Skip to content

קישקשתא ניצח את שפיציק, ושניהם הפסידו

שני גופים ציבוריים, שאמורים לשרת את האינטרס של הציבור הישראלי הרחב, מעזים לבזבז את כספי הציבור כדי לריב ביניהם. חלם זה כאן. מאת עו"ד יובל קרניאל
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אם זה לא היה עצוב, ולא כרוך באובדן של כסף רב, זמן שיפוטי ועגמת נפש רבה, אפשר היה פשוט לצחוק. שני גופים ציבוריים, שאמורים לשרת את האינטרס של הציבור הישראלי הרחב, וממומנים על ידי אותם האזרחים, מעזים לבזבז את כספי הציבור כדי לריב ביניהם. חלם זה כאן

מאת עו"ד יובל קרניאל

קישקשתא ושפיציק
קישקשתא ושפיציק. הופרדו בלידתם?

קישקשתא אמנם לא ישתתף באולימפיאדה הקרובה שתיערך בקיץ בלונדון, אבל הוא כבר ניצח. כן, הוא גבר בגמר מרתק על "שפיציק" , בן דמותו הצעיר מבית מדרשו של הוועד האולימפי הישראלי. התוצאה היא, ממש כמו בחלם, ששניהם נשארים בבית, ויראו את האולימפיאדה בטלוויזיה.

בפסק דין מגוחך למדי, שניתן השבוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נאבקו שתי הדמויות הדמיוניות האלה בקרב אבסורדי, שרק ממחיש את היעדרו של האינטרס הציבורי מהשיח בין הרשויות בישראל ואת הסכנה שבשימוש בדיני זכויות יוצרים כדי לצנזר יצירות חדשות ולהגביל את חופש הביטוי. בית המשפט קבע כי אסור לוועד האולימפי לעשות שימוש בשפיציק, עליו להשמיד את הדמות החדשה וגם לפצות את החינוכית ב- 50,000 שקל.

אם זה לא היה עצוב, ולא כרוך באובדן של כסף רב, זמן שיפוטי ועגמת נפש רבה, אפשר היה פשוט לצחוק. שני גופים ציבוריים, שאמורים לשרת את האינטרס של הציבור הישראלי הרחב, וממומנים על ידי אותם האזרחים, מעזים לבזבז את כספי הציבור כדי לריב ביניהם, ולהגיע לבית משפט, כדי למנוע שימוש בדמות חביבה שנבחרה על ידי ציבור רחב של גולשים כקמע של הנבחרת הישראלית באולימפיאדה. והטענה – הפרת זכויות יוצרים.

מה זה הטלוויזיה החינוכית, אם לא זרוע של משרד החינוך של מדינת ישראל,
שפועלת מכספי המיסים של כולנו על מנת להפיץ דעת תרבות וחינוך לכולנו?

שופט סביר היה צריך לזרוק אותם לכל הרוחות. ונניח שיש זכויות יוצרים בקישקשתא, למי הן שייכות אם לא לציבור הישראלי ולחברה הישראלית? מה זה הטלוויזיה החינוכית, אם לא זרוע של משרד החינוך של מדינת ישראל, שפועלת מכספי המיסים של כולנו על מנת להפיץ דעת תרבות וחינוך לכולנו? ומהו שימוש ישראלי יותר שמשרת את כולנו, אם לא הקמע של נבחרת ישראל הרשמית באולימפיאדה? האם לא בשביל זה אנו מפתחים דמויות, סמלים, מותגים ישראלים, מכספי הציבור?

חוסר היכולת של הטלוויזיה החינוכית ומשרד החינוך להגיע להבנות והסכמות עם הוועד האולימפי הישראלי בנושא זניח זה הוא כמו סמל לחלם הישראלית בה נלחמות הרשויות זו בזו, על חשבון הציבור, בכספי הציבור, עד להפסד המשותף לכולם, שהרי אנו משלמים את החשבון למעצבים, למנהלים, לעורכי הדין, לבית משפט וגם את מחיר הכישלון.

אבל פסק הדין הוא מטריד לא רק בגלל החלמאות של הצדדים, אלא בעיקר בגלל הפסיקה התמוהה שמגבילה עד מאוד, בלי צורך, את חופש היצירה והביטוי.

פסק הדין מתעלם לחלוטין מהאינטרס הציבורי של ריבוי תחרות, חדשנות, יצירתיות וחופש ביטוי, גם תוך שימוש ברעיונות קיימים, או בהשראה ממותגים, דמויות ויצירות מפורסמות. כך הרי מתפתחת לה תרבות. הרעיון של צבר מואנש הוא ודאי רעיון חופשי. האם שפיציק הוא  קישקשתא? ודאי שלא. הצבע שלו שונה, החיוך אחר, הקוצים שונים, וכמובן הלבוש האולימפי. מדובר בעיצוב שונה לחלוטין של אותו רעיון.

איזון בין ערכי חופש הביטוי והיצירה, לבין הגנה של זכויות קיימות 

שפיציק הוא אולי אחיו, בנו או בן דודו של קישקשתא הקשיש. האם בגלל קישקשתא אסור לעצב ולפתח בני משפחה אחרים? זוהי כבר שאלה מרכזית בפרשנות של דיני זכויות יוצרים. התשובה לה היא באיזון בין ערכי חופש הביטוי והיצירה, לבין הגנה של זכויות קיימות ועידוד יוצרים בדרך תיגמול על שימוש ביצירתם.

הגנה רחבה מדי על דמויות בדיוניות היא צמצום חריף של חופש הביטוי והיצירה. החינוכית לא הוכיחה את ההעתקה של הדמות, ולא שיכנעה שמדובר בדמיון מהותי כל כך, או בהטעיה. האם יש כאן גניבת עין? האומנם אנשים יחשבו שהוועד האולימפי עושה שימוש בקישקשתא, או קשור לטלוויזיה החינוכית? אכן, הטעיה איומה, שהרי לא יכולים להיות שני גופים שונים כל כך כמו שני תאומים אלה, שמטרותיהם ותפקידם בחברה הישראלי זהה לחלוטין.

אגב, אנשים ששאלתי אותם מי זה קישקשתא ולמי הוא שייך חשבו שהוא דווקא של רשות השידור, אבל מה זה משנה? מדובר בכל המקרים בנכס ציבורי שלנו.

Kermit_the_frog
וקישקשתא לא דומה לקרמיט? (צילום: בריאן שארפ, wikitravel)

אבל המצחיק מכל הוא שהיצירה המקורית והחד פעמית של קישקשתא היא הרי העתקה של הבובה המקורית, הירוקה, החמודה, שגדלנו עליה באמת. המדובר בקרמיט הצפרדע. לא יכולה להיות מחלוקת שקישקשתא הוא ניסיון לעברת ולהפוך את קרמיט הצפרדע מהחבובות לישראלי וצבר. אכן רעיון מבריק ונכון, שמדגים את הדרך בה מתפתחת לה תרבות, ובה צומחים דמויות ומותגים. השראה, התאמה לצרכים, לוקאליזציה, שינוי עיצוב, ושם חדש. כך קישקשתא נולד מקרמיט, וכך גם שפיציק מול קישקשתא.

אז מה פתאום למנוע מהוועד האולימפי שימוש בדמות החביבה שיצר? אולי לבית המשפט העליון פתרונים.

  • עו"ד ד"ר יובל קרניאל הוא מומחה למשפט ותקשורת מהמרכז הבינתחומי הרצליה.

7 Comments

  1. יובל
    9 בפברואר 2012 @ 11:52

    יש כאן באמת שני עניינים שונים.
    האחד נוגע לחוסר היכולת של שני גופים ציבוריים להגיע להסכמה או אפילו לגישור בנושא שאמור לשרת את האינטרס הציבורי הרחב, ולא אינטרסים פרטיים וכספיים בלבד.
    השני, נוגע להרחבה של דיני זכויות יוצרים. אני לא מתנגד לדיני זכויות יוצרים, אני עוסק בהם למעלה מ 20 שנה, במחקר, הוראה וגם כעורך דין. הם חשובים. אבל יש ויכוח גדול בתוך הקהילה המשפטית על היקפן של זכויות יוצרים. לדעתי יש הגזמה בחלק ניכר מהפסיקה והחקיקה החדשה בנושא. כאן זוהי דוגמא קלאסית. ברור שאין כאן העתקה של אותה יצירה. השאלה המשפטית היא האם מדובר בשימוש ברעיון, שהוא דבר מותר או בהעתקה וביצירה נגזרת, כלומר בדימיון מהותי. לדעתי, מדובר כאן בשימוש מותר ברעיון, ולא הוכחה העתקה. כמובן שיש מקום גם לדעות נוספות, כמו של השופט, וכמו של דנה. ומה דעתכם?

    • yshai kalmanovitch
      11 בפברואר 2012 @ 17:39

      Yuval – i am not a lawyer but i am an artists who had to learn about infingement the hard way, so i do think i have some idea. the case in question is not that complicated legaly, sorry. there is no question that the figure of kishkashta is unique (enough to show that everyone would recognize the figure to prove that, and to your claim abouzt it being copied from Kermit i already responded earlier), there is also no question, that the "creators" of shpizi knew about this figure. these 2 elements are enough to prove that there was here a case of infingement. as mentioned, you chose completely to ignore the financial aspect of the case, and the claim, that "its all actually the same money" is also rediculous coming from a lawyer. if you want to go on with your fclaim, than there is in any case no harm done, since the money went from one public institute to the other – and the judicial system is after all also public – so according to your argumentation, nothing was lost and there is ain any case no problem, because only public-intitutions were paid here, and according to you "its all the same money anyway" – doesn't sound very convincing anymore, does it?

  2. עמית מנדלזון
    8 בפברואר 2012 @ 22:35

    דנה את בדיוק אומרת את מה שאומר עורך הדין

  3. עמית מנדלזון
    8 בפברואר 2012 @ 22:30

    אני אישית מתנגד באופן קיצוני לכל חוקי זכויות היוצרים. ואני מחזיק 40 אלף תמונות, מאות סרטים ואלפי כתבות על הרשת וכן מוכן לוותר. אבל בנושא הנוכחי מדובר בשטות מוחלטת עליך לזכור ששני הגופים הם גופים ציבוריים הינו ממומנים על ידי הציבור כששני גופים כאלו שאמורים להיות הינו הך הולכים לבית המשפט על מנת שאחד ירוויח משהו מהשני וכמובן ששניהם יושבים על אותה קופה וממומנים מהכיס של הציבור, זה נבזות וטיפשות. מעבר לזה שהדמות של קישקשתא לא תעשה כסף בשום מקום בעולם, ולנסות להרוויח עליה כמה גרושים מהוועד האולימפי (גרושים שלהזכירך אתה תשלם) זה גזילה.

    • yshai kalmanovitch
      11 בפברואר 2012 @ 17:29

      Amit – its very nice of you, that you are willing to give up your copyrights, but with all respect, you have no right to force others to do so as well. i was earlier in my life a freelance journalist, and let also my article being published by everyone who wanted so – but i had also other sources of income. had i tried to live from freelance-journalism today, it would have been impossible under those conditions – once my articles can be published by everyone they would have had nop value. the situation is owrse for artists (i do this today as well) which are expected to show some professional level, but get no respect for the time and effort they invest in their art – in particular if you are a producer of creative content, that get hardly any credit at all (in most films you know the actors, and with a bit luck also the director and the producer – but hardly ever the playwriter, the composer of the music, etc. – same is true about popular songs). artists need to pay their bills exactly as anyone else, and there is no reason they would not be allowed to get payed for their work. after all, when they are not able to create anymore they are usually being left to their misery – and the examples of known, very successful artists that simply starved in their later years is known to you to, i am sure, from David Avidan to Assi Dayan and many others. so please, if you want to give up your rights, do so, but don't be so generous with the work of others – especially when it comes to other people making money from work they didn't do (and sorry, your claim about the figure in discussion here bringing no profit comes i guess simply out of ignorance – just wait and count the amount of time you see the the ikon chose by the olympic committee in every broadcast related to the olympic games or the israeli delegation and start calculating how much money the owner of the copyrights is getting).

  4. yshai kalmanovitch
    8 בפברואר 2012 @ 13:24

    i thought that the idea was to create media that would be a bit more professional and won't mislead the public – and for sure won't protect illegal acts. several facts:

    the olimpic ocmmittee was offerred to use the character of Kishkashta by the educational TV for free, but they ionsisted on claiming its their own charackter and they have the copyright for it – which was made to ensure possible future profit, should the charackter be used for different campaigns (for example, when an israeli channel uses it for its intro to the broadcasting of the olympic games) – one would have expected this central aspect in every dispute ony copyrights would have been considered – sadly it was not.

    the claim that the "public" owns the copyright to the charackter is also not serious: the "public" under the current regime in Israel doesn't own nothing. the 2 departments don't share the same budget, and as such the copyright on their own develpments is part of their own financial means.

    its a bit sad that you don't seem to understand how harmful this position is – especially in this time, as a fierce battle about the question of copyrights over the internet is taking place, with a lot of demagogic propaganda from the side of Internet-mega-corporates aimed to let them make firther profit from the work of others, ignoring completely legality of infingement and the right of creators on their own intelectual property.

    i can end with yet one more nonsense appearing in the end of the article, talking about Kishkashta being copied fro Kermit, another "green character" (the only characteristicum they shared – just completely ignoring, that Kishkashta was never aired in color at that time, but only in black and white.
    A few seconds ago · Like

  5. דנה
    8 בפברואר 2012 @ 13:11

    א. לפי הכתבה שפורסמה בנושא, הוועד האולימפי לא צריך ל"פצות" את החינוכית ב50 אלף שקלים אלא לשלם הוצאות משפט של 50 אלף שקלים.
    ב. מצטערת, אך הכתבה מעט מגוחכת – בעוד שקישקשתא לא באמת דומה לקרמיט (הוא בובה והוא ירוק- וזהו) אי אפשר להתווכח עם העובדה ש"שפיציק" הוא פשוט העתק של קישקשתא. אז בעצם הכתב אומר – יאללה, עזבו אתכם משטויות, מה זה משנה זכויות יוצרים, זה למטרה לאומית.
    קצת מפתיע שזה בא מעורך-דין.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן