סינדי לאופר בנוקיה: צבעונית, לוהטת – וחופרת

עם רעמת שיער שופע, בוערת באנרגיה על הבמה – סינדי לאופר העניקה לקהל הישראלי את כל הלהיטים האהובים. בשלב מסוים היא לקחה פסק זמן מהשירים ובמקום מופע פופ קיבלנו פסטיבל מספרי סיפורים. יובל אראל חזר איתה ועם הקהל לשנות השמונים העליזות

Print Friendly

כאשר היכל הספורט "נוקיה" ביד אליהו החל להתמלא בכמעט 5,000 איש נפתח מופע החימום של הערב עם הזמרת נינט וההרכב הקבוע שלה, בשורת שירים המתוייגים כלהיטים מאלבומיה האחרונים. על החיבור בין נינט והמופע של סינדי לאופר היו כמה הרמות גבות ואף נשמעו קולות נגד, טוב, לנינט יש הרבה שונאים לצד האוהבים והמעריצים, אולם ההחלטה להזמינה למופע הייתה בסופו של דבר של סינדי לאופר.

אחרי רבע שעה נינט סיימה את חלקה והבמה התרוקנה, ההפקה ככל הנראה ציפתה שהקהל יעסיק את עצמו בינתיים במזנונים או בשירותים ולקח פרק זמן לא מבוטל בין המופע הפותח ועד עלייתה של סינדי לאופר לבמה. פרק זמן שארך יותר מחצי שעה.

זמרת מצוינת. לאופר. צילום: נמרוד סונדרס

סינדי הראתה לקהל מדוע היא שורדת בתחום מעל שלושים שנה. רעננה למרות גילה הלא צעיר, עם רעמת שיער שופע, בוערת באנרגיה על הבמה, סינדי פותחת מבערים בשיר הראשון, Money ,Changes  Everything  שהוא גם השיר הפותח את אלבומה הראשון, She's so unusual, שלשמו התכנסנו הערב – ומראה איך הפופ של האייטיז מתחבר עם הרוקנ'רול והדיסטורשן.

המופע נפתח טוב מאוד, ממש שנות השמונים הצבעוניות. סינדי ממשיכה עם הלהיטים שהציבוה במקום טוב בצמרת – Girls Just Want To Have Fun, Time After Time ו-She Bop, היא מצוינת, באמת, כאילו חזרנו (עם הטכנולוגיה של זמננו) לשנת 1983, למועדונים ההם בתל אביב, פינגווין וליקוויד, וkרחבות הריקודים.

אבל בשלב מסוים  סינדי לוקחת אתנחתא, סוג של פסק זמן, שמתארך יותר מהזמן המותר בדרך כלל במשחקי הכדורסל שמתקיימים באולם הזה. האתנחתא הראשונה נמתחה מעל עשר דקות, הי, מה מתרחש פה, מופע פופ או פסטיבל מספרי סיפורים? סינדי משחררת אנקדוטות היסטוריות על איך האלבום נכתב והופק, על השותפים לדרך אז, שמות כדייוויד וול, מי שהיה אמרגנה אז וסלל בפניה את הדרך. את הפרטים האלו אפשר היום למצוא באינטרנט.

 סינדי חוזרת, ממשיכה בביצוע שירים מהאלבום, אבל שוב, עוד חפירה, ואחר כך שיר ועוד חפירה, וזה קצת הופך מייגע. והנה מגיע הרגע שבו היא הופכת יותר קולית, יורדת אל הקהל, ממש שרה על רצפת ההיכל, מסביבה ברי המזל, אלו ששילמו ממיטב כספם לשורות הראשונות, הידיים מושטות מעלה, הסמאטרפונים עובדים שעות נוספות. היא חוזרת לבמה, הפעם יש לה אטרקציות, קצת פורטת על יוקלילי, שוב סיפור והנה עוד שיר. והנה גם חליל יש לה בשלוף, אבל הופ המופע מגיע לסיומו, כן, כי הרי באלבום יש בסך הכל תריסר שירים, והיא יורדת עם הנגנים מהבמה.

 ואז היא חוזרת ומביאה קטע שלרגע חשבתי שהנה קרלוס סנטנה, ג'ף בק, ועוד כמה דמויות מאז התווספו להרכב הנגנים שלה. סינדי לוקחת את השיר מאלבום האי.פי שלה שכמעט ולא יצא, סוג של הפקת אינדי משנת 2001, כאן יש סיפור, ההפקה נפלה, האלבום יצא רק ביפן – Shine  שמו, כך גם השיר שהיא מבצעת. ושוב חפירה קטנה על הדרך, על המחזמר שלו כתבה והלחינה את המוזיקה "Kinky Boots", שעלה בברודווי בשנה החולפת, עוברת לביצוע הלהיט מתוכו – The Sex is In The Heel, מתבדחת על כך שלא הגיעה עם המגפיים המתאימות.

וממש לקראת הסוף היא לוקחת את המופע לאלבומה השני, היא פותחת עם השיר הראשון שבו – change of heart, בסיומו היא נותנת לקהל איזה קטע עם שיחה צפופה על הסלייד גיטר שבו היא אוחזת, מתיישבת והצלילים מתחילים להתעופף באוויר. לקראת סיום השיר שכולם ציפו לו – True Colors, נינט מצטרפת לבמה ונעמדת לצידה של סינדי היושבת, סינדי נותנת לנינט להוביל ולדעתי נינט עושה זאת בהצלחה רבה.

לסיכום בכמה מילים מחודדות – סינדי לאופר היא אייקון, היא זמרת מבצעת מצוינת והיא הוכיחה זאת אמש לקהל הישראלי. סינדי לאופר היא חופרת ואת זה היא צריכה לשנות. היה כיף, כי הרי בנות אוהבות לכייף.

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.