Skip to content

לצמצם למינימום את המשלחת לאושוויץ ולסייע לניצולים שנותרו

מי שמכיר את המאמצים הסיזיפיים של ניצולי השואה הקשישים כדי לזכות בכספי הסיוע שהתקבלו עבורם ובגינם, לא יכול לא להתקומם על קיומה של משלחת הענק ולתהות על מטרותיה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

לעיתים רחוקות יוצא לאזרחי המדינה ליהנות מרגישות, טוב לב, הבנה והתחשבות מנבחרי הציבור שלהם. כך, למשל,  במקרה הבא: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הקדים את משלחת הענק לאושוויץ לקראת יום השואה הבינלאומי שיתקיים בסוף ינואר 2014, מחשש שהעדים, ניצולי השואה (30 במספר מתוך משלחת של 300 כולל 70 חברי כנסת) ילכו לעולמם. מחווה מרגשת בעיני חברי הכנסת, אבל בפועל – עצם קיומה של המשלחת וגודלה הם התעלמות מצרכיהם של ניצולי השואה במקרה הטוב ובמקרה הרע – ניצול ציני של מכאובם.

הנה מעט נתונים שידועים בוודאי לכל מי שמחפש אותם, אך מכיוון שאיש מאילו שצריך לחפש אותם אינו עושה זאת, חשוב להביאם גם כאן:

בישראל חיים כיום כ-192,000 ניצולי שואה. יותר מ-1,000 ניצולים הולכים לעולמם מדי חודש. ניצולי השואה מזדקנים והולכים והגיל הממוצע שלהם עולה: על פי נתוני הקרן לרווחת ניצולי השואה לשנת 2012, כ-45% מהניצולים הנזקקים לסיוע הם מעל גיל  80 ו-40% מהניצולים הנזקקים לסיוע הם מעל גיל 86. הגיל הממוצע של ניצולי השואה בישראל הוא 84, וכשליש מהם (יותר מ-36%) חיים לבד ונאלצים להסתדר בגפם.

(צילמה: שרית פרקול)
ההזדמנות האחרונה לסייע להם (צילמה: שרית פרקול)

מדי חודש נפטרים כ-430 ניצולי שואה סיעודיים שקיבלו סיוע מהקרן. כשליש מניצולי השואה בישראל, שהם כ-60,000 אזרחים, פנו לקרן בשנה האחרונה לקבלת סיוע, רובם בעלי הכנסה נמוכה או בהגדרה של האוצר "נזקק- נצרך". רבים מהניצולים מתקשים לשרוד כלכלית: 89% מניצולי השואה, הפונים לקרן לסיוע כלכלי, חיים מהכנסה של פחות מ-5,000 שקלים בחודש, 68% מהם חיים מהכנסה של עד 3,000 שקלים בחודש בלבד. להערכת הקרן לרווחת ניצולי השואה, הגידול בצרכי הניצולים יימשך עד שנת 2015 וזוהי תקופת זמן קריטית בה הקרן צופה גידול בצרכים. לפיכך יש חלון של שנתיים שהוא ההזדמנות האחרונה למאמץ לאומי כלפי אוכלוסיית ניצולי השואה בישראל.

מי שמכיר את המאמצים הסיזיפיים של ניצולי השואה הקשישים כדי לזכות בכספי הסיוע שהתקבלו עבורם ובגינם, לא יכול לא להתקומם על קיומה של המשלחת ולתהות על מטרותיה. היחס לניצולי השואה בשנים האחרונות (ארבעה עשורים, ליתר דיוק) הוא כאל ניצבים או ככלי אשר באמצעותו מבהירה מדינת ישראל את מטרותיה. רוב הנציגים רמי הדרג ממדינות העולם מגיעים ל"יד ושם", מניחים זר בטקס מתוקשר וכותבים מילות תנחומים בספר המבקרים. בביקורים לכשעצמם אין בעיה, העיוות כאן הוא שצריך לתגמל את "הניצבים" בטקסים, שהם עשרות אלפי ניצולי השואה שחיים עדיין, ולא למרר את חייהם כאשר הם נאבקים על תנאי מינימום המגיעים להם.

לו היו נבחרי הציבור רגישים באמת, היו מצמצמים את המשלחת למינימום ומשתמשים בכסף הזה לרווחתם של אותם ניצולים שבשמם ובשם עברם מגיעה המשלחת לאושוויץ ואת זכר יקיריהם היא מבקשת להנציח.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן