הצצה לכותרות העיתונים בסוף השבוע הזה מלמדת על שתי מציאויות המטרידות את התקשורת בישראל. מצד אחד, העובדה שעסקים מעבר לקו הירוק בכלל ובבקעת הירדן בפרט נפגעים כלכלית מההחלטה של עסקים באירופה להפסיק לרכוש מהם תוצרת. מצד שני, הפליטים מאפריקה ממשיכים להפגין ולדרוש יחס של פליטים שיש להגן עליהם, במקום יחס של מסתננים שיש לגרש מכאן.

בקשת חיים ותקווה לעתיד – הפגנת הפליטים בגינת לוינסקי (צילום: תומר נויברג)

כאשר עומדים אל מול חלקיה השונים של המציאות הזו, מה שאנו יכולים לעשות בעיקר הוא לחזור פנימה וללמוד ממנה על עצמנו. מה שקורה מחוצה לנו קורה גם בתוכנו, ומה שקורה מחוצה לנו בימים אלו הוא חריף מדי מכדי להתעלם ממנו.

מחיר על השימוש בכוח

אל המציאות הסבוכה של יחסי ישראלים-פלסטינים והשלום שאולי יגיע ואולי לא, כבר כמעט התרגלנו. אך העובדה שמתרחשים כיבוש ושלילת זכויות על ידינו אינה זוכה להתעלמות בעולם המערבי.

החלטה של האיחוד האירופי, שלא לממן פעולות ומיזמים של ישראל מעבר לקו הירוק, נכנסה לתוקף בתחילת 2014. היא מצטרפת לשורה של רשתות קמעונאיות באירופה, שהחליטו בשנים האחרונות לא לרכוש תוצרת מישראלים הפועלים מעבר לקו הירוק. זה אומר פגיעה לא רק בתדמית הישראלית, אלא גם באנשים המתגוררים מעבר לקו הירוק, המנסים להתפרנס בתוך המציאות הסבוכה הזו.

אפשר להתקומם על ההחלטות, להפנות אצבע מאשימה לצביעות האירופית, להאשים את הפלסטינים, ואפשר לקחת אחריות. כל עוד אנו משתמשים בכוח שלנו לרעה – על עצמנו, בתוכנו, ועל אחרים מסביבנו – אנו נשלם על כך מחיר.

כולם זקוקים לכבוד

את המסר הזה בדיוק מנסים להעביר השבוע גם הפליטים מאפריקה המתגוררים בישראל. בהפגנות שונות, בתל אביב ובירושלים, הם מנסים להזכיר לנו כי מדובר בבני אדם הזקוקים לכבוד ולתנאי מחייה, ולא בסכנה שיש לגרש מהארץ.

גם כאן נוצרת תחרות של קורבנות בינם לבין ישראלים אחרים – כלומר מי מסכן יותר, ומי זקוק לתשומת לב ותקציבים מהמדינה. אני אישית לא מתווכח, גם תושבי דרום תל אביב וגם פליטי אריתריאה וחבריהם זקוקים ליחס מכבד והגון יותר.

אך יותר מכך מבקשת מאיתנו המציאות הזו להתעורר מהאטימות שאנו חיים בה. שלשום אלו היו יוצאי עדות המזרח, אתמול אלו היו הומואים ולסביות, היום אלו פליטים מאפריקה, ובין לבין נמצאים הפלסטינים, החיים במציאות קשה במיוחד, שאנו מתעלמים מהם או מצדיקים את היחס כלפיהם.

מזלזלים או מכבדים?

האטימות, המופגנת כלפי חלשים מסביבנו, זו היוצאת מאיתנו וזו היוצאת מהממשלה שלנו, מתחילה בתוכנו. כמו השלום כך האטימות היוצרת מלחמה, מתחילה במערכת היחסים שלנו עם עצמנו.

כיצד אנו מתייחסים לעצמנו ברגעי חולשה? אלו יכולים להיות רגעים של חולשה פיזית, כמו גם חולשה רגשית – כלומר חוסר ביטחון ופחד. עד כמה אנו רכים לעצמנו, תומכים בעצמנו, נותנים לעצמנו מענה לצרכים השונים שלנו? עד כמה ומתי אנו מפגינים קשיחות, כעס, זלזול, התעלמות ביחס למי אנחנו ולמה אנו זקוקים?

אנו יכולים להתלונן כל היום על האופן בו מתייחסים אלינו, לדרוש כבוד והגינות. אך כדי שאלו יתרחשו עלינו לשנות את מערכת היחסים בתוכנו, זו היוצרת את המציאות סביבנו. להביא יותר כבוד ורגישות לעצמנו וממנה לאחרים מסביבנו. ככל שנחיה את הערכים הללו כך נגלה כיצד המציאות סביבנו מתייחסת אלינו בהתאם.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש