עולם הניהול קיבל כרטיס צהוב: סיכום 2013

עוד שנה של כאוס, הרבה התפתחויות, שר אוצר חדש וגם תופעות חדשות: התאגדויות עובדים ומודעות עולה • המהפכה החברתית השאירה סימנים, אך יש שמעדיפים להתעלם מהם

Print Friendly

נוחי דנקנר הלך הביתה, בלי החברות שלו. יש אומרים שהוא הימר והפסיד. אחרים אומרים שזהו סימן לבאות – מי שחטא ייתן את הדין. עולם הניהול קיבל כרטיס צהוב: יש דברים שהיו נסבלים בעבר, אבל לא עוד.

משמאל: נוחי דנקנר,  אדוארדו אלשטיין ונשיאת ארגנטינה - כריסטינה פרננדס דה קירשנר (צילום: יח"צ)

משמאל: נוחי דנקנר, אדוארדו אלשטיין ונשיאת ארגנטינה - כריסטינה פרננדס דה קירשנר (צילום: יח"צ)

תהליכים ושינויים מתרחשים כל הזמן, בחברה, בטכנולוגיה ובכלכלה, אבל בשנים האחרונות הם מתרחשים בצורה מואצת. בעוד אנחנו מנתחים היכן אנחנו כרגע, אנחנו כבר למעשה בשלב הבא. כלי ניתוח שהיו נכונים וראויים לפני שנה, נס ליחם וצריך להמציא מהר חדשים ונכונים יותר.

כאוס, כבר אמרנו?

נילי גולדפיין

נילי גולדפיין

ניל"י גולדפיין, מנכ"לית GLS , מקבוצת הייעוץ נירם גיתן, טוענת שאחד ההבדלים המשמעותיים שנוצר בין השנה האחרונה לאלה שלפניה הוא, שנושאים רבים מגיעים לבית המשפט, ושם ניתנים פסקי דין שונים מאלה שניתנו בעבר. כך משתנה הסדר הציבורי, שמשפיע על התנהלות משרדי ממשלה וחברות עסקיות. יחסי הכוחות בין העובדים והיחידים לבין החברות לבין הסדר הכלכלי והמדינה משתנים.

גולדפיין: "הפסיקה שאסור לנמלים הוותיקים להפריע להקמתם של נמלים חדשים, הפסיקות בקשר לאפשרות של העובדים להתאגד ולהקים ועדים, והעונשים שהוטלו על נוחי דנקנר – כל אלה מסמלים רוח חדשה".

התפכחות העובדים

עליית כוחה המחודש של הסתדרות העובדים החדשה, זאת שכבר מזמן הוספדה, מצביעה על כך שקיימת התפכחות מצד העובדים. במשך שנים שררה תפישה שעל החברות עצמן, באמצעות פונקציות משאבי האנוש והרווחה, מוטל למלא את מקומם של הוועדים. זה לא הוכיח את עצמו. גם האווירה נגד התאגדויות שרבים מאוד היו שותפים לה, משתנה. העובדים מבינים שוב, שאם לא יפעלו יחד, הארגונים ירמסו אותם לגמרי. איתן  מאירי, מנכ"ל חברת הייעוץ 'ניהול אפקטיבי' מצביע על כך שפערי השכר, כפי שניתן לראות מהדו"חות שפורסמו בימים האחרונים, הולכים ומתרחבים, והעשירים ממשיכים להתעשר בגדול על חשבון העניים, שהולכים ומתדרדרים.

איתן מאירי

איתן מאירי

מול פערי השכר המתגברים ניתן לראות את המאבקים המתוקשרים הראשונים, כמו זה שהיה בפלאפון, הבהירו שהארגונים והמנהלים שהתרגלו לפעול בצורה מסוימת, בכוחניות, לא נכונים יותר לזמננו, והתאגדות קמה על אפן וחמתן של ההנהלות. היום זה כבר נתפס כלגיטימי יותר.

מי שמאמין בתפישה ההגליאנית שמדברת על תזה, אנטי-תזה וסינתזה, יכול להצביע על כך שאנו נמצאים היום בשלב האנטי-תזה המהיר, ולקוות לכך ששלב הסינתזה יגיע במהרה. מה יהיה שם? אולי עובדים חזקים קצת יותר, יחסי עבודה מאוזנים יותר, מודעות גבוהה יותר לזכויות העובדים.

"המחאה החברתית שרבים כבר הספידו, לא באמת מתה", טוענת גולדפיין, "היא השאירה אחריה עקבות כבדים וברורים. המנגנון הממשלתי והציבורי, שזז לאט, הפיק לקחים ודווקא הוא מתחיל ליישם את מסקנות דו"ח טרכטנברג. משם תגיע השפעה גם על הסקטור הפרטי".

משהו משתנה גם בשדרת הניהול

גולדפיין מצביעה על כך, שבשנת 2013 מספר המנהלים והבכירים שהתחילו להתעניין בכיווני קריירה חדשים, ואולי גם שונים בתכלית מאלה שעשו קודם לכן, גדול פי 10 מזה שהיה בשנה הקודמת. ארגונים רבים פיטרו בשקט את שדרת הניהול הבכיר והיקר, כדי להוריד עלויות ולהשתנות. גם רמות המודעות וה'רוחניקיות' שתפסו את הבכירים שהתחילו לחפש משמעות בחייהם עלו. כל אלה, בין שפוטרו או לא, מחפשים כיוונים חדשים ושונים ורואים את העולם בצורה אחרת. חלקם אמנם חש אבוד לחלוטין לנוכח העולם המשתנה, אך באים גם כוחות אחרים, שרוצים שארגונים ייראו אחרת. מכאן, מאמינה גולדפיין, יצמחו ארגונים חדשים בעלי מודעות אחרת לסביבה, עם יחסי כוחות שונים בין הפרט לארגון. גם מאירי מצביע על כך, שאנשים מפתחים מודעות גבוהה יותר, גם לטבעונות, לאורח חיים בריא ולזכויות שונות. "מי שחומל על בעלי חיים, למשל, יחמול יותר גם על בני אדם", הוא רואה קרן אור באפילה.

גולדפיין אופטימית יותר ממאירי, שטוען כי אנחנו הולכים ומעמיקים את הדפוסים השליליים ואת הפערים. היא רואה מעבר הדרגתי מבלבול ללבלוב בשנת 2014. נותר לנו רק לקוות שאכן הדבר יהיה כך.

שנה אזרחית טובה.

Print Friendly

על אודות אביבה רוזן

אביבה היא כתבת תרבות, ניהול וקריירה במגפון. כותבת במבט אנלוגי על העולם הדיגיטלי שלנו. אביבה היא תסריטאית, מחזאית, סופרת ומרצה. לשעבר עיתונאית בגלובס ובירחוני ניהול וכלכלה שונים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, יחסי עבודה, כלכלה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על עולם הניהול קיבל כרטיס צהוב: סיכום 2013

  1. מאת נירית האן‏:

    הכרטיס צהוב, הפרצוף אדום, אבל האור ירוק.. הממשלה נותנת יד למחדלים ניהוליים כיוון שאינה עושה מספי כדי לשבור מונופולים רבי שנים במשק, ולהדיר רגליהן של שדרות ניהוליות רקובות של אנשי עסקים שהורשעו בעבר

  2. מאת דניאל קריצ'מר‏:

    לכבוד הוא לי לנסח תגובה לכתבתה של העיתונאית אביבה רוזן. מעט עיתונאים מסוגלים גם להתבונן על המעגלים הגדולים של ההסטוריה (תזה-אנטיתזה-סינתזה כלשונה וכלשון הגל, התפתחות ספירלית או תנועת המטוטלת של ההסטוריה במלים אחרות) ובו זמנית להתמצא לחלוטין בפרטים הקונקרטיים של המידע.
    אביבה שמה את ידה על הדופק הממשי של האירועים, לא כפרשנים אחרים הממהרים לגלות "מגמה" בכל תהפוכה רגעית. היות ועימות בין מעמדות עשוי לביא ל"שקיעתם של שניהם" (כדברי מרכס ואנגלס ב-1848), והיות ששינויים בתרבות התאגידים מוצעים וממומשים מכל מיני כיוונים אידאולוגיים – גם מתחום הניהול האורתודוקסי – מן הראוי שכתבה כזאת תפתח בסדרה העוקבת אחרי ההתקדמויות.
    אביבה, מצפים לפרי-עתך!
    שנה אזרחית טובה, מתוך אזרחות ובה.