלי שאיש שם לבו לכך.

לא פלא כי הציבור הנמצא תחת הכיבוש החרדי הגיע מתודלק במוטיבציה עצומה, לנצח בבחירות האחרונות לעיריית בית שמש. אבל בסיבוב האחרון של הבחירות הקומבינה גברה על המוטיבציה הזאת. הסיבוב הראשון במלחמה על הבית הסתיים בתבוסה שנבעה כל כולה מתעשיית הזיופים החרדית.

אחרי שבית המשפט המחוזי בירושלים קבע "מועד ב'" לבחירות – זו צריכה להיות משימה לאומית, לא רק מקומית, לנצח את הבחירות האלה ולהחזיר את בית שמש לידי הציבור החילוני והדתי המתון. מי שינצח בבחירות האלה ינצח לא רק במישור המוניציפאלי, שאין לזלזל בחשיבותו. זה יהיה ניצחון תודעתי שיהדהד בכל רחבי המדינה ושישליך על המשך מגמת ההשתלטות הזוחלת, של האוכלוסייה החרדית, על שכונות ויישובים בעלי אופי חילוני, מסורתי או דתי מתון.

לכן, אסור להשאיר את הציבור החילוני והדתי המתון, בבית שמש, לבדו מול החרדים. אין כל ספק כי החרדים יתגייסו בפקודת רבניהם לסייע לחרדים בבית שמש בבחירות. הפעם צריך הציבור החופשי והציוני בכל הארץ להתגייס בבמערכת הבחירות וביום הבחירות עצמו לצד הציבור החילוני והציוני בבית שמש. אסור להפקיר אותם לבד במערכה. מי שיכול שיתגייס לסייע, בעידוד הציבור החילוני והציוני להצביע, בהסעות ובארגון ביום הבחירות – ובעיקר באיוש כל ועדות הקלפי בבית שמש, באנשים מהמחנה הנלחם על ביתו, כדי למנוע כל אפשרות לגנוב שוב את הבחירות האלה

מירי רגב

מכירים את הסיפור על בלק בן צפור, מלך מואב, שביקש לעצור את מסע הניצחונות של עם ישראל בדרכו לארץ? הוא שלח שליחים אל בלעם, הנביא והמכשף הרשע, כדי שיבוא לקלל את בני ישראל. אבל בלעם, שהתגייס בחפץ לב למשימה, רצה לקלל – ויצא מברך. בכל פעם שפתח את פיו – הרעיף על עם ישראל צרור ברכות במקום קללות.

החוק החדש נגד עמותות השמאל, שאותו יזמה ח"כ מירי רגב, ואשר אמור לעלות להצבעה בוועדת השרים לחקיקה, יכול להפוך עבור מירי רגל לבומרנג, מסוג הקללות שהפכו לברכות. הצעת החוק מבקשת למנוע את רישומה של כל עמותה, שמבקשת לשלול את אופייה היהודי של מדינת ישראל. על פי חוק העמותות הקיים, יכול רשם העמותות למנוע את רישומה של עמותה, רק אם היא שוללת את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. על פי התיקון לחוק, תישלל זכותה של עמותה להירשם – גם אם אחת ממטרותיה היא שלילת אופייה היהודי של המדינה. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "מוצע לשלול אפשרות רישומה של עמותה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בהתאם לאמור בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

סביר להניח שבסופו של דבר הצעת החוק הזאת תיפול, או בוועדת השרים לחקיקה או בכנסת. ואם לא – בג"ץ יפיל אותה בסופו של דבר. ואולי חבל. משום שהצעת החוק הזאת אם תתקבל עלולה להפוך לחרב פיפיות דווקא לכל מיני עמותות ימין שמבקשות להנציח את הכיבוש – ובכך לסכל את סיכוייה של המדינה להיות מדינה יהודית.

לא ברור מה בדיוק עבר במוחה של ח"כ רגב, כאשר הגתה את הצעת החוק הגאונית הזאת. אבל בטוח שהיא לא חשבה לסכל את קיומו של הכיבוש. אין ספק שהיא לא חשבה עד הסוף על כך, שאלו המסכנים יותר מכל את אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה – הם בדיוק אלו המבקשים להנציח את ההתנחלויות ואת שלטוננו בגדה המערבית.

הים הוא אותו ים, מירי רגב היא אותה מירי רגב – ונתניהו? במקביל לשחרור 26 המרצחים הפלסטיניים מהכלא, הוא יפרסם מכרזים על בניית עוד כ-1400 יחידות דיור מעבר לקו הירוק. עוד מעשה ראוותני, שנועד להרגיע את האגף הימני בקואליציה שלו ואולי גם את מצפונו הפוליטי.

ההכרזה הצפויה סוללת את הדרך לעימות נוסף, ראש בראש, עם הממשל האמריקני וגם עם האיחוד האירופי – שהזהיר את ישראל כי אם המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, יתפוצץ סביב הכרזה חדשה על בנייה בשטחים, תראה אירופה את ישראל אשמה בקריסת תהליך השלום. אבל יותר מכל מלמדת ההכרזה הצפויה הזאת כי גם נתניהו נשאר אותו נתניהו. ושוב, אותו נתניהו בדיוק מוכיח לנו שמבחינתו האינטרסים של המתנחלים הם מעל לכל – והשאר, שיילכו לעזאזל. עוד גלישה במדרון החלקלק לעבר הבידוד והדה לגיטימציה של ישראל.

ועוד משהו קטן. לפיד.

האיש שהכריז רק לאחרונה, כי לא ייתן למוסס את תהליך השלום – עדיין שותק. משהו קטן, כבר אמרנו?

סנאודן

תגידו מה שתגידו על אדוארד סנאודן – חוש הומור יש לו. המגלומן – שהשתן עלה לראשו – בירך את אזרחי העולם בחגיגיות, באמצעות ערוץ 4 הבריטי, לקראת השנה החדשה. הוא לא הסתפק בברכה סתם. הוא גם הטיף מוסר וסיפר לנו שהממשל האמריקני פיתח רשת עולמית של מזימות וש"ילד שנולד היום יגדל בלי טיפה אחת של פרטיות ורגע לעצמו וזו בעיה קשה". עוד אמר סנאודן, שאם הממשלה באמת רוצה לדעת איך אנחנו מרגישים "היא תמיד יכולה לשאול. זה גם הרבה יותר זול מריגול".

ומהיכן נשא סנאודן את נאומו רצוף התוכחות, על החדירה לפרטיות ועל הריגול? ממוסקבה שהייתה מאז ומתמיד – והיא גם היום – אורים ותומים לעולם כולו בתחום זכויות האדם והאזרח, ובעיקר בכל הקשור להקפדה על פרטיותו של האדם ולהימנעות מריגול.