[rating=3]

"להציל את מיסטר בנקס" הוא סרט בהפקת חברת וולט דיסני, צולם באולפני וולט דיסני, כשהדמות הגברית הראשית היא למעשה וולט דיסני (בכיכובו של טום הנקס, "קפטן פיליפס"), ומספר כיצד חברת וולט דיסני הפיקה את סרט הקולנוע: "מרי פופינס".

השחקנית הראשית היא אמה תומפסון (הדמות הראשית ב"נני מקפי" – סרט המזכיר את דמותה בעלילה זו), אשר מגלמת את מחברת סדרת ספרי "מרי פופינס" – פ. ל. טרווארס. הסרט מציע גישה לאחורי הקלעים של המשא ומתן על יצירתה, והעינויים שהיא גרמה לצוות האולפן הגדול כדי להביא את הדמות האהובה אל המסך הענק. בעיקר למי שטרם ראה, וכדי לסבר את העין על המרחק בין שני צידי השולחן במשא ומתן: טרווארס התעקשה שבסרט "מרי פופינס" לא תהיה מוזיקה ולא יהיה אף שמץ של הנפשה.

תומפסון אמנם משחקת נהדר (וסיכוי גדול למועמדות לאוסקר), אך יכולת האלתור שלה הייתה מצומצמת, כיוון שהתסריט של "להציל את מיסטר בנקס" נבנה בחלקו על פי ההקלטות המקוריות של טרווארס משנת 1964, בעת שהתעקשה על כל פרט בעיבוד הקולנועי לספריה. הסרט אף מדגיש את נחישותה להכניע לחלוטין את יוצרי הסרט, אבל נתקלת בעקשנותו של וולט דיסני (טום הנקס מעניק ביצוע משכנע למדי).

ההערצה לוולט דיסני אינה נסתרת מהעין בסרט: הופעתו הראשונה של הנקס ב"להציל את מיסטר בנקס" מזכירה את האופן שבו היה נכנס ג'ון וויין רכוב על סוס לסרטי המערבונים (הבמאי של הסרט הנוכחי, ג'ון לי הנקוק, אף הלביש מוזיקת מערבונים לרקע). עם זאת, אחרי שנכנסים לעובי הקורה, הנקס מקבל הזדמנות לתאר את דיסני כאיש מכירות חכם ומלא חיים. אין בו שמץ של אמנות או יצירתיות, אבל הוא מבין איך להפוך יצירת אמנות למשהו מניב ומושך.

"להציל את מיסטר בנקס" אינו סרט קליל לחלוטין: הפלאשבקים של טרווארס מראים כיצד התמודדה עם ההתמכרות לאלכוהול של אביה (קולין פארל, "זיכרון גורלי"), אם כי הסיפור כתוב ברמה שגם ילדים יבינו את העלילה. הסרט ארוך, נמשך מעט יותר משעתיים ואף חוזר על עצמו בקטעים מסוימים. על אף כל זאת, יש משהו מהפנט כאן אודות תהליך יצירה של סרט, במיוחד אם יש לכם חולשה למחזות זמר בסגנון דיסני.

בשלב מסוים, כותבי השירים של "מרי פופינס" – רוברט שרמן (בי. ג'יי. נובאק, "לדפוק התמחות") וריצ'ארד שרמן (ג'ייסון שוורצמן, "ראשמור"), שרים את שיר הבנק, המצית את זיכרונותיה של טרווארס, ולבסוף את שיתוף הפעולה איתה. גם הנהג שמסיע אותה לכל מקום (פול ג'יאמטי, "דרכים צדדיות") משחק על המצפון של טרווארס, אך בעיקר של באי בית הקולנוע, וכפי שמתאים לאולפן של מיקי מאוס: אין בסרט טיפה של סקס, אלימות, קללות, עירום או סמים. בשנייה היחידה שמראים את דיסני מעשן (שכידוע, היה מעשן כפייתי), הוא מיד מכבה את הסיגריה ומתנצל על כך.

"להציל את מיסטר בנקס" הוא בהחלט סרט תעמולה נהדר, אשר יגרום לכל הצופים לארוז את המזוודות ולטוס מיד לבקר בממלכה הקסומה. המוזיקה שבסרט פורטת על לבבות הצופים, ואם אתם חובבי המשחק הנהדר של אמה תומפסון או סתם כי בא לכם לעוף עם מטריה – זה בדיוק הסרט בשבילכם.