ראשי המדינה, חברי כנסת ומשלחות מחו"ל השתתפו לפני הצהריים בטקס האשכבה לראש ממשלתה ה-11 של מדינת ישראל, אריאל שרון. אך בנוסף לממד הטקסי, ניצל ראש הממשלה נתניהו, את טקס האשכבה, כדי לחזור על אזהרתו – כי ישראל תפעל בכל דרך, כדי למנוע את התחמשותה של איראן בנשק גרעיני.

ראש הממשלה נתניהו בחר לעשות זאת באמצעות ציטוט מ"נאום צ'כוסלובקיה" המפורסם – שאותו נשא שרון, כאשר תגובתה של ארה"ב לאחד מפיגועי הטרור, נראתה לו פייסנית מדי. "אל תחזרו על הטעות הנוראה של שנת 1938", ציטט נתניהו מנאומו של שרון. "אז החליטו דמוקרטיות נאורות באירופה להקריב את צ'כוסלובקיה למען פתרון זמני נוח. אל תנסו לפייס את הערבים על חשבוננו. לא נוכל לקבל זאת".

"אריק הבין שבדברים הנוגעים לקיומנו, הנוגעים לביטחוננו – עלינו לעמוד איתן", אמר ראש הממשלה נתניהו. "אנו שומרים על עקרונות אלה. מדינת ישראל תמשיך להילחם בטרור, מדינת ישראל תוסיף לחתור לשלום תוך שמירה על ביטחוננו, ומדינת ישראל תפעל בכל דרך למנוע מאיראן את היכולת להתחמש בנשק גרעיני. בתולדות ישראל יירשם אריאל שרון כאחד המצביאים הגדולים שקמו לנו, וכאחד הלוחמים הגדולים למען עם ישראל בארצו".

נתניהו הודה: "לא תמיד הסכמתי עם אריק והוא לא תמיד הסכים איתי, אבל כשהוא שירת בממשלתי וכשאני שירתי בממשלתו, עבדנו בשיתוף פעולה למען ביטחון ישראל ולמען כלכלת ישראל. אריק היה אדם מעשי, פרגמטי, והפרגמטיות שלו הייתה נטועה ברגש עמוק, רגש עמוק למדינה ורגש עמוק לעם היהודי. הוא הבין היטב את מהות האנטישמיות, את הצורך של היהודים להיות אדונים לגורלם במדינתם. הוא החשיב מאוד את הקשר שלנו עם בעלת בריתנו הגדולה ארה"ב, ולצד זה ידע גם לעמוד בתקיפות על האינטרסים החיוניים שלנו ברגעי מבחן".

נשיא המדינה שמעון פרס, פנה אל אריאל שרון: "אריק, חבר, מנהיג ומצביא. אנו נפרדים ממך היום. היית כתף שעליה נשען בטחונו של עמנו. תולדות חייך שזורים בתולדות המדינה וחייך הקדשת לחַיֶּיהָ. טביעות רגליך חרוטות בכל גבעה ועמק, יבולם קצרת בחרמש ועל השיבולים הגינות בחרב. טביעות אצבעותיך ניכרות בכל מצב מדיני ובכל מוצב צבאי, קיבלת וביצעת החלטות נוראות – הוד".

פרס סיפר כי בראשית שנות החמישים, התבקש להציג בפני דוד בן גוריון קצין צעיר שהיה אז סטודנט להיסטוריה בעל רעיונות מקוריים להכות בפדאיון שהסתננו לירושלים. "התיאור שקיבלתי עליו נשמע באוזניי כשיר יותר מאשר ביוגרפיה. נאמר לי שהוא חכם ואמיץ- בלתי שיגרתי ונועז, בעל כושר הנהגה וכושר החלטה נחוש. חייל שאינו חת מאויב ואזרח שאינו נבהל מחזון. צעיר זה, אריק שרון שמו, נולד לגדולות. נפגשנו עמו ומיד נוצרה בינינו חברות. חשתי שלפני צעיר שהוא משכמו ומעלה, נכון לשרת את עמו עד תום, וביכולת נדירה. בן – גוריון אהבו ממבט ראשון, דבריו כבשו לבבות, פָקוּדַיו הלכו אחריו בעיניים עצומות ובהיפגע אחד מהם הוא לא עַזבהו עד להחלמתו המלאה. למשפחות השכולות שיקיריהם נפלו בקרב הוא היה אח ומנחם. הוא ידע לספר גבורתם בשפה מרגשת ובלתי נשכחת. ישראל אהבה אותו והוא אהב את בניה ורגביה".

אץ דבריו סיים הנשיא בדברים: "אריק, איש נדיר היית. הפכת דברים שנראו כבלתי אפשריים למנופים של אפשרויות אדירות. תמיד הדפת סכנות ומעולם לא דחית הכרעות. החלטת וגם ניצחת. תדע מנוחה, מנהיג גדול – שלא הרשה מנוח לעצמו בשירות עמו, בהגנת ארצו ובהפרחת שדותיה. האדמה שממנה באת תחבק אותך עתה בזרועותיה הגדולות והחמות של ההיסטוריה של עמינו. היא תקבל אותך כאיש שהוסיף לה פרק היסטורי בלתי נשכח".

יושב ראש הכנסת יולי יואל אדלשטין התייחס בדברי ההספד שלו גם להחלטתו של שרון לפרוש מהליכוד ולהתחיל בתוכנית ההתנתקות: "אין זה סוד שבשנותיו האחרונות של אריק דרכינו נפרדו.  חלקתי לחלוטין על דרכו ועל החלטתו לסגת מצפון השומרון ורצועת עזה. ומאז לא היה רגע כלשהו, הצבעה כלשהי, שתמכתי במהלכים שלו. הקרע ביננו היה חזק מידי ולמרות זאת, לא נתתי מעולם ולא אתן לקרע הזה למחוק את זכויותיו, את תרומתו, את נכונותו לשאת במשא העם הזה".

סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, אמר: "מכיוון שהיה לו אומץ גופני ופוליטי כל כך גדול הוא מעולם לא סטה מאותה הדרך. זה היה מפעל חייו. אפילו אלפי קילומטרים מכאן אנשים יכלו להרגיש זאת. הגבורה שהייתה לו להוביל את לוחמיו אל תוך קווי האויב, האומץ הפוליטי שלו כשאמר לעשרת אלפים ישראלים לעזוב את עזה כדי לחזק את עם ישראל – איני יכול לחשוב על החלטה כל כך קשה ושנויה במחלקות, אבל הוא האמין בהחלטה וביצע אותה. בטחון העם שלו תמיד היה בראש מחשבתו של אריק. לאריק לעולם לא היו לו ספקות, כך היה נראה לי.

"בכל הזמנים הללו, ארה"ב – בין אם הסכמנו ובין אם לאו – הייתה תמיד מסורה לביטחונה של מדינת ישראל", אמר סגן נשיא ארה"ב, בהשיבו בעקיפין גם לדברי נתניהו. "מעולם לא הפסקנו את התמיכה ואת ההגנה על הלגיטימיות של ישראל בעולם. לאף אחד אין ספק בהגנה של ארצות הברית על מדינת ישראל. כפי שאמר הנשיא אובמה כאשר היה במדינת ישראל – ישראל לא הולכת לשום מקום. כל עוד יש את ארצות הברית – אתם לא לבד".

ראש ממשלת בריטניה לשעבר ונציג הקוורטט במזרח התיכון, טוני בלייר, סיפר: "הפגישות הראשונות שלי עם שרון היו קשות. הוא היה תמיד קורא מתוך הרשמים שלו בפנקס וחזר על דבריו.  רק כשהזמנתי אותו לביתי לארוחת ערב ללא כללי פרוטוקול ראיתי פתאום אריק שונה. הכרתי אדם עם לב חם מלא קסם אישי ותשוקה למדינה למשפחתו ולחקלאות שלו".

בלייר הוסיף: "כשמדברים על המהפך שעשה לאיש שלום, מחטיאים את העניין. הוא לעולם לא השתנה. היעד האסטרטגי שלו נשאר בעינו. מגיל 14 הוא נלחם למען הארץ כשפירוש הדבר היה לעשות שלום הוא עשה שלום. הוא לקח איתו את עזות המצח והנחישות אל הדיפלומטיה. אל לנו לחשוב שהוא לא פעל בצורה מעמיקה. הוא היה מחושב היו לו תכונות של מנהיגות והבנה שהמצב קשה ושצריך לקבל החלטה. ככל שהכרתיו הבנתי שהוא תלמיד ההיסטוריה וגם יוצר ההיסטוריה. הוא הבין שהמצב קשה ושהוא צריך לקחת אחריות – וברגע שהחליט, לא ניתן היה לשנות את דעתו והוא לא סטה מדרכו אלא הסתער. הוא יכול היה להשאיר הרס מאחוריו, אך היעד והמוטיבציה שלו היו ברורים. הוא חלם על שלום ועל סוף למלחמה".

מזכירתו האישית של שרון, מרית דנון, סיפרה כי לא העזה לקרוא לו "אריק" – למרות שהוא נזף בה על כך לא פעם. היא סיפרה על רגישותו האנושית לעובדי הלשכה. "בתוך הפגישות החשובות, פיגועים והחלטות הרות גורל הוא ראה והתחשב בדברים שאחרים לא ראו", סיפרה. "חודשיים לאחר שנכנס לתפקידו הוא קרא לי וביקש שאבדוק מה קורה עם מזכירה שעיניה נראו לו עצובות והוא ברגישותו אכן צדק. דווקא הוא העומד בראש הפירמידה הבחין בעצב של אדם שכמעט לא הכיר, בימים של טרור רצחני ועומס עבודה קשה מנשוא.

"ברגישות הזו פגשתי גם בפגישותיו עם הורים שכולים", סיפרה דנון. "בכל חמש שנות כהונתו לא הייתה ולו משפחה שכולה אחת שביקשה להיפגש עמו ונענתה בשלילה. זו הייתה בקשה אישית שלו, ולפגישות האלה התכונן כמו לפגישות עם מנהיגי עולם – ידע כל פרט הכיר כל בן משפחה בשמו. ידעתי שהוא מתכוון לכאב שלהם וגם לכאב שלו, שמעולם לא עזב אותו, על מות בנו הבכור גור. אף פעם לא הבנתי מה באמת התרחש שם מה היה במפגש בין ראש ממשלה שאיבד את הטובים בחבריו לבין אבות ואימהות שאיבדו את ילדם לא מכבר. רק בכל פעם מחדש נכנסו לחדרו אימהות שכולות שפניהן חרושות כאב ועיניהן דומעות, ויצאו משם שונות, עם חיוך ותחושה של הכרת תודה".

אל"מ (מיל.) שמעון כהנר (קצ'ה), פקודו לשעבר של שרון ביחידה 101 וחברו הקרוב, ספד לו ואמר: "אריק לקח אותנו צעירים בני 19 והחדיר בנו בטחון ומוטיבציה. הוא לימד אותנו שהכול תלוי בנו. בלי מליצות ובלי נאומים חוצבי להבות. הוא נתן לנו את התחושה איך בנחישות, באמונה ובאומץ ניתן להשיג הכול. הוא היה איש עם חזון. כבר כשהיה רס"ן, הוא היה גנרל, עם תבונה ומנהיגות. כך היה בשדה הקרב.

"אני חייב לו את חיי", סיפר קצ'ה. "הוא היה עזר בפינוי שלי. כשנפצעתי בקרב, הוא לא שקט, עד שהוא ווידא שהוציאו אותי משם. אם לא העשייה שלו, לא הייתי פה עכשיו. הטילו עליו לעשות מהפך בצה"ל, שהיה צבא בפחד. הוא הורה לנו למחוק את המילה, 'אי אפשר' ולחזור עם המילים 'אי אפשר בלי לנצח'. היינו חברים מההתחלה. חברות שנוצרה מיד. בחברות הזו, הוא הצליח לעשות את אשר הוא עשה".

לבסוף ספד לראש הממשלה לשעבר זאב חבר (זמביש) מראשי מועצת יש"ע בעבר: "על סגולותיך כלוחם דיברו רבות שלחמו איתך בשדות הקרב", אמר. "אתה היית המורה הגדול שלנו בבניית מפעל ההתיישבות. אהבתי אותך מאוד מאוד וראיתי זכות לעמוד לצדך בבניין ישראל. האהבה לא פסקה עד עתה. דווקא על רקע זה הייתה קשה וכואבת התנתקותך מהדרך בה צעדנו. הכאב היה גדול ועל הכול תכסה אהבה גדולה. נבטיח לך אריק כי בעזרת השם לא נרפה ונצלח את כל המכשולים".

מרחבת הכנסת יצא ארונו של שרון אל דרכו האחרונה. מסע הלווייה עבר דרך לטרון, שם עצר לזמן קצר. לבקשת בניו של שרון השמיע שם מפקד חטיבת אלכסנדרוני – שבמסגרתה לחם שרון בקרב על לטרון, במלחמת העצמאות – דברים לזכרו של שרון. המסע הסתיים על גבעת הכלניות הסמוכה לחוות שקמים, שם ספדו לו הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ ובניו, עומרי וגלעד.

גלעד שרון העלה על נס את מורשת אביו. "אומרים שאי אפשר לחיות שבועיים בלי כליות. אז אומרים. אמרו גם שאי אפשר להתגבר על הטרור בשנות ה-50, עד שביצעת פעולות תגמול. אמרו שאי אפשר להכות את הטרור בעזה בראשית שנות ה-70, עד שטיפלת בו. אמרו שאי אפשר לעבור את סואץ ביום כיפור, עד שהכרעת את המלחמה. אמרו שאין ברירה ועולים מברית המועצות ישוכנו באוהלים, אבל דאגת שלא יישאר עולה אחד בלי קורת גג. אמרו שאי אפשר להתגבר על הטרור הפלסטיני, אבל החלטת על 'חומת מגן' ועשית סדר שנשמר עד היום".

"פעם אחר פעם הפכת את הבלתי אפשרי למציאות", אמר גלעד שרון. "ככה נוצר אתוס על עם, ונותרות אגדות. את המשימה מבצעים בשלמות ולא עוזבים פצועים בשדה הקרב, אלא ערכים שהנחלת לצבא כולו. את השלמת המשימה למדת כילד בעבודה קשה. את עקרון פינוי הפצועים למדת על בשרך בלטרון.

"קרוב ל-60 שנה נמצאת בחזית התרחשות האירועים בישראל, ולקחת בהם חלק פעיל ומרכזי", המשיך גלעד שרון בנאומו. "אין תחום שלא נגעת, השפעת בו והטבעת חותמך – ביטחון המדינה וצה"ל, חקלאות, תעשייה, עלייה, בנייה, יחסי החוץ ועוד ועוד. אין מקום שטביעות אצבעותייך אינן ניכרות בו בדמותם של יותר מ-100 ישובים ברמת הגליל, בנגב, בערבה. גם מי שיש בלבו עלייך בגלל אובדן הישובים בעזה, יזכור שהקמת בישראל 100 ישובים, יותר מכל אחד אחר.

"הביטו סביב", פנה גלעד לבאי ההלווייה. "הנוף יפה עד כאב. במשך שנים סיירנו יחד בשדות האלו בין הכבשים לפרות. כשהייתי ילד, אתה נהגת בג'יפ וכשגדלתי נהגתי אני. סיורים ארוכים. יום שבת, חדר 10, במחלקה בתל השומר, אנחנו לידך. נכדיך מתרוצצים בחדר, השיחה עירנית וקולחת, ממש סצנה מחדר האורחים שלנו במשק, ורק גיבור המחזה שוכב ללא ניע. מוזיקה ברקע: אריק לביא ואריק איינשטיין. אריק ואריק שרים לאבי. אני מלטף את פניך. אבא אהוב, חזרת הביתה".

עמרי שרון, בנו הבכור של שרון, סיפר כי בחלק גדול מחייו הבוגרים נהג לפנות אל אביו בשמו הפרטי, אריאל. "הייתה לי זכות לעבוד במחיצתך ולמענך. הייתה לי זכות גדולה לראות איך אתה מתייחס ברצינות ובכבוד עילאי לתפקיד ראש הממשלה של מדינת ישראל – איך אתה לומד נושא חדש, איך אתה מקבל החלטות, ובעיקר דואג לעתיד מדינת ישראל שהייתה חשובה לך כל כך".

עמרי ציטט את השיר "החינוך של ראש השבט" מאת פבלו נרודה, המשורר הצ'יליאני זוכה פרס נובל לספרות. "הבט סביב אריאל, וראה את העם הנאסף מתגודד סביב הגבעה, כיצד הם מודים לך ומוקירים אותך על כך ששמרת עליהם והגנת עליהם. הם מתגעגעים אליך ומרכינים ראש. היית ראוי לעמך".

הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, אמר: "באתי להצדיע לך כראש המטה הכללי של צה"ל שהלך אחריך בדרך גם כשהדרגות כבר לא עיטרו את כתפיך. ידעת לבחור את הטובים שבלוחמים, את האמיצים שבמסתערים, את אלה שבדור העתיד יהפכו להיות מפקדי צה"ל.

"היית מפקד ייחודי ובולט ואני מתחייב להמשיך להכשיר מפקדים ברוח שהותרת בלכתך. אני דורש מהחיילים לזכור שאנו חיים בסביבה אי ודאית וידעו לקבל החלטות קשות בדרך למטרה. 38166, אלוף אריאל שרון – לוחם, מצביא ומפקד – אני מצדיע לך".

[related-posts]