כדאי להשוות. חובה להשוות

זו לא הפעם הראשונה שאני צועק ובטח לא הפעם האחרונה שיסקלו אותי. אני יודע שאני חוזר על עצמי אבל קשה להימנע מלזעוק. אחרי הכל, תהליך הפשיזם הולך ומתגבר בקצב מואץ. אז נכון, ההשוואה לגרמניה הנאצית איננה עניין של מה בכך, בטח לא עניין נעים, אבל זה לא מתפקידי להיות נעים. אז הנה, אני זועק: "תפקחו את העיניים".

עדיין לא שם אבל בדרך

העובדה שמדינת ישראל עדיין לא השמידה עם, לא משנה כהוא זה את העובדה שהיא צועדת בכיוון הזה. שלטון שמבדיל בין דם לדם; שלטון שמטיף לשנאת השונה בגלל צבעו, בדתו או בנטיותיו המיניות; שלטון שחרט על דגלו "העם הנבחר", "עם סגולה", בדיוק כמו הסלוגן ההוא, מלפני שמונים ומשהו שנים. ומה הם אמרו?  Deutschland Uber Alles – גרמניה מעל לכל. במקום: Jude Raus (יהודים החוצה) הסיסמה שלנו היא: "ערבים החוצה" או "שחורים החוצה". שחורים והומוסקסואלים מותקפים ברחוב בעקבות הסתה של פוליטיקאים. נכון זה עדיין לא ליל הבדולח, אבל ליל הבדולח שלנו כבר היה באבו גוש ובשכונות ערביות סביב ירושלים. וכשיהודים שונאים – הם יודעים לשנוא עם כל הלב.

אחר-כך הגיע מחנה הריכוז לשחורים בלבד. ואל תיתממו: המחנה המוקם בנגב הוא מחנה ריכוז לכל דבר. כל ייעודו לרכז את הפליטים יחד עם מבקשי המקלט; ואפילו אם הם מהגרי עבודה: מה לא לגיטימי בכך שאנשים נודדים ברחבי העולם בחיפוש אחר עבודה שתפרנס אותם? אבל הם כולם שחורים, וכולם ירוכזו במחנה מאחורי גדרות תיל. זה מזכיר לכם משהו? זה רק בראש שלכם. וגם המספרים. כמו בכל משטר פשיסטי, היעילות קודמת לאנושיות: לכל אדם יש מספר.

אז נכון, מדינת ישראל לא תשמיד אותם, אבל ברור לכל שהגירוש פירושו מוות.

אבל על כל הדברים האלה דיברנו כבר, ובזמן ששתקנו החלה המדינה הפשיסטית היהודית הצעירה לאמץ חוקים שנוגדים כל חופש הדיבור: רדיפה אחרי עמותות המייצגות את השמאל הפוליטי, הסתה נגד הקרן החדשה, הסרת ספרי אזרחות ממערכת החינוך כי הם אינם תואמים את דרישת השלטון (כאן אני חייב להודות שאם הספר הורד מתכניות הלימוד הרי שהוא לא מתאים; אחרי הכל, הוא מדבר על אזרחות במדינה דמוקרטית ולא במדינה פשיסטית, וישראל כבר איננה דמוקרטיה); יום אחד פעם בארבע שנים לא הופך מדינה לדמוקרטית.

ועכשיו הצעת החוק שקובעת שאסור להגיד את המילה "נאצי", מחר תאסר המילה פשע, מחרתיים המילה מאפיה וככה בהדרגה מילה שתתאר את השלטון הישראלי (מושחת, עלוב, אינטרסנטי…). יש המון מילים שעדיין אפשר לאסור. ואז נתחיל לדבר בקודים, מחשש שמא מישהו מקשיב לנו. ומישהו אכן יקשיב לנו.  ואולי אלה יהיו ילדינו? אחרי הכל, ספרי האזרחות שבידיהם עודכנו.

עכשיו מתחילים לעוף ראשים של שמאלנים, או יותר גרוע – דוברי אמת. זה לא משנה אם מדובר בייצור נחות כמו מיכאל בן ארי, שמפעיל את הלחץ לפיטוריו של המורה אדם ורטה; החשוב הוא שהנהלת רשת אורט מגבה את התהליך באופן פעיל תוך שימוש בסיסמאות פטריוטיות נבובות, ומשרד החינוך מגבה אותו בשתיקה.

התהליך המטורף הזה הגיע נכון להיום להסרתו של השיר הכל-כך מפורסם וכל כך עדכני "לא הרמתי את קולי" של מרטין נימלר: שיר אנטי נאצי מובהק שהועלה לבלוג של ספריית בית הספר.

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.

נו, אז אם חומר אנטי נאצי כל כך מובהק נאסר להפצה הרי שגם בית הספר אורט מסכים איתי.

ולקינוח: ההונאה המכונה "מו"מ עם הפלסטינים": ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של הונאות שהתמקדו בכניסה למו"מ ללא שום כוונה להגיע להסכם כלשהו.

כדאי לשהוות, צריך להשוות, חשוב להשוות: על מנת שילדינו יידעו שההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה. גם אם בשפה אחרת ובדרך שונה. כבר ראינו מצבים שבהם הקורבן נהפך לצורר.
רצוי להשוות, כי אם לא נשווה – לא נבין עד כמה מצבנו חמור. ואז יהיה מאוחר מדי לעצור את הגלגל.
חייבים להשוות, כי בקצב הזה יבוא היום שבו לא יהיה יותר מי שישווה.