[rating=3]

מי לא אוהב את בן סטילר? בעצם, הרבה אנשים. ראינו אותו בקומדיות חלם כ"פגוש את הפוקר'ס", "לילה מוטרף במוזיאון" ו"זולנדר". שמענו את קולו בסרטים המונפשים "מגה מוח" ובסדרת "מדגסקר". אין ספק שלסטילר יש כישרון, אך הוא אינו הטעם של כולם.

עם זאת, אי אפשר להאשים אותו בשאפתנות יתר. מתוך מחווה להרבה סרטים הוליוודיים – "להתחיל מחדש", "פורסט גאמפ", "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" ועוד, סטילר נעמד בפעם החמישית מאחורי המצלמה, בתפקיד במאי "חייו הסודיים של וולטר מיטי"; אבל בדיוק כמו בסרטיו הקודמים, "מציאות נושכת", "כייבל גאי", "זולנדר" ו"רעם טרופי", הוא לא מצליח להתאים בין עלילה סאטירית לקומדיה נשכנית.

ב"חייו הסודיים של וולטר מיטי" סטילר מגלם אדם חולמני הנקרא וולטר מיטי, דמות מסיפור של ג'יימס ת'רבר, שהתפרסם בסיפור קצר שהופיע בעיתון "ניו יורקר" בשנת 1939. הביצוע הראשון לסרט הופק בשנת 1947, כשהשחקן דני קיי גילם אדם העובד כמגיה ליצירות ספרותיות זולות. בהפקה הנוכחית וולטר מגלם חוקר תמונות עבור מגזין "לייף" היוקרתי. בעודו מאוים לאבד את מקום עבודתו, הוא יוצא לסייר ברחבי העולם במטרה למצוא תשליל אבוד, שעשוי לשמש כתמונת השער של הגיליון המודפס האחרון של המגזין.

הסצנות הטובות בסרט הן כשוולטר מיטי חולם שהוא סופרמן בלב מנהטן, או מתכתש להצית אהבה עם עמיתתו למשרד, שריל מלהוף (קריסטין ויג, "דייט לילי"). ניתן אף לשבח ולהלל את הצילומים היפהפיים בסרט של סטיוארט דרייבור ("הפסנתרן"), אשר ממקסם את מנעד הנופים המדהימים של איסלנד, גרינלנד וטיבט.

יחד עם זאת, למרות הופעת משנה של שניים מהשחקנים הגדולים בהוליווד כיום, שון פן ("מילק") – המגלם את הצלם שון או'קונל, ושירלי מקליין ("תנאים של חיבה") – המגלמת של את אמו של וולטר מיטי, הסרט לא אחיד בסכום חלקיו. בדיוק כשיש לו הזדמנות לנצוץ ולהתעלות בתסריט, הוא מתחיל להיגרר ומובל לעניינים משמימים. בדיוק כשצריך את דמותה המשעשעת והמקסימה של שריל מלהוף, היא נעלמת. ברגע שיש מעט צחוק, הסרט הופך רציני.

בסופו של דבר, וולטר מיטי מנסה לשרוד בזיכרונות הצופים יותר בזכות אפקטים מיוחדים ונופים יפהפיים, מאשר ביכולתו של התסריט למצות עצמו ולספר סיפור. בניגוד למה שמוזכר בפוסטר של הסרט המופץ בימים אלו בישראל, זה לא "פורסט גאמפ" החדש.