המארגנים ציפו להפגנת ענק של מחאה חברתית, אך זו הניבה בסופו של דבר קהל בן כמה מאות מפגינים שהגיעו אמש לכיכר רבין בתל אביב. המארגנים, איבי בנימין (עבודה) וגלילה וינגרוב, המזוהה עם מפלגת העבודה, אמצו את כל סמלי מחאת קיץ 2011 וסיפקו רשימת נואמים בהם חברי כנסת וראשי ארגונים חברתיים. השילוט שהוצב על הבמה קרא: "העם דורש צדק חברתי עכשיו". לאכזבתם, מעטים נענו לקריאה. גם רשימת הנואמים המרשימה לא הביאה את הקהל, ההפך.  פעילי מחאה רבים זעמו על השתתפות הפוליטיקאים בהפגנה והצביעו ברגליהם.

השחקן משה איבגי קרא לציבור להגיע להפגנה בסרטון שהוצג בדף האירוע ברשת הפייסבוק. לדבריו, "העסק לא עובד" ויש לדבר על שינוי כל השיטה. צ'רלי ביטון, מוותיקי הפנתרים השחורים, הסביר: "אנו מדינה מוכת עוני. אנחנו הולכים ומתרוששים מיום ליום". לפוליטיקאים אמר: "אתם באים ואומרים, אנחנו אתכם, כולל השניים האחרונים שנכנסו לכנסת כאילו בדם המחאה (חברי הכנסת איציק שמולי וסתיו שפיר במפלגת העבודה). מעניין אותם הציבור או הדיור?". 

פעילי תנועת "הלא נחמדים" ובראשם משה כהן, ויקטור ממן (מאהל ארלוזורוב) ודוד דלויה, הגיעו למחות על נוכחות הפוליטיקאים וזעמו ברגע שהחלו לעלות חברי כנסת על הבמה. "פוליטיקאים לא ינאמו כאן", ו"איפה הייתם בכל ההפגנות? לא תתפסו טרמפ על גבנו" קראו וניסו להוריד את ח"כ אילן גילאון (מרצ) מהבמה. גילאון ניסה לעלות, אבל משה כהן מנע ממנו את הגישה למיקרופון. המארגנים ביקשו את עזרת המשטרה וזו הרחיקה את כהן מהבמה. גלאון ניסה לנאום שוב אבל אז מנע ממנו דוד דלויה את הגישה למיקרופון, המשטרה נדרשה להוריד גם אותו מהבמה. 

לאחר שהלא נחמדים הורחקו, הצליח גילאון לומר את דבריו: "מדינת ישראל זקוקה לראש ממשלה שמקבל החלטות הגונות ולשר אוצר שהוא הפרזנטור לשמנת מתוקה. ישראל נחטפה בידי קבוצת בנקים, חברות ביטוח וחברות נדל"ן". 

פרופסור אבישי ברוורמן החליט ברגע האחרון לא לנאום. הוא הסביר למקורביו: "הגעתי לכאן כטובה לחבר (איבי בינימין). האירוע אינו מתאים". אמר ועזב את המקום.

פרופסור יוסי יונה אמר: "מספיק זה מספיק. תקופת החסד שנתנו לממשלת ישראל ולעומד בראשה הסתיימה. ביקשנו ממשלה חברתית וקיבלנו ממשלה עם סדר יום כלכלי, נבזי, חזירי, יותר אכזר מזה שבגללו יצאנו לרחובות. דרשנו ממשלה שתפעל לטובת הדיור וקיבלנו ממשלה שממשיכה לספסר באדמות הציבור. דרשנו ממשלה שתפעל לחלוקת משאבים. קיבלנו קבלן משימות במשרד האוצר שגוזל את קצבאות הילדים". ח"כ תמר זנדברג (מרצ) אמרה: "למדנו שהון שלטון זה לא רק עולם תחתון – זה גם פוליטי". 

"אל תכעסו על הלא נחמדים, הם מאוד נחמדים. אני שומע אותם מתחילת 2011 והם המוחים שדרכו להם על הראש. אני קורא לך משה כהן לעלות ולדבר אם אתה פה", אמר אלדד יניב, שניסה לרוץ לכנסת ונכשל. אלא שמשה  כהן ושאר הלא נחמדים הורחקו מכיכר רבין על ידי המשטרה, שהזהירה אותם שייעצרו אם ייתקרבו למקום. "אני שומע כבר שבוע תהיות מי מממן את ההפגנה הזו", אמר יניב. "אני לא יודע מי, אבל אני יודע מי לא מימן את ההפגנה הזו. את ההפגנה הזו לא מימן דני דנקנר הגנב, לא מימן נוחי דנקר פושט הרגל ולא רני רהב ולא הדוגמן שגנב מאיתנו 19 מנדטים". 

מארגן ההפגנה, איש ההי טק איבי בנימין, נראה בסוף האירוע מותש וכואב. "אם הייתי חייב לשמוע לכל הקולות והאזהרות, לא הייתי יוצא מזה, אז פעלתי כמו רובוט, אחרת האירוע לא היה מתקיים", סיכם.

האירוע שפורסם מראש ברשת הפייסבוק עורר רגשות מעורבים שהתבטאו ברשת. חלק מפעילי המחאה, אלה שלא הגיעו אליה, לא רצו שהפוליטיקאים ישתתפו וירכבו על סמלי המחאה. הם תבעו מהמארגנים להוריד אותם מהבמה. "ניסיון העבר לימד אותנו שעל גבנו רכבו אנשים מונעי מוטיבציה אישית להגיע לכנסת", הם כתבו, "אבל המחאה החברתית לא באה כמכשיר הממנף אותם לג'ובים פוליטיים".

פעילים אחרים תבעו שהבמה לאירוע שממנף את המחאה החברתית, לא תשויך לשמאל. "אם החלטתם להביא ח"כים מהשמאל, איפה פוליטיקאים ומנהיגי הימין?" הם שאלו. רובם הגדול תבע שהמחאה תישאר נקייה מהחלוקה המסורתית בין שמאל וימין. החלק הבידורי של ההפגנה נערך בסופו של דבר לפני כמאה איש שנותרו בכיכר.

איבי בנימין סיכם הבוקר את ההפגנה בדמעות:

"הבוקר קמתי, מותש, כואב ודואב ואני כותב לכם את הדברים עם דמעות בעיניים. ראשית אני מבקש להודות לכל הקהל המקסים שבא עם שלטים ואנרגיות. אמרו לנו מראש שאם נוציא 500 איש מהבית זה יהיה הישג, קיווינו ליותר, באו יותר, אבל מאכזב היה לדעת שלמרות שהאיוונט הגיע ליותר משישים אלף איש רק כאלף איש יצאו מהבית ובאו, ואני מודה לכל אחד ואחד מהם.

אחרי כל כך הרבה הכנות, לילות בלי שינה, אין ספור תיאומים וטלפונים אתמול עמדתי מבוייש ונבוך מול קבוצה קטנה ומיליטנטית בשם "הלא נחמדים" שהחליטה לפוצץ את האירוע בגלל שהיו בו פוליטיקאים חברתיים וזמרים בהתנדבות.

פשוט מתתי מבושה, צרחתי, צעקתי, הסברתי שבסופו של יום, נזעק מה שנזעק ההחלטות מתקבלות בכנסת, ע"יי נציגי ציבור שהם חברי הכנסת, וככל שיהיו שם יותר פוליטיקאים טובים וחברתיים מצבנו ייטב, אבל לא היה עם מי לדבר. היתה אלימות קשה ונוראית, ורק בנס זה לא נגמר בפצועים ולמעלה מזה.

האירוע נפתח מעט באיחור, אבל הם תיזמנו את זה בדיוק שהטלוויזיה היתה צריכה לשדר. אני יודע שחלק יגידו שזה משרת את המטרה, אני מתתי מבושה וצער. הייתי מלא גאווה לראות איך אילן גילאון אמר לנו שהוא לא מפחד לעלות לדבר. ואז הם פרצו לבמה, ואני הייתי בטוח שזה הולך להיגמר הכי רע שאפשר לתאר. חששתי לשלומו של אילן גילאון היקר והאמיץ, וכמארגן חשתי אחריות אישית לחייו.
אדם נכה, מבוגר, לוחם חברתי, מחוקק חברתי, הנציג של כל העם בכנסת, איך אפשר להתנהג ככה לאדם יקר כל כך. מזל שהמשטרה פרצה והוציא את הפרובוקטורים החוצה, ובעצם כאן התחיל האירוע.

המשכנו את האירוע שהמשיך למופת, היו בו נאומים, אומנים והמון אמת מהלב באוויר. בשלב הזה הלכתי לצד והדמעות זלגו מעצמן, פרקתי. אמרו לי שאני צריך להיות גאה בעצמי, ואני לא הרגשתי ככה, הרגשתי בושה, הרגשתי צער, והרגשתי שאולי חבל שנכנסתי לזה בכלל.

זה עם שבוחר במנהיגים הלא נכונים, זה עם שלא מסוגל להתאחד סביב דברים כל כך נכונים ובסיסייים, זה עם שהפך אותנו המארגנים למטרה, במקום לעזור ולפרגן, היו רבים וטובים כאלה, אנחנו לאורך כל התהליך התמודדו עם מתנגדים מכל סוג שהוא, מה הם רוצים?

שהעוני ימשיך? שמחירי הדיור יעלו? מה הם רוצים? שלא נילחם ביוקר המחיה? אני פשוט לא מבין, לא מבין איך אפשר להתנגד לקיום אירוע כזה אלא אם אתה מזוכיסט, או איבדת את כושר השיפוט, בין טוב לרע. והחשדנות הזו, לא משנה כמה מסבירים ואומרים את האמת, קודם כל אנחנו חשודים.

אני יודע שהמיעוט הקולני הוא לא הרוב, אבל מנקודת המבט שלי, זה היה בלתי נסבל, משפיל, מעליב, מתיש ומפחיד. פייר מצטער שארגנתי את ההפגנה, לא הייתי צריך את כל הכאב ראש הזה, לעם כנראה מגיע את ביבי נתניהו הארור ויאיר לפיד השקרן, מגיע לו שהטייקונים יגנבו אותם, מגיע לו שהחכמים בצמרת ההון יעשקו אותו וידאגו לעצמם, מגיע לו!!! כמה שנים עוד יצביעו לאנשים לא ראויים, שדופקים אותם כל בוקר שהם קמים.

היו צריכים להיות אתמול בככר מאות אלפים, צועקים, מפגינים, בטוחים בצדקת דרכם, נותנים לאירוע להתנהל כפי שצריך. לא משנה כמה תגידו שאני צריך להיות גאה בעצמי, אני מאוכזב, כי עשיתי הכל לטובת כולנו, וחטפתי סנוקרות מכל עבר, כאילו אני הבעיה. סליחה שאני לא אופטימי, אבל למרות כל המאמץ , לא יודע איך הרגשתם, אבל לא יצאתי משם אופטימי, יצאתי בהלם, עם דמעות שיבשו, צרוד, עיף ומאוכזב. מאחל לעם הזה שכל ותבונה להבחין בין טוב ורע. אני יצאתי עם טעם רע, ביבי יכולים לחייך הבוקר, אני אשטוף את הדמעות".