סימני הרוח: שנה חדשה מתחילה

שנת 2013 מסתיימת ונדמה שדבר מהותי לא ממש משתנה, זאת אם בוחנים את ההחלטות האחרונות של שרי הבריאות והתחבורה. ניצנים לשינוי אפשר למצוא במקומות מפתיעים מעבר לים, המעודדים את מי שמצפה להתחלה חדשה בשנה חדשה, למשל בקובה

Print Friendly

לפני שנה הגענו לאותו תאריך גורלי (21.12.12) שבני המאיה דיברו, או שלא דיברו עליו – תאריך בו העולם אמור היה להשתנות מהותית. היו שתרגמו את זה לסוף העולם, תוך שהם שוכחים שהעולם לפי המאיה לא עתיד להגיע אל סופו, אלא רק לסופו כפי שאנו מכירים אותו.

2014 - שנה של חופש (freedigitalphotos)

2014 - שנה של חופש (freedigitalphotos)

כיום, רגע לפני הכניסה ל-2014, רבים יגידו שדבר מהותי לא ממש השתנה. הצצה לחדשות עשויה להראות את אותו הדבר: אותה פוליטיקה ישנה במסווה של חדשה, אותן החלטות אינטרסנטיות של גורמים כאלה ואחרים, ורק הפרצופים (בחלקם) השתנו. את הניצנים המעודדים לשינוי אפשר למצוא מעבר לים באירועים חדשותיים, אשר חלקם לא מגיעים אלינו, לתקשורת בישראל.

המציאות החיצונית מייאשת

הנה הפוליטיקה הישנה במיטבה. ההחלטה של שרת הבריאות יעל גרמן לצמצם את היקף השימוש בקנביס רפואי על ידי צמצום מספר המחלות בהן מותר להשתמש בצמח, בהן איידס; כמו גם צמצום מספר האפשרויות לצריכה של הצמח – כאשר מ-1.1.14 מבוגרים לא יוכלו יותר לקבלו בעוגיות, ומטופלים חדשים כבר זמן מה מקבלים אותו בהתחלה רק בשמן. הפגיעה בחולים ברורה וצפויה, ובכל זאת ההחלטות אינן משתנות.

דוגמת אחרת מספק שר התחבורה ישראל כץ, שהחליט על פתיחת שוק האוטובוסים לייבוא. הכתבה הנרחבת שעשו על כך בחדשות סוף השבוע מעלה כמובן חשד לשחיתות, כשם שההחלטות של גרמן חשודות לכאורה בניסיון להעדיף את טובת חברות התרופות. במקרה של האוטובוסים עשויה להתרחש כאן פגיעה בתעשייה המקומית, הגברת האבטלה, בצד הגדלת הרווח של יבואן האוטובוסים – עסקן פוליטי, המקורב ככל הנראה לשר.

כשאני מסתכל על המציאות הזו אני נוטה להתייאש. כמו בחוץ גם בפנים, השינויים לוקחים זמן רב יותר מכפי שהייתי רוצה והחדשות מספקות אבחנה חד משמעית: יש עוד דרך לעשות.

ליבראליות גם בדיקטטורה

מי שמחפש חדשות טובות ללמוד מהן על שינוי שאכן מתרחש, יכול למצוא אותן בימים אלו מעבר לים.

שינוי אחד, למשל, קרה בעת הלוויה של נלסון מנדלה, אז לחצו ידיים נשיא ארצות הברית ונשיא קובה. האירוע מיוחד, ללא ספק – סימן זהיר לפיוס ראשוני בין שתי אויבות, בחוץ כמו גם בפנים.

הסימנים המעודדים יותר נצפו בקובה עצמה. העובדה שלחיצת היד הוקרנה בטלוויזיה המקומית אומרת רבות על כוונת הממשל. באותו ערב בו כל זה קרה, הוקרנה בטלוויזיה המקומית תוכנית "פנל מומחים לזכויות אדם", בה דיברו בין השאר על החשיבות שבמתן זכויות שוות ויחס של כבוד לקהילת הגייז המקומית.

רוצים עוד? לפני כשבוע עברה בקובה הצעת חוק, לפיה אפליה על רקע נטיה מינית אסורה במקומות עבודה. מאחר ורובם ככולם שייכים לממשלה, זו למעשה הודעה של המדינה על כך שהיא הופכת לליברלית.

כן, קובה עדיין דיקטטורה לכל דבר, אבל העובדה כי תפיסות ליברליות נכנסות גם אליה אומרת הרבה על השינוי שכולנו עוברים. הדיקטטורה של הפחד עוד קיימת בתוכנו, אך האור הולך וגדל.

שנה חופשיה לכולנו.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש
Print Friendly

על אודות שחר בן-פורת

שחר הוא כתב לייף סטייל במגפון כמו גם במגזינים ובאתרים נוספים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אלטרנטיבי, גוף רוח ונפש, ד, פנאי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.